השניים מאותה החצר

                         השניים מאותה החצר

 

בין השנים 1962-1938 התגורר הצייר מירון סימה לבדו בדירה בחצר בית שץ, הגובל בבתי "בצלאל", כאשר בדירה המרכזית באותה חצר (לשעבר, דירת משפחת בוריס שץ) התגורר הצייר יעקב שטיינהרדט ביחד עם בני משפחתו. לאורך 24 שנים (למעט הפסקה בת שנתיים לרגל שהיית סימה בארה"ב, 1954-1952) חיו ויצרו שני האמנים בשכנות אינטימית, עד שב- 1962 עבר מירון סימה לדירתו המפוארת בבניין תורכי שברחוב בן-סירא. במהלך ראשית התקופה של המגורים המשותפים הללו, ובעיקר בשנים 1945-1940, הולידה השכנות הקרובה זיקה עזה בין ציורי השניים, ואפילו קומץ יצירות משותפות.

 

כך, ב- 1940 חתמו שטיינהרדט וסימה במשותף על תחריט (תצריב ואקוואטינטה) של דיוקן מאיר דיזנגוף, ואילו, מעט מאוחר יותר, הוציאו לאור במשותף "פנקס" ליתוגרפי של מקבץ רישומים בשחור-לבן ממראות העיר העתיקה בירושלים. תחריט הדיוקן של ראש עיריית תל אביב ריאליסטי-אקדמי, נעדר כל פרטי רקע, והוא טעון במסמנים עדינים של כיבוד וסימפטיה, כאשר כתב-ידו של סימה הוא זה שמבוטא בדיוקן. התחריט הוזמן מטעם עיריית תל אביב, וסימה, שלא היה בקי בטכניקת התחריט, ביקש משכנו – רב-אמן בתחום ההדפס – להדפיס בעבורו את הרישום. סופו של דבר, התחריט הודפס בווינה, אך בפיקוח ירושלמי של שטיינהרדט ובאישורו.

 

לא אחת, יצאו שטיינהרדט וסימה לצייר יחדיו בחוצות ירושלים, וככלל, שמרו על ידידות  של שני אמנים ילידי מזרח אירופה (סימה נולד בפרוסקורוב שבאוקראינה; שטיינהרדט בז'רקוב שבפולין), שניים ששהו ויצרו לאורך שנים ארוכות בגרמניה (הראשון בדרזדן, השני בברלין), ביקרו בארץ ב- 1926-1925 ועלו ארצה ב- 1933:

"הוא היה בא אלי לעתים קרובות ואומר: 'היכנס אלי ותראה ציור שאני מצייר עכשיו ואמור לי במלוא הכנות את דעתך'. הוא התלהב מהיצירות שלי והיה מחווה דעתו עליהן."[1]

 

חוברת רישומי העיר העתיקה (המהודקת יחד בשרוך), המשותפת לשניים, מעידה אף היא על כתב-ידו של סימה, יותר מאשר על זה של חברו, שהאקספרסיוניזם הלילי של סגנונו חורג מהאימפרסיוניזם המואר של רישומי הנוף העירוני האוריינטלי. סביר, שגם הפעם, מעורבותו המרכזית של שטיינהרדט בתהליך ההדפס הליתוגרפי היא שאחראית לצירוף שמו על עטיפת ה"פנקס".

 

החברות ושיתוף הפעולה בין צמד השכנים ניכרה גם בסדרת נופים שצייר סימה בסביבות ירושלים בשנת 1940. אלה הם ציורים בצבעי שמן על בד, הטובלים בבהירות ויובש שאפיינו באותה עת את מאמציו של שטיינהרדט להמיר את כהותו הטראגית האירופאית בלהט השמש המקומית. שטיינהרדט צייר אז את הר הבית ואת הרי יהודה במונוכרום צהבהב המשטיח את הפנורמה, ואילו סימה התנסה אף הוא בייצוג הנוף הירושלמי היוקד וחסר הרחמים. כזה הוא, למשל, ציורו, "סתיו בירושלים" (1938, אוסף מוזיאון תל אביב), המציג גבעות צחיחות (זרועות מעט שיחים) המתפשטות למרחקים תחת שמי תכלת-אפור.

