קטגוריות
האמנות כדימוי וכסמל המדיום האמנותי מודרניזם ישראלי

אמנות החול

                         א מ נ ו ת   ח ו ל

 

 

"קו רקיע דק בכתום זוהר נמתח מעל הדיונות שנראות עתה כהות, חלקן מזדקרות לשמיים כפטמות של שד עטופות צל עגום. נדמה כאילו קו נוף של ים אפרפר תכלכל ומסתורי מציץ מבין שְדֵי הדיונות. אלה נדמות לעתים למפלצות כהות, רוחשות מזימות בפרפור אחרון של גסיסה. ענני נוצה מעטים משורטטים מעליהן והרוח משייפת וחורצת בחול גלים מעגליים, ולמרגלות הדיונות הגבוהות, מעצבת דיונות קטנות יותר, מין קמרים וקערים, גבעות ועמקים עשויים חול רך, מין בנות דיונות עליזות ומפרפרות בתנועות מעוגלות של ריקוד, פושטות על פני המרחבים, והרוח מלטפת את לחייהן הסמוקות."

 (לימור שריר, "דיונות הזהב והכסף", כרמל, ירושלים, 2008)

 

                                  *

מתישהו במחצית השנייה של המאה ה- 19 – עשרות בשנים בטרם ייסוד העיר תל-אביב – צִיֵיר צַיָיר הולנדי בשם הנדריק וֶודֶר ציור שמן גדול-מידות (150X90 ס"מ) של דמויות בחוף יפו. וֶודֶר, צייר ריאליסטן מ"אסכולת האג" ומי שנודע בזיקתו לנופי ים, הגיע ארצה בנתיב האוריינטליזם, התמקם מצפון ליפו, אי שם באזור מנשייה, והשקיף משפת הים אל עבר צללי עיר הנמל הקדומה והמפרץ, עת מבטו חולף דרך דייגים, סירות, גמל, תושבים מקומיים – כולם על החוף המואר בשמש חמה, כולם על החול הבהיר והרך המאכלס את מרבית חלקו התחתון של הציור.  

 

קטגוריות
אמנים נשכחים

הטיציאן של ש.סבא

                             הטיציאן של שלום סֶבּא

 

שנים ארוכות איני חדל לעקוב אחר נושא עקידת יצחק באמנות הישראלית ובתולדות האמנות הכללית. אינספור "עקידות" פגשתי, אך עקידתו של טיציאן לא נקרתה על דרכי, משום מה. והנה, לא מכבר, במהלך ביקור בכנסיית "סנטה מריה דלה סאלוטֶה" אשר בלב וונציה, אני נושא עיני לתקרה ופה ממתינה לי שלישייה טיציאנית מפוארת. את ציור קין והבל אני מכיר מהספרים. גם את ציור דוד ההורג את גוליית. אך, הציור המרכזי בשלישייה הוא חידוש גמור בעבורי: עקידת יצחק, 1544.

 

רצח קין, הריגת גוליית, הקרבת יצחק – שלושה ציורי אלימות תנ"כית. בארוקי מדי בשביל טיציאן, אני מציין לעצמי (ומהרהר: יאה יותר לקראווג'ו לצייר טריו שכזה). גם הדרמטיזציות של שלושה הייצוגים מתאימים לבארוק יותר מאשר לרנסנס. אבל, אני מניח לזאת ומתרכז בציור העקידה.

 

הנה הוא אברהם המונומנטאלי, ניצב פשוק רגליים ליד המזבח המאולתר, בידו האחת הוא מניף את המאכלת, ואילו בידו השנייה הוא לוחץ-מועך מטה בכוח את ראשו של יצחק, הכורע על ברכיו מצד ימין מעל עצי העולה. קומפוזיציה בלתי שגרתית לציור עקידה: גופו של אברהם מעוצב בקונטרפוסטו, כאשר רגליו ומותניו עם הפנים אלינו, בעוד ראשו מופנה אחורנית ולמעלה אל עבר המלאך האוסר עליו את מעשה הקורבן. שמלתו של אברהם מתבדרת ברוח העזה הנושבת על ראש ההר. מצד שמאל, בנוכחות קומית כלשהי, מגיח ראשו של חמור (ההוא מ" שבו לכם כאן עם החמור") הצופה אל מחוץ לתמונה, ואילו מימין – סמוך למזבח, מציץ ראש האייל, מביט אל יצחק, כממתין.

 

קטגוריות
האמנות כדימוי וכסמל

הקופץ אל הלא-נודע

                              לקפוץ אל הלא-נודע

 

צילום הקופץ אל מותו ממרומי המגדל הצפוני של "מרכז הסחר העולמי" במנהאטן אינו נותן לנו מנוח. אותן שעות מצמררות מהבוקר של ה- 9.11.2001 כמו מתומצתות בדמות האיש האנונימי הנראה ספק-צונח ספק-מעופף (צילומים מוכיחים טלטולי הגוף ברוח), צילומו של ריצ'רד דְרוּ מ- Associated Press, שמצלמתו קלטה את התמונה מקפיאת הדם בשעה 9.41 ו- 15 שניות. איך אמר מארק ד.תומפסון מהמכללה התיאולוגית ע"ש מור:

"אפשר שדימוי הייאוש העז ביותר בתחילת המאה ה- 21 לא יימָצא באמנות, או בספרות ואף לא במוזיקה הפופולארית. הוא יימָצא בצילום אחד ויחיד."[1]

 

                                         *