הקדמה: ג ד ע ו ן
אינני אוהב את גדעון. האישיות הנגלית בפרקים ו'-ח' של ספר "שופטים" רחוקה מלעורר בי הערצה ואפילו סימפטיה. פחדן, הססן, יהיר, "אדם שהולך רק על בטוח". הנה, בימים בהם מחביאים בני-ישראל את יבולם במנהרות ובמערות מפני החמס המדייני ("שופטים", ו', 2) אנו מגלים לראשונה את גדעון העפרתי כמי ש"חובט חטים בגת להניס מפני מדיין." (ו', 11) גדעון מתחבא ומחביא; כמוהו ככלל בני-ישראל; אם לא איש-העדר, כי אז, לפחות, שָרדָן. לפיכך, אין להבין על שום מה מכנה מלאך ה' את גדעון ברגע פגישתו עמו בשם "גיבור החייל" (ו', 12). שהרי, שום סימן גבורה לא הסתמן בגדעון בן-יואש, ולבטח לא בנסיבות אלו של ההסתתרות בגת. אלא אם כן, התואר מבקש לרמז לבאות.
