על חשיבות האמנות
יש לנו סיבות טובות מאד להסכים על אי חשיבותה של האמנות. עשרות שנים אני בעסק הזה ואני אומר לכם בפיכחון גמור: על פניו, תחום נטול כל חשיבות. איני מתכוון, כמובן, לחשיבותה של האמנות לאמנים: בעבור אלה, האמנות היא טעם החיים. אני מתכוון – חשיבותה לנו, הציבור הרחב, החברה, האדם. לכאורה, שום חשיבות של ממש. ראו אותה מתגודדת בכוכיה הזניחים בשוליים הירודים של הערים, מוקצה מחמת מיאוס ממרבית זירות המדיה, חבולה מקיצוצי תקציבים, מודחת מתוכניות לימודים, נעדרת כל שמץ של השפעה על השיח הציבורי, מדברת עם עצמה בלשון משל עצמה, כחוֹלַת-רוח שהחברה הפקירה לגורלה.
– "חשיבות" האמנות; מה פירוש "חשיבות"?!
הצדק עמכם. חשיבות היא מושג יחסי: הן לכל דבר "חשיבות" כזו או אחרת, בזמן כזה או אחר, לאדם זה או אחר. כל דבר שבעולם הוא חשוב ולא חשוב באותה מידה. אלמנטארי. מבחינה זו, המאמר הזה מיותר מלכתחילה. אבל, לא: כי בין השקרים והצביעויות שהתָרבות קלעה אותנו לתוכה, לא נוכל להתכחש לסתירה בין זלזולה הגמור של החברה באמנות לבין אצטלה של חשיבות נאצלה שהיא עוטרת לאמנות: הנה כי כן, עוד כשנהגנו להביא ספרים כמתנות, היו אלה ספרי האמנות שעמדו בראש; אנחנו נוסעים לחו"ל ועומדים שעות בתור על מנת להציץ בציורים ב"אופיצי", ב"אורסיי" וכו'; אנחנו בונים מוזיאונים כהיכלות ומציפים אותם באדם; אנחנו מהללים את זיכרונן של אימפריות בזכות יצירות אמנות ששרדו מהן – פסלים, פסיפסים, מקדשים וכו'; משרדי ממשלה מתנָאים בפרסים ומלגות שמעניקים (עד כמה שמעניקים) ליוצרים; את דירות השרד של הנשיא וראש הממשלה מקפידים לגדוש בתפארת האמנות המקומית; וכשאלה מעניקים שי לראש מדינה אחר – תהייה זו יצירת אמנות (על פי רוב, קיטש מביך)…
פרדוקס. שהרי, בתוך תוכו או תוכה, השר או השרה בזים לאמן או לאמנית, בעצם – אדישים לו/לה לחלוטין, ולכל היותר, יקבלו אותם כדקוראטורים לעת מצוא. האם קראו השר או השרה אי פעם קטלוג על יצירת האמן או האמנית? כלום ליד מיטתם מונח ספר על שטרייכמן או אריה ארוך? אמרו אפוא: חשיבות עליונה של האמנות לצד דחיקתה המזלזלת כמיותרת לגמרי.
הסכיזופרניה הזו מטלטלת אותי כל חיי. עוד מספר ימים אחגוג גיל מופלג, מביש ממש, ועודני שסוע בין חשיבות האמנות לבין שפל עליבותה, שמקרינה בהכרח על עליבות עיסוקי, משמע חיי.
המחסן של גדעון עפרת 