קטגוריות
המדיום האמנותי

מיצג 79

"מיצג 79" (קטע מתוך קטלוג "מיצג 79",  1979, בית-האמנים, תל-אביב)

"שלוש שנים חלפו מאז שבוע המיצגים "מיצג 76" בבית האמנים, תל-אביב. שלוש שנים לאחר פרזול הסוס של מוטי מזרחי, הרדמת-עצמו של גדעון גכטמן, הרצאת גרילה עירונית של שרון קרן, או מופע נורות אימתני ומנוכר של גבי קלזמר – שב וחוזר "מיצג" לבית-האמנים התל-אביבי ועמו ההכרה, שהן אירועי הזמן האובייקטיביים והן כמו ואיכות היצירות הסובייקטיביות מזמינים סיבוב נוסף.

קטגוריות
המדיום האמנותי

האתר הסגולי

               ל ס ו ג י י ת   ה א ת ר   ה ס ג ו ל י

                                                          

 

"אתר סגולי" – Site Specific – להלן: א"ס. למען הדיוק, ס"א, קרי – סגוליות האתר. שהרי, לא ב- specific site  (אתר ספציפי) עסקינן, כי אם ב- site specific – סגוליותו של אתר. הדגש הוא על עקרון הספציפיות, הסגוליות.

 

אפתח בנובמבר 2003, באירוע "הערה" מס' 4, מגדל דוד, ירושלים. אל תוך מתחם צדדי, חפירה ארכיאולוגית נמוכה שחשפה מחסן של אבני קֶלע עגולות, הוקרנה עבודת וידיאו של בתי, עדן עפרת: ראשי דמויות, ספק מתות ספק חיות, פניהן בתחינה לצופים. הראשים, שהוקרנו כל אחד על אבן קלע אחרת, נידונו לעיוות גרוטסקי-טרגי, "מבלי יכולת להושיע, כבני אנוש שנידונו לייסורי נצח בגיא-בן-הנום." (עוזי צור, "הארץ", 7 בנובמבר, 2003)  בעוד האירוע כולו, ברוח אירועי "סלה-מנקה", התקיים באתר סגולי, מיצב הווידיאו של ע"ע הגדיר עצמו כיצירת ס"א מפורשת.

 

קטגוריות
המדיום האמנותי

מיצב

                    מ י צ ב    ("קול ירושלים", 22.6.1984)

 

תחילה הגיעה ההזמנה ל"אינסטליישן" של דודו מזח במוזיאון ישראל. אחר כך, באה ההזמנה ל"אינסטליישן" של שרה חינסקי (איפה היא הפסלת המרתקת הזו בתערוכת "80 שנות פיסול"?!) בגלריה "אחד העם 90" בתל-אביב. "אינסטליישן". אמרתי לעצמי, שמוכרחים למצוא תרגום עברי למילה המחשמלת הזו. עכשיו, אם אני אגיד – "מיצב", תגחכו: האיש תפס פרינציפ עם "מיצג" וסבור שיכול לחזור על הנס פעמיים… אז, רגע: מיצב, לא בגלל הזבוב של ה"מיצג", אלא בגלל שמיצב היא היא המילה הנכונה. יחס המיצב לאינסטליישן כמוהו כיחס המידע לאינפורמיישן. להציג, הצבה – מיצב. מיצב הוא הצבה שהיא גם מצב וגם יציבות. אז, זהו זה: מיצב.

 

קטגוריות
המדיום האמנותי

מיצג 76

                  מ י צ ג 76 ("מיצג 76", בית האמנים, תל-אביב)

 

א.     מיצג – Performance. המונח העברי החדש בא להמיר את השימוש במונח "מופע", שעברו התיאטרוני מטעה כלשהו בתחומי האמנות הפלסטית. מיצג – מהווה הרכבה יחדיו של המונח "מוצג", אשר לו קונוטאציות פלסטיות הקשורות לאובייקט אמנותי חזותי (הקבלה ל- per form – "לפי צורה" של ה"Performance") ושל המונח "הצגה", על כל הסתעפויותיו הפעולתיות התיאטרוניות. ברור לפיכך, שאמנות המיצג באה לגשר בין שני שדות אמנותיים, אשר עד שנות ה- 50 חברו יחד רק באורח חלקי ביותר: את אמנות התיאטרון נטו לראות כאמנות הכוללת, בין השאר, יסודות פלסטיים – תפאורה, תנועה בימתית, תאורה וכו' (שנותרו שוליים גם כשדובר על שלילת המילה ועל המאגיה של האור, הצבע וכו'), ואילו את היצירה הפלסטית ניתן היה לראות, בין אם ככוללת יסודות ייצוגיים ובין אם כמוצר של תהליך מיצגי – הלא הוא תהליך היצירה של האמן.

קטגוריות
המדיום האמנותי מודרניזם ישראלי

אמנות קירונית בישראל: שנות ה- 50

    אמנות קירונית בישראל: שנות ה- 50

        

הממלכתיות הישראלית הצעירה נאלצה להיאבק בקשיים חברתיים וכלכליים קשים, אך הייתה מופעמת באופטימיות קולקטיבית עזה: העם השב אל ארצו, העליות מהמזרח, גיבוש צה"ל, התבססות הקיבוצים, צמיחת מפעלי התעשייה, הפרחת השממה וכו' – כל אלה העצימו את תודעת ה"אנחנו" שהפכה לצו ברמות חינוך, תעמולה ותרבות. אחדות הצבא והעם, קיבוץ הגלויות, התגייסות למשטר הצנע, הישגי החקלאות, הצי וכיו"ב – תורגמו לכרזות, לאירועים ממלכתיים (דוגמת תערוכות "כיבוש השממה"[*] ו"תערוכת העשור", או כנס המחולות בדליה), בה במידה שהופנמו לביטויים אמנותיים, מהספרות והתיאטרון ועד למסכתות וציורי קיר.

אמנות הקיר הלמה את המגמה הנדונה. ציור הקיר פונה אל הציבור. ציור הקיר מבקש להיות עממי. אין הוא מושא רכישה של מעטים, בעלי ממון. בשילובו עם הארכיטקטורה של הבניין או תפנימו, הוא משלב את המונומנטאליות עם ערכי פשטות, דידקטיות ופיגורטיביות (המבטיחה את הקומוניקציה הנרחבת), גם דקורטיביות העשויה להתפשר עם שפות מודרניסטיות. לא אחת, שילוב האמירה האישית והפנייה הציבורית מוליד בציור הקיר את שפת הסמל והאפוס. למותר לציין, שהפורמט רחב-הממדים של ציור הקיר ושילובו בתכנון הבניין והעיר תובע תלות האמן בממסד חוץ-אמנותי.