"מזרח", ירושלים, האחים סלומון, 1890 בקירוב
הכרזה הליתוגרפית הצבעונית הזו נדירה מאד ואף אינה נזכרת במפעל הביבליוגרפיה העברית. היא הודפסה בירושלים בדפוס "סלומון", שהיה ממוקם בבניין במרכז רחוב הרב קוק, והיא מציגה במרכזה, מתחת לכותר "מזרח" והפסוק (מימין) "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (ומשמאל) "שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך", ציור גדול של "מקום המקדש". הציור הוא במתכונת האיקונית המוכרת מאד של הכותל המערבי (עם הברושים/"ארזים" בראשו) והר הבית, עם הר הזיתים ברקע, אותה מתכונת פרימיטיביסטית ונעדרת פרספקטיבה, הכוללת מימין לכותל את "מדרש שלמה" (מסגד אל-אקצה) ומשמאלו את מסגד הסלע. אף שמקובל לייחס את האיקונה הזו לדימוי של "מקום המקדש" בספרו של ר' יהוסף שוורץ מ- 1837, "מראי ירושלים", מקורה עוד בתחילת המאה ה- 18 במפת המקומות הקדושים של שמואל בן-ישי. אך, בציור שלפנינו תוספת חריגה של יד אבשלום וקבר זכריה. מתחת לציור של מקום המקדש" ממוסגרת "תחינה פאר ליכט בענטשין" – תפילה ביידיש (שנהוג היה להדפיסה בכרזות ה"מזרח"), המגייסת את האבות לברכת בריאות והצלחה והמשולבת בברכת הדלקת נר של שבת. משני צדי ה"מזרח" מוקמו טורים של הסברים לאתרים שבתוכו ("תכן הציור"). הכרזה מוקפת בארבעה תצלומים של ירושלים, יפו וציור עתידי של "נחלת כנסת ישראל" – שכונה ראשונה שנבנתה ב"נחלאות" בשנת 1891. ציון כפול בתחתית הכרזה של "המועצה המרכזית כנסת ישראל" וכתובתו של הרב הראשי, שמואל סלנט, עשויה ללמד שה"מזרח" שימש מקור הכנסה לשכונה הנבנית, מה שמקמם את הכרזה ב- 1890 בקירוב. דפוס סלומון הוקם ב- 1862 בירושלים בידי משה יואל סלומון ומיכל הכהן, שהביאו ציוד לדפוס אבן והוציאו לאור את העיתון "הלבנון". הקומפוזיציה של הכרזה הליתוגרפית הנוכחית קרובה ברוחה הסימטרית והממורכזת (עם "מקום המקדש" המוגדל במרכז) לכרזות "מזרח" ירושלמיות משלהי המאה ה- 19. אך, שלא כמגמה הנהוגה של הקפת האיקונה המרכזית בתמונות קטנות של המקומות הקדושים, מציע ה"מזרח" הנוכחי תמונות ציוניות יותר של הערים והשכונות היהודיות. אם תרצו, אחד הצעדים הראשונים שבהתרחבות הדימוי הדתי-חרדי של "היישוב הישן" אל עבר המפעל הציוני.
