תשובתו של אורי ניר לדמיאן הרסט
אורי ניר עשה זאת שוב. האמן המצוין הזה מדהים אותנו במרתף של גלריה "ברוורמן" בעבודת ווידיאו מהפנטת, המסתירה תהליך יצירה מקורי ומבריק, ויותר מכל, צופנת בחובה תוכן מתוחכם מאין כמותו. מקור העבודה של ניר בתערוכה קבוצתית שהוצגה בנובמבר האחרון במוזיאון רוקפלר שבירושלים – "Re-Visiting Rockefeller", באצירת סאלי הפטל וינאי סגל. לכאן הוזמנו אמנים צעירים על מנת להגיב ביצירותיהם לממצאי המוזיאון, לאופני התצוגה, אף למוזיאון עצמו, כאשר היצירות משולבות בינות למוצגים.
אורי ניר הציג בתערוכה זו את "heat Archer" (קשת חום), סרט שהתבסס על התקנת גולגולת גבוה בחצר המוזיאון, כך שסילון מים קשתי זורם דרך ארובת עינה של הגולגולת לתוך בריכה. לצורך הבהרה נוספת של העבודה, אביא את תיאורה המלא, כפי שפורסם מפי האמן לקראת פתיחת התערוכה ב"רוקפלר":
"הסרט מתאר אירוע שהתקיים בחצר מוזיאון רוקפלר בירושלים והוא מוקרן בתוך חדר הסמוך לחצר. בסרט אנו רואים סילון דק של מים בצורת קשת זורם מגג בניין המוזיאון אל מרכז בריכת נוי הממוקמת במרכז החצר. גולגולת אדם מרחפת בין שמים וארץ כשהיא פונה לבריכה בזמן שקשת המים חוצה את הגולגולת דרך ארובת העין הימנית שלה. הסיטואציה הזו מיוצרת כאירוע פיזי לגמרי, ללא התערבות הדמיה. הסרט מצולם במצלמה תֶרמית, מצלמה שלא רואה, אלא רק מרגישה חום. דרך מצלמה כזו עצמים קרים מופיעים כחשוכים, ועצמים חמים מופיעים כמוארים. המים שזורמים דרך הגולגולת הם חמים, וכך הם מופיעים כמוארים על הרקע הכהה של מבנה האבן הקריר. […] הסרט מסתיים בשקיעתה של הגולגולת לתוך הבריכה במקום שסומן על ידי פגיעתה של קשת המים. לאורך התערוכה כולה נחה הגולגולת הממשית על קרקעית הבריכה.
"הרקע לסרט הוא הסיפור הידוע של אדגר אלן פו 'חיפושית הזהב'. הסיפור מתאר חקירה בלשית בעקבות אוצר אבוד של שודדי ים. בשיאה של החקירה מגלה הבלש בתוך יער צמרת יבשה של עץ שלאחד מענפיה מחוברת גולגולת אדם. הוא משחיל דרך ארובת העין שלה חוט המחובר למשקולת בצורת חיפושית מוזהבת, עד שהחיפושית נוגעת באדמה למרגלות העץ ומסמנת את מקום קבורת האוצר. הסרט שאני מצלם עושה דבר דומה, רק שבמקום מנגנון למציאת אוצר נבנה מנגנון שמצביע על הנקודה שבה המנגנון עצמו נקבר. ארובת העין של הגולגולת היא העדשה שדרכה מסומנת נקודת קבורתה שלה, והנקודה הזו היא גם במקרה מרכז מבנה המוזיאון כולו."
הסרט המוקרן ב"ברוורמן" הופרד, כמובן, ממעשה התלייה של הגולגולת, אקט מיצבי כשלעצמו,שהיה Site Specific מובהק ורב-משמעות – בין משום שענה למוצגי ה"חפירות" של המוזיאון בדימוי הקשור לסיפור חפירת אוצר, ובין משום ש"קבורת" הגולגולת בבריכה, בבמרכז מבנה המוזיאון, רמזה על המוסד המוזיאלי כקבר. אבל, עדיין, חרף המעבר מירושלים לתל אביב (הירידה למרתף הגלריה כמוה כירידה לבור האוצָר לעת לילה, כמסופר בסיפורו של אדגר אלן פו), עדיין שומרת עבודת הווידיאו על עוצמה נדירה, המעמידה את העבודה כאחת המופתיות שנוצרו במחוזותינו וכיצירה שראוי שתירכש במהרה על ידי אחד המוזיאונים המובילים שלנו. כאן, ב"ברוורמן", אני מצויד גם בדף החוזר ברובו על ההסבר המובא לעיל, אך מוסיף את הנתונים החשובים הבאים:
"מדי פעם בסרט זרם המים מחטיא את ארובת העין ופוגע בגולגולת מעוצמת המכה הלסת התחתונה משתחררת, ולוע הגולגולת נפער ונסגר בקצב של תנועות דיבור. קולות הדיבור מתואמים עם תנועת הלסת כקולה של הגולגולת עצמה, המתארת את התכונות הפיזיות שלה ושל חלקיה בחלל, כפקודות. הקול הגברי, הנמוך והמגורען של הגולגולת מבטא הנאה עצומה מעצם הסמכותיות שלו, בו בזמן שהוא מבטא את הסמכות העצומה של ההנאה."
