לציור קרא "חיבור ללא עצמים", קומפוזיציה ללא אובייקטים, משמע – ציור מופשט עד תום, מסוג שכמותו לא נראה עד אז בארץ ישראל, אף לא בתערוכה הראשונה של "אמנים מודרניים", שהוצגה בחודש מאי 1926 בתיאטרון "אוהל". היה זה 22 שנים קודם לפרוץ מהפכת ההפשטה בישראל עם קבוצת "אופקים חדשים" ופרנקל הציג את ציורו המפתיע, שלא לומר המהפכני במובנים מקומיים, במחיצת ציור נוסף באותו סגנון (שגורלו אינו ידוע). שני הציורים הנדונים הוצגו (לאחר התנגדותה הראשונית של הוועדה המסדרת) גם בתערוכה השישית של "אגודת אמנים עברית" – בבית הספר העירוני לבנים, ירושלים, 1927. בשולי הציור האחד, שנתגלה ב- 2005 בקירוב (ונרכש על ידי האספן, יגאל פרסלר), חתם הצייר: A.Frenkel. שמו יצחק, אך עתה הוא חתם באות A כמי שקורא לעצמו אלכסנדר[1], מזדהה עם הציירת הנערצת, אלכסנדרה אקסטר, ומבטל את שמו מפני שמה. הציירת האוקראינית (1949-1882), מגדולי הקובו-פוטוריסטים (או הקונסטרוקטיביסטים) הרוסיים, הייתה דמות נערצת בקייב של ראשית המאה ה- 20 (קודם להגירתה לפאריז ב- 1924). פרנקל, שהתמחה תחילה בפיסול ולאחר מכן בציור, למד אמנות באודסה מ- 1917 בעיקר, אצל הציירים גוסטָנדי, סֶרוף ורֶגין, אך אפשר שלמד גם אצל א.אקסטר באודסה שנה בטרם זו הקימה את סדנתה בקייב ב- 1918. לבטח, טעם מיצירתה בתערוכה קבוצתית של אמני הפשטה קונסטרוקטיביסטיים שהציגו באודסה ב- 1917, אך, כבר ב- 1919 עלה פרנקל ארצה על ה"רוסלאן", הספינה הראשונה של "העלייה השלישית". ציור של אלכסנדרה אקסטר, שצויר בצבעי שמן ב- 1910 ונמצא באוסף המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה, מורכב מקומץ צורות גיאומטריות שטוחות הצבועות שחור, לבן וכחול על פני רקע החצוי באלכסון ומחולק למשטחים דו-ממדיים גדולים בחום ובאפור. גיאומטריה, מינימאליות והשטחה חָברו כאן יחדיו ועשויים לשמש לכאורה מבוא לציורו המופשט של פרנקל. ציור אחר של אקסטר מהשנים 1919-1916 (אוסף "מרכז פומפידו", פאריז) כבר דינאמי הרבה יותר, בהיותו מורכב כולו מהתנגשויות של צורות זוויתיות – משולשות ומרובעות – עם הצללות קוביסטיות בשחור ובאדום.
אודסה של פרנקל, הסטודנט הצעיר לאמנות, היא עיר קוסמופוליטית בעלת תודעה תרבותית עשירה. ב- 1916 תיאר אותה איסאק באבל ב"רשימות על אודסה", שנפתחו במילים הבאות:
"באודסה ישנם שני מועדונים בעלי זיקה לאמנות. האחד הוא ליטרטורקה, של איגוד הסופרים והאמנים, והשני נקרא 'התכנסות משפחתית של עובדי הבמה' או משהו כזה. בראשון מתכנסים אמנים אמיתיים, עיתונאים אמיתיים, גבירות צעירות, מבושמות, בורגנים עבי כרס, אנשים צעירים, עדינים."[2]
אודסה של פרנקל היא גם עיר התוססת יצירה יהודית אוונגרדית. בהתאם, פרנקל של אודסה מאייר ב- 1919 את שער כתב-העת "ארץ" – מאסף לספרות ולביקורת – בסגנון אורנמנטי עממי-יהודי, המאשר זיקה מובהקת לאיורים עממיים ברוח המסך שעיצבה אלכסנדרה אקסטר לתיאטרון "קאמרני" במוסקבה, אך גם מאשר זיקה לאיורים שנוצרו בקייב במסגרת ה"קולטור-ליג" האוונגרדית-יהודית (והשוו, לשם דוגמא, לאיורו של בוריס ארונסון מ- 1920 לשירו של זלמן שניאור, "פרח תלוש"). את השער האחורי של אותו כתב-עת עיצב פרנקל עם אותיות המילה "ארץ" בגופן המאזכר-משהו את איורי אל ליסיצקי ל"חד-גדיא" (1919-1918).