משה שאה, קמע להגנת הבית, ליתוגרפיה, תחילת המאה ה- 20
"שמירה לבית לכל דברים מספר רזיאל ה(מלאך)", כך מכריזה כרזת הקמע על סגולתה. לב כוחה המאגי בתמונת "מקום המקדש" שבמרכזה (לא נחמיץ את "ייהוד" כיפת הסלע המוסלמית באמצעות עיטורה סביב-סביב בפסוק גאולה מספר "ישעיהו", נ"ו, 7). תמונת המקדש מוקפת בתריסר מדליונים ובהם תמונות קברי האבות, המלכים וצדיקים – שזכותם תגן על צרכני הקמע. שני מדליונים עליונים בשני אגפי הקמע מאוכלסים בצירופי שמות קבליים, הקשורים, מצד אחד, לאבות ולאימהות (ואדם וחווה), ומצד שני, למלאכים (סנוי, סנסנוי וכו'). אלה גם אלה יבטיחו את שלום ילדי בעלי הבית. בארבע פינות הדפס-הקמע ממוקמים ארבעה מדליוני חיות, המייצגות את ברכת "מסכת אבות" שבמשנה: "הווי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי…". ציטוט ארוך מ"ספר רזיאל המלאך" ממסגר את הכרזה, שהיא לא רק נדירה למדי, אלא גם מצוינת בצבעוניות ובדקורטיביות גבוהות. האמן האחראי לעיצוב הכרזה הליתוגרפית הזו הוא משה בן יצחק מזרחי שאה, אמן עממי יהודי, שעשה לו שם בירושלים של "היישוב הישן" בציורי הזכוכית ובהדפסים הליתוגרפיים שקשטו סוכות, בתי כנסת ובתים פרטיים, ועיקרם נושאי עקידת יצחק ו"מקום המקדש". את המעט שידוע לנו על אמן זה, הנחשב כבולט שבין האמנים היהודיים העממיים בארץ ישראל שבטרם "בצלאל", אנו חייבים, קודם כל, למחקרו של אספן היודאיקה הירושלמי, ד"ר היינריך פויכטוונגר (במאמרו, "החכם משה שאה ז"ל, צייר votive ירושלמי", "ידע-עם", ד'/א-ב, תש"ן, עמ' 99-97). כאן למדנו, שהאמן נולד בטהרן לפני שנת 1870, עלה לארץ ישראל בערך ב- 1890 ונפטר בירושלים בשנת 1935 בקירוב. ככל הנראה, שהה משה שאה מספר שנים בצפת (אולי בין השנים 1918-1904) והותיר בה חותמו על מסורת אורכת שנים של ציורים צפתיים עממיים-נאיביים, המשלבים מיניאטוריות פרסית, שורות של דמויות שבלוניות בצדודית "אשורית", שילוב של פסוקים ודימויים, ובעיקר – תיאור סיפורי המקרא ב"תָאֵי" דימויים ליניאריים ה"נקראים" זה אחר זה. מסורת זו של משה שאה , המחברת אמנות יהודית עממית מפרס ביחד עם זו שממזרח אירופה, תשפיע על ר' שלום מוסקוביץ', רפאל אוזָן, אליהו סידי ואפילו על ציירים מודרניסטיים דוגמת יצחק פרנקל ומשה קסטל (וראו "אופקים רחבים", 2012, עמ' 37-34). אך, את עיקר חייו חי משה שאה בירושלים, תחילה, בעיר העתיקה (בה פתח חנות למראות ומסגרות בשוק התבלינים), ולאחר מכן – בעקבות פרעות תרפ"ט – בשכונת "נחלת ציון" שמחוץ לחומות. כאן יצר וכאן מכר עבודות "שיוויתי", "מזרח", קמעות, ובעיקר – כאמור – ציורי "עקידת יצחק", שעליהם הרחיב שלום צבר במחקרו בנושא זה, שפורסם באסופה "מנחה למנחם" (עורכים: ח.עמית, א.הכהן וח.באר), הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2007, עמ' 488-465. במאמר זה גם מופיע צילום הדפס הקמע הנוכחי (עמ' 475). ש.צבר מציין, שעיצוב מעגל קברי הצדיקים סביב "מקום המקדש" אופייני למסורת האמנות של יהודי ספרד ואיטליה; ואילו ארבעה המדליונים עם חיות "מסכת אבות" מקורם במסורת המזרח-אירופית: "מזרחי, אם כך, בשונה מאמנים אחרים של אמנות עממית מהיישוב הישן, שמח לאמץ כל מקור ולהתאימו לצרכיו, ובכך יצר מעין הרמוניה בין המסורות המזרחיות, הספרדיות והאשכנזיות." 0עמ' 476)
המחסן של גדעון עפרת 