 

גם בייצוגי הטיפוסים הירושלמיים הדהדו שטיינהרדט וסימה איש את רעהו בשנות ה- 40, ובעיקר במשיכתם המשותפת לנושא הקבצנים (מהעיר העתיקה) והעיוורים. אין לקבוע מי השפיע ראשון או יותר, אך בולט נושא הקבצנים והעיוורים, שעלה ביצירת סימה כבר ב- 1938-1937 (ציורי השמן של "תימניות עיוורות", 1937, ו"שלוש קבצניות ערביות", 1938) ובחיתוכי עץ רבים של שטיינהרדט בין 1947-1941. יודגש חיתוך העץ של שטיינהרדט מ- 1943, "העיוורים", המייצג שלושה עיוורים המהלכים בשורה עורפית בקדמת ההדפס, בראשם צעיר (כיפה לראשו) שזרועו מושטת קדימה בגישוש, מאחוריו ישיש מזוקן (יריעת בד לראשו) שידו מונחת על כתף הצעיר, ולבסוף ישיש נוסף (אף ראשו עטוף ביריעת בד)  הפוסע עם מקל. הסצנה לילית והיא מתרחשת לרקע בניין ירושלמי, ככל הנראה בשכונת "משכנות" הסמוכה לבית שני האמנים הנדונים. אם אמנם כך, הרי שמדובר בתימנים, דיירי השכונה. ההדפס מעלה על הדעת את שישה העיוורים מציורו של ברויגל האב, "עיוורים מובילים עיוורים" (1568), ציור הממחיש את שאלתו הרטורית של ישו ב"מתי" בדבר אפשרותו של עיוור להוליך עיוור מבלי שייפול לבור. לימים (1972), גם יוסל ברגנר יגיב לציור זה בציורו, "עיוור מוליך עיוור".

 

יעקב שטיינהרדט לא בא להמחיש אמרה כלשהי, אלא תיאר מציאות חברתית ירושלמית, תוך שעוטף את המיוצג במסתורין ומאגיה הכרוכים בדימוי העיוור. דומה גם, שביקש להתנסות בנושא שהעסיק את מירון סימה שש שנים קודם לכן (בעקבות ביקור בירושלים), כשהלה צייר את שתי התימניות העיוורות והיחפות שלו (שתיהן עם מטפחות לראשן) המהלכות לרקע בתי שכונת "משכנות". הראשונה אוחזת מוט בידה האחת ואילו ידה השנייה מגששת קדימה, בעוד חברתה מדדה מאחוריה וידה על כתף רעותה. בשני הציורים נעה ה"שיירה" מימין לשמאל, אך ציורו של סימה טובל באור צהבהב חריף המאיים להדהות את האדומים והכחולים המרכיבים את התמונה. האור המסנוור בציורו של סימה מסמן עיוורון, שבוטא בציורו של שטיינהרדט באמצעות האפֵלה הלילית.

 

כל הרקע הנ"ל עניינו אחד: להביאנו לבחינת ציורו של יעקב שטיינהרדט, "דרך נדודים" (1945, אוסף מוזיאון תל אביב) לרקע שלוש סדרות של ציורי הפליטים שצייר מירון סימה, החל ב- 1938 ולאורך שנות ה- 40 (בהם הגיב, בין השאר, לטביעת ספינת המעפילים "סטרומה" ב- 1942 ולהגליית המעפילים על הספינה "אכסודוס", 1947). שלוש הסדרות שיאן בשלושה ציורים מונומנטאליים, הנעים בין אקספרסיוניזם להפשטה-למחצה. הראשון הושלם ב- 1940, השני ב- 1946 והשלישי ב- 1947. בסתיו 1950 הוצגו שלוש הסדרות יחדיו בתערוכה בבית הנכות הלאומי בצלאל בירושלים. פליטיו של סימה היו מעפילים במצב מצוקה בספינה המובילה אותם לארץ ישראל, עת הצייר מתמקד בתיאור סבלם. האקספרסיוניזם, הפאתוס והליליות של ציור הפליטים ב- 1940 נראים כחייבים לערכים הללו שבציורי שטיינהרדט, אף שכבר בסדרת שבעה חיתוכי "הזעקה" של סימה מ- 1924 (עדיין בדרזדן) ביטא הצייר ערכים אלה. כתב סימה בדפי תערוכתו מ- 1950:

"… נצטמצמתי על שתי קבוצות. האחת –שכולת האדישות, והאחרת – אכולת ייאוש ומוקפת חמלה. באורח זה נתהווה בשנת 1940 הנוסח הראשון ל'פליטים'. ואולם נוסח זה לא סיפק אותי. מן הריאליזם האפיזודי של האיש הסובל היה עלי להגיע לעיצוב נעלה יותר, שבו האדם חדל להיות הוא עצמו, והופך להיות מבע תכליתי של גורלו. ומכאן הצמצום שבקומפוזיציה בנוסח השני של שנת 1945. […] והנה קפץ עלינו מעשה ה'אכסודוס' […] ואז נראו לי פליטי ה'אכסודוס' – פשוטי עצבים, פשוטי הגשמיות, פשוטי צלם האנושות, פקעות מרתיתות, דיאגראמות של צער. ונתונים לגורלם המשותף – כל אחד מהם נועד לייאושו, לחרי אפו, ולחוסר ישעו. ניסיתי לקבוע דבר זה בגרסתי השלישית…"[2]

