קטגוריות
האמנות כדימוי וכסמל שנים מכריעות

מיידה האבן

             מ י י ד ה   ה א ב ן , או: אמנות ואינתיפדה

 בשנת 2001 הציג ציבי גבע במנהטן, בגלריה "אנינה נוזֵיי", את ציורי ה"בלטות" שלו תחת הכותרת: "ימי זעם". הציורים בצבעי השמן –  טקסטורות מופשטות של רסיסי אבן, שנוצקו לאריחי רצפות מהסוג הישראלי המוכר – הובנו על ידי ביקורת האמנות הניו-יורקית כייצוג אבנים המושלכות בידי מפגינים פלסטינאיים בהפגנות האינתיפאדה השנייה. קשה היה לביקורת הניו-יורקית לראות בציורים ביטוי של מתח בין דימוי דו-ממדי (לוקאלי, אכן) לבין הפשטה (הניזונה, בין השאר, מאסכולת ניו-יורק), מבלי להטעין את היצירות בתכנים ה"טלוויזיוניים" דאז, שהרבו לשדר מ"השטחים הכבושים" תמונות של מיידי אבנים בכוחות צה"ל. אי הבנת מושג ה"בלטה" (ביחד עם הנטייה העיתונאית השטחית לתרגמו לשם מחנה הפליטים, "בלטה") היה חלק מהחטאת משמעותם של ציורי צ.גבע מהרגע בו יצאו את גבולות הארץ. לא פחות מהדגמת הקושי הקבוע אליו נקלעת האמנות הישראלית כשהיא חורגת מה"כאן", המקרה הנדון ממחיש את קושי הנזילות של איתור הדי האינתיפאדות באמנות הישראלית.

 

קטגוריות
שנים מכריעות

1925

                      2 ביוני 1925

 

שנה רבת תהפוכות ארצישראליות הייתה שנת תרפ"ה. במהלך אותה שנה, למעלה מארבעת-אלפים עולים הגיעו ארצה; מספר בלתי מבוטל במונחי אותה תקופה. בין 1920 ל- 1925, ימי עליה שלישית ועליה רביעית – 48,252 אישה ואיש עלו לכאן. שערי אמריקה, שננעלו בפני מהגרים יהודיים בשנת 1925, אילצו רבים מהם לבחור באופציה הארצישראלית, ועתה, 108,000 יהודים כבר חיים בארץ. זו השנה בה עוזב את פלסתינה הנציב העליון היהודי, סר הרברט סמואל, ובה מגיע הנציב החדש, פילדמרשל לורד פּלוּמֶר. בהר הצופים בירושלים נחגג ברוב עָם ייסוד "המכללה העברית", היא האוניברסיטה. בחיפה נוסד הטכניון. עדיין ב- 1925 ועדיין בחיפה, אוניה עברית ראשונה – "פרזידנט ארתור" – מגיעה לנמל, מניפה דגל עברי ועליה ספנים עבריים. בעמק יזרעאל מַשלים ריכרד קאופמן את הכנת התוכנית לבירת העמק, עפולה. דרומית משם, האדריכל פטריק גֶדֶס מסיים הכנת תוכנית אב לתל-אביב, שעתה שילשה גודלה לעומת מרחבה המקורי ב- 1909 והיא מונה 29,300 תושבים. שיא חסר-תקדים בהיקף הבנייה בתל-אביב: ביוני 1925, 288 בתים חדשים נבנו בעיר; מאות עצים ניטעו לאורך רחובות אלנבי ונחלת-בנימין. כאן, בתל-אביב של אותה שנה, נוסד העיתון "דבר", עיתון פועלי ישראל. פה, בתל-אביב, הונחה באותה שנה אבן-הפינה לבניין התא"י. בית ביאליק הושלם לתפארה ברחוב ביאליק. בעל הבית, המשורר הלאומי, ייסד באותה שנה את אגודת הסופרים ואת הוצאת "דביר". מרדכי גולינקין השלים תוכניותיו לאופרה ול"היכל האמנויות", בתל-אביב כמובן…

 

קטגוריות
שנים מכריעות

1967

       7 6 9 1 : ה י י ת ה  א מ נ ו ת ?