אך, פרנקל המגיע לארץ ישראל ב- 1919, נמנה על אגודת אמני "התומר", שהקים יעקב פרמן ביפו, ובה פעלו, בין השאר, שמואל קונסטנטינובסקי, שרשם בקוביזם מובהק רישומי פחם של ערבים, כמו גם ליב הלפרין, שהיה מאנשי ה"קולטור-ליג". ללמדנו, שפרנקל הצעיר, בן ה- 20, מגיע ב- 1920 לפאריז כשהוא נגוע בסקרנות כלפי המגמה הקוביסטית-קונסטרוקטיביסטית.
הציור "חיבור ללא עצמים", שתאריכו – 1925 – התגלה לאחרונה רק בעקבות רסטורציה יסודית, נוצר אפוא בסוף שהייתו בת חמש השנים של פרנקל בפאריז, 1925-1920. מעטים מאד הציורים של פרנקל המוכרים לנו מאותה עת פאריזאית, אך נקל לראות בציור הנדון שהצייר הושפע מאד ממשקעי הקוביזם של פיקאסו ובראק. שכן, הדימוי של קטע הגיטרה (הצורה העקלתונית הבהירה – באפור-צהוב-לבן – עם ארבעה סימני המיתרים) מסגירה זיקה מובהקת להפשטות הקוביסטיות-סינתטיות של ציורי טבע דומם עם גיטרה, שיצרו שני האמנים בין השנים 1913-1911. במונחי האוונגרד הפאריזאי של שנות העשרים, פרנקל מפגר מאחור. שבתחילת אותו עשור, למחרת מלחמת העולם הראשונה, כבר זכה האוונגרד הקוביסטי לתשובת-נגד של ה"ארייר-גרד", שמיתן את ההפשטה הקוביסטית בסוג של פשרה בין פיגורטיביות ושרידי קוביזם.
אך, האמת היא, שפרנקל יצר את ציורו הנדון כפשרה אחרת, זו שבין הקוביזם הסינתטי של פיקאסו ובראק לבין הקונסטרוקטיביזם הרוסי (שמלכתחילה, כידוע, היה חייב לשני הפאריזאיים הדגולים). בהתאם, המשטחים הדו-ממדיים הגדולים בציור – אלה שעיקרם חום ושחור – משלבים את צורת ה"חמוקיים" של הגיטרה החומה עם שני מלבנים אופקיים, חומים אף הם (שולחן?) ועם תצורת רקע אלכסונית שחורה, שמעליה תצורות משולשות במבנה מניפתי. הרושם הוא, שפרנקל האיר פרט קוביסטי-סינתטי – לב הגיטרה – והקיפה במשטחים קונסטרוקטיביסטיים כהים יותר ופחות. כך או אחרת, "טבע דומם עם גיטרה".
כיצד התקבל "חיבור ללא עצמים" בתל-אביב של 1926? בעיתון "דבר" כתב שמחה אייזן (תחת הפסוודונים "איה"):
"…וכאן אנו ניגשים לתופעה, הנראית כחדשה לגמרי בארץ, אשר למעשה היא הפחות חדשה אלא המוזנחה ביותר. כוונתי לחיבורים הקונסטרוקטיביסטיים של פרנקל, הצייר שאך זה בא לארץ, ותמונותיו הן פרי עבודתו בגולה. החיבורים האלה הם, כנראה, הנקודה האחרונה בדרכו להתפתחות אמנותית. כדאי לציין, שהמעבר האחרון אצל פרנקל (על פי המוצגים ב'אוהל') היה בוודאי חריף ביותר ומי יודע אם לא זהו הדבר שהביא אותו לא"י. בתמונותיו, שקדמו לשני החיבורים הנ"ל – גישושים באפלה ללא ביטחון וללא חיים – רק דבר אחד טוב בהם, והוא עובר בירושה גם ל'חיבורים' – הלא הוא הקולוריט התמידי והעשיר, ולכן, כנראה, מקורי שלו. אבל מהו בכלל הרגש שהביא את הצייר ל'חיבורים ללא עצמים'? […] בתתו איזה חיבור הוא מראה על הפרינציפ המיוחד, העושה את החיבור לגוף שלם. ככה מתקבל חיבור ללא עצמים – בתור עולם בפני עצמו, עם חוקיו שלו, לא תלויים במשקל האדמה וכולו דומה לחוק התנועה עצמה…"[3]
*
מעט מדי אנו יודעים על פרנקל האקספרימנטאלי משנות העשרים, אותו מודרניסט נועז השב מפאריז בסוף 1925 ופותח בדצמבר בתל-אביב את הסטודיו לציור (מטעם ההסתדרות). המעט שידוע מקשה על ניסוחה של תמונה אחדותית ועקבית: רישום עיפרון מ- 1926 (אוסף פרטי, ירושלים) מייצג באקדמיזם גבר עירום, ואילו ציור בצבעי שמן מ- 1924 (אוסף צקי רוזנפלד, ת"א) מייצג את עקידת יצחק בנוסח העממי היהודי-הצפתי. מיהו, אם כן, פרנקל האמיתי של שנות העשרים ושל ציורי "חיבור ללא עצמים"?