ציורו של שטיינהרדט, "דרך נדודים" צויר אפוא בעיצומו של התהליך המשולש הנ"ל, לאחר שסימה כבר השלים את ציורו הראשון והמונומנטאלי (96.5X117.5 ס"מ). ואכן, לא במעט, מהדהד ציורו של שטיינהרדט את ציורו של סימה. עם זאת, הרקע ההיסטורי לציורו של שטיינהרדט מתייחס לימים שלאחר מלחמת העולם השנייה והשואה. כי "דרך נדודים" (36.5X63 ס"מ) מייצג על אנייה עשרה פליטי שואה בדרכם לארץ ישראל. על "פליטים" של סימה מ- 1940 כתבתי:

"הגרסה הראשונה הייתה לילית. הדמויות בקושי נראות מתוך העלטה, ראשיהן מוארים מעט, אך כבר נוטים להפשטה. הפה פעור, חורי עיניים, ראש רכון, שפת גוף פאתטית הנרמזת מתוך האפלה. בני אדם כרוחות רפאים."[3]

 

"דרך נדודים" של שטיינהרדט מעמת את האפלולית הרובצת על קבוצת הפליטים עם אור הזוהר מהים הנגלה מעבר למעקה הסיפון. הפליטים מחולקים לשתי קבוצות: מימין, יושב זוג קשישים בעלי מראה יהודי מזרח-אירופי; סמוך לו פוסעים שחוחים עוד זוג קשישים יהודיים; דמות שרועה על רצפת הסיפון למרגלות הקשישים וראשה נשען על זרועה; בצד שמאל, יושבת קבוצה צפופה של נשים, תינוק ונער, כולם במצבי התכנסות או שינה; משותפת לכל דמויות הציור אווירת תוגה, ייאוש ותשישות. סגנונו של שטיינהרדט ריאליסטי, למרות הוויתור על פרטנות ייצוגית (הציור נראה כמתווה לציור ריאליסטי), הדמויות רשומות בקפידה. ועוד:

"האופק חסר המאפיינים המייחדים משרה על 'דרך נדודים' תחושת אוניברסאליות ומגביר את חוסר האונים שמשדרת תנוחת הדמויות; הן אינן מתבוננות מעבר למעקה וחזותן מדוכדכת ומותשת."[4]

 

"דרך נדודים" אופקי במבנהו, בעוד "פליטים" של סימה ריבועי יותר. באורח מפתיע, האקספרסיוניזם והפאתוס בציורו של סימה חריפים בהרבה לעומת הריאליזם היחסי של הציור השטיינהרדטי הנדון. ואף על פי כן, האווירה, שלא לומר הנושא ומיקום הסצנה, דומים מאד, ויש מקום להנחה, שציורו של סימה דרבן את שטיינהרדט לצייר את גרסתו.  

 

ב- 1947 חזר שטיינהרדט לנושא כאשר יצר חיתוך עץ בשם "פליטים". לאחר שסימה עיצב את גרסתו השלישית בהפשטה פיקאסואית (הפליטים כגוויות מוזלמניות נעדרות גוף), שטיינהרדט עיצב את חיתוך העץ שלו בריאליזם עתיר טראגיות: חמישה פליטים על סיפון ספינה ולרקע ים שקט: אולי משפחה – זוג זקנים, שני גברים בגילאי ביניים וילד, כולם יושבים עם צרורותיהם, עייפים ונואשים, שקועים בעצמם. ציורי הפליטים של שטיינהרדט טבועים בחותם שתיקה. ואגב, באותה תקופה ממש עיצב שטיינהרדט גם שני חיתוכי עץ אקספרסיוניסטיים בנושא "צעקה". כן, הדיאלוג עם מירון סימה נמשך.

 

מעט מאוחר יותר, נפרדו הדרכים האמנותיות של שני האמנים, גם אם השכנות הידידותית ביניהם נמשכה עוד שנים ארוכות.

 

 

 

 

   


[1] גדעון עפרת, "מירון סימה: לראות בחשיכה", ש.ז"ק ועמותת  מירון סימה, ירושלים, 2003, עמ' 112.

[2] מובא בספרה של גליה בר-אור, "מירון סימה: מדרזדן לירושלים", המשכן לאמנות, עין-חרוד, 1997, עמ' 96-95.

[3] לעיל, הערה 1, עמ' 138.

[4] בת-שבע גולדמן אידה, בתוך "המוזיאון מציג את עצמו", מוזיאון תל אביב, 2011, עמ' 15.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: