קטגוריות
קרמיקה

לידיה זבצקי: מעל ומעבר לחרס

 תוכן עניינים:

  מבוא: הינף החיים

 קורות חיים

 בדרך אל הקרמיקה:  1965-1937

 התחלות אורגניות:  1974-1965

 קרמיקה גיאולוגית:  1980-1975

 קרמיקה בשני ממדים:  1986-1981

 פוסט-מודרנה:  1992-1987

 כדים:  1997-1993

 עבודות אחרונות:  2001-1998

 מעל ומעבר לחרס

 

קטגוריות
המדיום האמנותי קרמיקה

אמנות החימר: בין אכילה לבין קורבן

      אמנות החימר – בין אכילה לבין קורבן (1984)

 

לדעת את אמנות החימר פירושו לדעת את האדמה. פנחס שדה הקשיב לשתיקתה; וויצק של ביכנר נמלט מרעמיה; אמני החימר מבקשים להתאחד איתה. כמאמר ניטשה: "העלאדם הוא טעמה של הארץ". וכדברי הלדרלין: "הקדיש לבי עצמו לאדמה". אצלנו, הייתה זו הדוויג גרוסמן, האם הגדולה של אמנות החימר בארץ, שהפנתה את תשומת הלב אל הזיקה המיתית של הקדרות ואמנות החימר בכלל אל האדמה:

"אדם מאדמה נוצר. אדם ואדמה – זיווג ראשוני. האדמה היא חומר. האדם היוצר – הוא הקדר. הקדרות היא אם הפיסול. הכד הוא הפשטת דמות, דמות אדם, צמח או חיה."[1]