 

כשפרצה מלחמת ששת-הימים ב- 6 ביוני 1967 הייתה האמנות הישראלית בעיצומו של שידוד ערכין, שעניינו מפנה תרבותי ישראלי כולל: תחילת המעבר מזיקה צרפתית לזיקה אנגלו-אמריקאית. ניתן לומר, שפתיחת האופקים החדשים אל מעבר לאטלנטי היא, לאמיתה,  ה- 1967 של חזית אמנותנו דאז. מבחינה זו, ציורו של יואב בר-אל, "קרופ 67" עשוי לתמצת את הפער בין קסם מרלין מונרו האמריקאית לבין 67 המקומית והאחרת, זו שנותרה סמויה לא-במעט מעינו ותודעתו של האמן הישראלי. כי, כשפרצה המלחמה, אמני האוונגרד שלנו היו עסוקים בהכנת מוצגיהם ל"סאלון הסתו" שיוצג בתל-אביב בביתן הלנה רובינשטיין (הסאלון, אשר מאז ייסודו ב- 1965, היווה במה לחידושים מדיומיים וחומריים, לצד גילויים ראשונים של "פופ", מינימליזם ועוד). קבוצה מצומצמת יותר, אף כי בולטת בכישרונותיה וברעש שידעה להפיק, קבוצת "עשר פלוס", הכינה אז את תערוכתה השלישית, שתוצג בנובמבר בגלריה "גורדון", שנפתחה לא מכבר. מאז סוף פברואר, הוצגה במוזיאון ישראל תערוכת "מבוך", שאצר יונה פישר, ובה שבע עבודות סביבתיות, מהן רק זו של יגאל תומרקין הייתה נגועה במחאה באמצעות קומפלקס של פסלי ברזל אנטי-מלחמתיים, נוסח עמוד הרמקולים ("פניקה"), הצבוע בצבעי "פופ", שבסמוך לו הוצבה מכונת ירייה צבועה זהב. כאילו ניחש תומרקין את שעתיד להתרחש בקרוב מאד.

 

האנגלו-אמריקניזציה של אותה עת תזכה לתמיכה רצינית למחרת מלחמת ששת-הימים עם האמברגו הצרפתי והגברת התלות בנשק האמריקאי (טילי "הוק"), כמו גם עם ראשית השידורים בטלביזיה הישראלית (1968), או תחילת הייצור של "קוקה קולה" בישראל (1968). ברם, כבר ב- 1967, עוד קודם למלחמה, פתחה רשת "הילטון" האמריקאית מלון ראשון בישראל, תל-אביב, כפי שבאותה עיר נבנה אז גורד-השחקים הראשון, מגדל שלום מאיר, סנונית ראשונה למנהאטניזציה של העיר העברית הראשונה. ואפשר, שגם חנוכת "אנדרטת קנדי" ביער ירושלים אותתה משהו על רומן תרבותי חדש ההולך ונרקם.

 

קטגוריות
שנים מכריעות

1958

               1958 – על מצבו של האדם

 

תערוכות שהוצגו במסגרת חגיגות העשור למדינת ישראל הפגישו צופים עם דור חדש של אמנים, שסימן מפנה משמעותי ממגמת ההפשטה הלירית, שהגיעה לשיאי ה"אנפורמל" למחרת הפילוג בקבוצת "אופקים חדשים" (1956). עתה, נוצרו יצירות על ידי אמנים צעירים, שביקשו להטמיע בהפשטה תכנים סמליים, סמי-פיגורטיביים לא אחת, סוריאליסטיים לעתים, שבמרכזם מבע פסימי ואף טראגי בנושא מצבו של האדם. מפנה זה, שהכשיר את הקרקע לקראת השיבה אל דמות האדם באמנות הישראלית, איחד בחלקו את הביטוי הצורני האוטונומי עם עליית תכני השואה באמנות הישראלית שמאז מחצית שנות החמישים. מפנה זה הופך את שנת 1958 (וביתר דיוק, השנים 1959-1956) לפרק מיוחד ומשמעותי בתולדות המודרנה המקומית. השיבה אל דמות האדם ומצבו, נדגיש, תעמוד ב- 1958 במרכז תערוכת הצילום הנודדת, "משפחת האדם", שתוצג במוזיאון תל-אביב.[1]