בפאריז של שנות העשרים למד פרנקל רישום ב"בוזאר" וב"גרנד שומייר", שלא היו מעוזים של אמנות חדישה. בה בעת, השתלם בפיסול אצל הפַסלים בּוּרדאל וברוך אהרונסון – אף הם רחוקים מהאוונגרד של פאריז דאז. ידוע, עם זאת, שב- 1924 הציג פרנקל בדים מופשטים ב"סאלון העצמאיים" וב"סאלון הסתו". (אף ידוע הסיפור אודות פיט מונדריאן, הצייר ההולנדי הנודע, שבא אל פרנקל ורכש ממנו ציורים מופשטים בעבור אספן אנגלי[4]). לשתיים מההפשטות של פרנקל, שצילומיהן פורסמו בכתב-העת "גזית" (מס' 228-225, 1962) ונתגלו למחבר המאמר במוזיאון פרנקל בצפת בשנת 1992, יוחס התאריך 1922. מדובר בשני קרטונים אופקיים המצוירים בצבעי שמן בגווני אפור-כחול-לבן עם שמץ וורודים, כ- 80X30 ס"מ האחד. בולטת לעין בציורים הללו זיקה לרוברט דלוניי ולקנדינסקי, מין אורפיזם לירי, שילוב של גיאומטריה ורכות במיחבר של גופים ספֶריים מרחפים בחלל ומתחברים בקווים. בציור האופקי האחד, "צורות דינאמיות בחלל" (כך הוא נקרא בחוברת "גזית"), שלושה כדורים מקושרים בפס אופקי. בציור השני, "צורות סגורות" (כך נקרא באותה חוברת), קבוצת כדורים המאורגנת ברמזי רשתית. ההפשטה אמורפית, חרף התצורות הגיאומטריות, כאשר לצבע ולקו נוכחות ספונטאנית על פני משטח חומרי מעודן (הצבע מעורבב במעט חול, בעיקר בתחומי הכדורים).
*
אלא, שטרם נפתרה חידת פרנקל מהמחצית הראשונה של שנות העשרים. כי בחדרי-החדרים של "מוזיאון פרנקל" נחבאים שלושה ציורים המסגירים את המורכבות של פרנקל דאז. אלה הם ציורי "מתרחצות", הסמוכים למסורת הארקדית של סזאן-מאטיס-דֶרן מתחילת המאה העשרים, רגע טרם פרוץ הקוביזם, אך לא פחות מכן, ציורים הסמוכים לנושא הארקדיה הים-תיכונית ה"קלאסית", שריתקה את ציירי ה"ארייר-גארד" של ראשית שנות העשרים.
שלושה ציורי שמן קטנים, שלושתם בצבע עבה למדי ובעבודת מכחול צפופה, כזו המעמתת את הגוונים החומים של גוף הנשים עם הגוונים הכחולים של הים:
א. חמש נשים עם ילדה ועם תינוק על חוף סמוך לאגם, כ- 40X50 ס"מ. הסצנה מבוימת ומורכבת באורח מלאכותי: הדמויות בתנוחות שונות, כל דמות לעצמה, בתנוחתה הפרטית, ללא זיקה הדדית. תנוחותיהן של כמה מהנשים, בפרט זו של הילדה, מזכירות תנוחות מחול אקזוטיות נוסח ציורי מאטיס-דרן (מהשנים 1907-1905). פרנקל אכלס את הסצנה במחזור חיים שלם, מהתינוק, דרך ילדה, נשים בשלות ועד אישה היושבת רכונה – כמו סיימה את מחזור החיים. פרנקל נמנע מפרטי פנים ורקע: כלליות היא פן אחד מהמונומנטאליות המאפיינת את הנשים הללו, בדומה לרוחצות שבמסורת הפוסט-סזאנית.
ב. ארבע נשים טובלות במים, כ- 30X50 ס"מ. מצד שמאל – רמזי עץ. הנשים יוצרות בתנוחותיהן חצי מעגל מצדו האחד של הציור, דרך קדקודו ועד לצדו האחר. משולש יריעת בד לבנה, שאוחזות שתי הנשים השמאליות, משלים את משחק הקומפוזיציה, הבנויה בעיקרה מכיוון הזרועות. פרנקל עודנו נמנע מייצוג ריאליסטי פרטני: הים והשמים הם משטחי כחול צפוף, צבע מושטח ותו לא. ועדיין הכלליות והמונומנטאליות.
ג. חמש נשים טובלות, אחת מהן רכובה על סוס לבן, עץ משמאל, עץ מימין, עננים לבנים מעל האופק, כ- 20X60 ס"מ. המבנה אופקי מתמיד, הד לעניין הפוסט-אימפרסיוניסטי בפורמאטים אופקיים (שלאחר הציורים במבנה זה של פול גוגן ושל פובי דה שאבאן). מערכת הדימויים סזאנית מתמיד בשילוב העצים האגפיים והמתרחצות. בה בעת, רוכבת הסוס מעניקה אופי מיתי בלתי שגרתי למראה. עדיין, כלליות הפרצופים, המונומנטאליות של הנשים העירומות, היעדר הפרטים, משיכות המכחול הקצרצרות-קצובות בנוסח הפוסט-אימפרסיוניסטי, ועדיין הבימוי המקבץ יחד את הפיגורות בתנוחותיהן השונות.
דומה, ששלישיית ציורי ה"מתרחצות" של פרנקל מאירה את התהליך האמנותי שחווה הצייר בפאריז בין 1925-1920, תקופה בה נתון היה להשפעות עזות של הציור בן-זמנו. ראשית התהליך בתודעה קונסטרוקטיביסטית רוסית שנשא עמו פרנקל לפאריז ושילבה בקוביזם הסינתטי. זהו השלב המוקדם של פרנקל הפאריזאי. השלב השני ריכך את ההפשטה הקודמת לכיוון "אורפיסטי", מיסטי-קוסמי יותר ולירי יותר. כזכור, זהו זמנם של שני הציורים המופשטים מ- 1922. הרושם הוא, שלאחר התחלות פוסט-קוביסטיות ואוונגארדיות אלה, התחבר פרנקל לגל ה"ארייר-גארד" הפאריזאי מראשית שנות ה- 20, פרש מההפשטה והתמסר לציור פיגורטיבי מהמטבח הארקדי-קלסי. ואף על פי כן, התאריך הברור המופיע על "חיבור ללא עצמים", 1925, מלמד שפרנקל חולל במקביל במספר חתונות, טעם מטעמיה השונים של המודרנה הפאריזאית וסוחרר מכולם.
בחירתו של פרנקל להציג בתערוכת "אמנים מודרניים" מ- 1926 שני ציורים מופשטים תובן (מלבד הפורמט של השניים, הגדול אז יחסית מציוריו האחרים) כרצונו לבטא "מודרניות" קיצונית, כזו שתבלוט בחריגותה הנועזת מקו הפשרה בין פיגורטיביות לבין קוביזם, פיוריזם, אקספרסיוניזם, נאיביות ושאר מגמות שאפיינו את הציור הארצישראלי החדשני משנות העשרים.[5] פרנקל של "חיבור ללא עצמים" אומר אפוא לאמני התערוכה ולקהל התל-אביבי המגיע לצריף של תיאטרון "אוהל": הנה, טעמו לכם מהקדמה האמנותית הפאריזאית וראו בה בבואה הפוכה לפרובינציאליות המקומית. פרנקל לא העלה אז על דעתו, שיידרשו עוד כעשרים שנה ויותר עד שתכשיר עצמה אמנות ישראל להפשטה, ולו גם לזו שבסגנון הקוביזם הסינתטי, ההפשטה של "אופקים חדשים".
[1] את השם "אלכסנדר" ישוב ויאמץ כשמו הפרטי הנוסף, כאשר ימיר בשנות ה- 50 את שם משפחתו ל"פרֶנל".
[2] איסאק באבל, "מסות, זיכרונות ונאומים", הוצאת כרמל, ירושלים, 2009, עמ' 28.
[3] "דבר", 12.3.1926.
[4] כפי שסופר למחבר המאמר מפי יצחק פרנקל עצמו. וראו: גדעון עפרת, "לעזאזל עם הפרנקלים האלה!", מוסף "הארץ", 1980, עמ' 29-28, 31, תגזיר לא מתוארך בארכיון המחבר.
[5] עוד על יצחק פרנקל של שנות העשרים ראה הפרק: "הפרנקלים של שנות העשרים", בספרי "על הארץ", כרך ב', הוצאת ירון גולן, תל-אביב, 1993, עמ' 770-753.
המחסן של גדעון עפרת 