סדר הפרקים:
אפרים משה ליליין, ראובן רובין, אשר פלדמן, נחום גוטמן, מרדכי לבנון, זאב בן-צבי, שלום מוסקוביץ (ר' שלום מצפת, הזייגערמאכער), בני אפרת, אילן אוורבוך, אסף בן-צבי, זיוה קרונזון, בוקי שוורץ.
אפרים משה ליליין, סביל אבו-נבוט, תחריט, 1915 בקירוב
תחריטו זה של ליליין, בדומה לרבים מאד מתחריטי הנוף שלו, נוצר בברלין בעקבות צילום שצילם האמן במסגרת ביקוריו בארץ ישראל (1906, 1910, 1914). באוריינטליות העזה שלו, המעלה על הדעת משהו בין ארמון מזרחי לבין מסגד, קָסַם סביל אבו-נבוט – מבנה ארכיטקטוני מוסלמי הסמוך ליפו – לאמנים ולתיירים רבים והפך לאתר חובה במסעם אל "המזרח". כך, כבר ב- 1861 תועדה באקוורל בלתי מזוהה שיירה גדולה של צליינים מערביים על סוסיהם, גמליהם עמוסי הציוד וערבים המסייעים בידם, כשהללו חונים בשער הרהט היפואי, ששלושה עצי ברוש מגיחים מאחורי כיפותיו. ב- 1884 צייר נתנאל אברט גרין אקוורל ובו נראים קרוב לעשרה ערבים יושבים סמוך למבנה היפואי, המוקף עתה מכל עבר בשיחים ובעצים שופעים. ב- 1903, במסגרת סיורו בפלסטינה, יצר הרמן שטרוק הברלינאי תחריט אפלולי למחצה ומסתורי, המוכר בשם "באר ביפו", בו צמד עצי ברוש דקי גזע ותמירים מאד שהפכו לגוש אחד נוסקים לשמים רחבי יריעה מעל לאותו "סביל" הרב-כיפתי. מאוחר יותר, ב- 1923, זמן קצר לאחר התיישבותו בחיפה, יחזור שטרוק לאותו נושא בתחריט הנמצא באוסף הנוכחי, ועתה – אור רב עוטף את הסביל, שבשמאלו שבים ונוסקים שני הגזעים הגבוהים, בימינו שני ברושים נמוכים הרבה יותר והלאה מימין פוסע ערבי. גלויה מתחילת המאה ה- 20, הנמצאת באוסף עפרת, נושאת צילום של סביל אבו-נבוט, שצולם מאותה זווית בדיוק שצייר שטרוק ב- 23. למעט שני פרשים על סוסיהם, או ענפי עץ סמוך הפורצים למרחב המצולם, הגלויה מאשרת במדויק את נתוני התחריט. דומה, שהסביל היפואי היה אטרקציה אוריינטלית כה גדולה עד כי הפך לנושא חובה בעבור ציירי ארץ-ישראל: במחצית שנות ה- 20 צייר אהרון הלוי את הרהט הקסום עם קבוצת ערבים בשערו (כלבים בקדמה, גמל נח ליד השער, ערביה עם כדה ועוד), כולל עצי הברוש הגבוהים ודקי הגזע וכולל עצי דקל הנראים אף הם במרחק. מקום הציור אינו ידוע. ב- 1928 בקירוב צייר ראובן רובין שני ציורי שמן אקספרסיביים של המבנה (האחד באוסף שרה מאיירס, תל-אביב; השני היה שייך לאוסף רוברט מקסוול ומקומו כיום אינו ידוע), כאשר הוא קורן בבהירותו מתוך שפעת עצים ועלווה (וגם מספר בתים ערביים נוספים) המקיפים אותו. ב- 1928 גם שמשון הולצמן יצר ציור שמן, הנגוע אף הוא במכחול אקספרסיוניסטי, של הסביל (הציור מקורו באוסף ישראלי פרטי והוצג בתערוכת "שנות העשרים באמנות ישראל", מוזיאון תל-אביב, 1982). כמי שמרותק למוטיב הנדון, שמחתי לצרף לאוספי אקוורל תכלכל שצייר ישראל פלדי (פלדמן) ב- 21.9.1927 (כך מצוין בשולי הציור) ובו חוזרת הקומפוזיציה של שטרוק מ- 23 ושל הצילום בגלויה המוזכרת לעיל, למעט הסטת המבט מעט לשמאל, תוך הדגשת חומת אבן הסוגרת על בוסתן שכן. הסגידה למזרח כמרחב של יופי, תום וקסם מאגי, שורה על כל הציורים המצוינים בפרק זה. לבטח היא נחה על תחריטו של ליליין, בו חולפת על פני חזית הסביל שיירת חמישה גמלים עם צמד ערבים רוכבים בראשה. עתה, מתגלה במלואו העץ עתיר הענפים ששלח זרועותיו לצילום הגלויה הנ"ל. הימים הם ימי סתיו והעץ הנדון, בדומה לשורת עצים נוספת הצומחת לאורך השביל המוביל (ליפו), השיר עלעליו. קו החריטה של ליליין חופשי ומהיר, מגיב לצילום המקור ברישום קליל יחסית. אין ספק: התמונה הרגועה היא רגע זכור לטוב ממסעותיו של ליליין בארץ הקודש וגם רגע של חסד ביחסי יהודים וערבים, שנים ספורות בטרם אירועי תרפ"א-תרפ"ט.
המחסן של גדעון עפרת 