 

שורשיו של המפנה עוד ב- 1953 במפגש מיוחד שהתקיים בישראל, ירושלים בעיקר, בין האמנות והספרות. במאמר מאותה שנה בשם "הדור השני- מהו?"[2] קרא הסופר הצעיר, אריה סיון, לעלייתו של "דור שני" בספרות הישראלית:

"עוד יישמע צלצולו הבהיר והרם של 'הדור השני' ונדמה, כי בצלצול זה תהייה נימה חדשה, שכמותה טרם נשמעה בארץ הזאת."

קטגוריות
שנים מכריעות

1973

                 3  7 9  1

מלחמת יום הכיפורים פרצה ב- 6 באוקטובר 1973 ונמשכה שלושה שבועות עד ל- 24 באוקטובר. עם זאת, חילופי האש, שנמשכו עד להסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה (31.5.1974), כפו על הכוחות המגויסים הישארות בקווי האש ובמחנות הצבא למשך למעלה מחצי שנה. סערת ה"מחדל" פרצה אפוא בחברה הישראלית במלוא עוזה רק מאז מחצית 1974 בצורת הפגנות גדולות מול הכנסת, תביעות להקמת ועדת חקירה, מאמרי עיתונות קטלניים, קיטוב בין "שלום עכשיו" ל"גוש אמונים" וכו'. תחושת הכישלון והדכדוך שפשטה בישראל – שירי הנכאים הושמעו מעל גלי האתר עוד זמן רב לאחר המלחמה – הביאה עמה זעזוע עמוק לחברה הישראלית: חילופי שלטון, קריסת מיתוס ה"צבר", גל של חזרה בתשובה וגל אחר של ירידה מן הארץ. ספק אם חוותה החברה הישראלית מעודה ומאז שבר עמוק יותר משבר ה"מחדל", פצע אשר טרם הגליד עד עצם הימים האלה. השאלה הניצבת בבסיס מאמר זה היא: כיצד התמודדה האמנות הישראלית עם שבר וזעזוע אלה?

אנו תרים אחר התגובות האמנותיות המוקדמות למלחמת יום הכיפורים. שכן, קשה להוכיח יחסי סיבה ומסובב בין המלחמה לבין ביטויים תרבותיים מאוחרים יותר בחברה הישראלית. האם, למשל, המהפך הפוליטי של 1977 ועליית מנחם בגין לשלטון –  קשורים לתוצאות המלחמה? התשובות מורכבות. נמקד, לפיכך, את מבטנו בשנים 1975-1974. עובדה משמעותית: 13 חוברות "מושג", שיצאו לאור בין 1976-1975, כבר היו חפות מהידרשות למלחמה.

"רגע" לפני המלחמה: בחודש מאי 1973 עמד להיערך מצעד צבאי בירושלים לכבוד חגיגות 25 שנים לעצמאות מדינת ישראל. ב"בצלאל" דאז ארגנו גבי (קלזמר) ושרון (קרן), שפעלו אז כצמד, מחאה נגד המצעד בצורת הדפסה לילית של "מצעד" ציורי חיילים, טנקים, מטוסים וכו' על כבישי ירושלים. למחרת המצעד, צעדה אפרת נתן בתל אביב כשהיא נושאת על ראשה מבנה דיקט מינימליסטי בצורת T או צלב. על שילוב זה של אמנות מינימליסטית ואמנות-גוף אמרה האמנית, שנים רבות מאוחר יותר: "הלכתי בעקבות החיילים".