כל-כך מתאיםי לנו: אפילו המילה "אמנות" לא הייתה קיימת בשפה העברית עד לראשית המאה ה- 20. המילה "אמן" (במשמעות של יוצר) מופיעה רק פעם אחת בתנ"ך, ב"שיר-השירים" (ז, 2): "חמוקי ירכייך כמו חלאים מעשה ידי אמן". "חלאים" = תכשיטים. מכאן, שה"אמן" הוא צורף. באשר למילה "אמן" במשמעותה המקובלת כיום, כותב אליעזר בן-יהודה (ממציא המילה): "נתייחד בספרות החדשה לבקי במלאכה דקה יפה". ובהגיעו במילונו למילה "אמנות", הוא כותב: "מלאכת אמן, מצטיינת ביפי ונוי […], נתחדש בזמן האחרון ופשט השימוש בו בהעיתונים ובדיבור". המילים הללו נכתבו ב- 1908, שנתיים לאחר ייסוד "בצלאל" בירושלים (ומיקומו למשך שנתיים ברחוב החבשים ובשכנות לאליעזר בן-יהודה), שנתיים לאחר מות פול סזאן ו- 426 שנים לאחר שבוטיצ'לי צייר את "פרימאוורה"…
על-פי פרסום האקדמיה ללשון עברית (שמעדיפה לכתוב "אומנות" בכתיב מלא ובניקוד חול̞ם), ההבדל בין "או̇מן" לבין "אוּמן" הוא:
"אוּמן (בתנועת u) הוא 'בעל מלאכה', מומחה במלאכתו. או̇מן (בתנועת o) הוא artist – יוצר, כגון צייר, פסל, מוזיקאי, שחקן וסופר, ואו̇מנות היא 'פעילות יצירתית בעלת ערך אסתטי', art בלעז. מעניין לדעת כי המילים הן ביסודן אותה מילה. מקורן במילה האכדית umânnu שפירושה בעל מלאכה מנוסה וגם אדם העוסק במלאכת מחשבת."[1]
מה רב ומה קל הפיתוי לשדך את המילים "אמן" ו"אמנות" עם המילה "א̞מ̤ן", עם הפעל אמ"ן ועם שאר קרובים מילוליים. שכן, אם "אמן", בבחינת יוצר, קשור ל"א̞מ̤ן", הרי שמיד מוטענת האמנות בברכה, בשבועה, בתפילה.[2] מניה וביה, חיזקנו את זיקת "אמנות" ו"אמונה"… ואם "אמן", בבחינת יוצר, קשור לפעל אמ"ן, מלשון אימון, הדרכה, אומנת וכו' – כי אז איששנו את התכלית החינוכית והמעצבת של האמנות… ואם "אמן", בבחינת יוצר, קשור ל"אמנה" ול"נאמנות", הנה אישרנו את ה"חוזה" הבלתי-כתוב שבין יוצר לבין צופה…
כן, אנחנו מתְנ̞̩אים בשכנויות המילוליות הללו של "אמן" (בבחינת יוצר), וזאת במאמצינו הפתטיים לגאול את האמנות מהסתם techné, לרוממה, להדביקה בטרנסצנדנטי, בתעודה. אלא, שהמאמץ אינו אמין (מלשון אמ"ן): הוא מאולץ, הוא חוטא לכללי הדקדוק, הוא כוזב. הסינתזה בין הרוח לחומר, זו הקרויה "אמנות", אינה זקוקה לכל ההגבהות המלאכותיות הללו.
אין מהות לאמנות. אין אמנות "כזאת ולא אחרת", בה במידה שאין האמן "כזה ולא אחר". האמנות היא כל מיני דברים, שאין ביניהם בהכרח מן המשותף, ואילו האמן הוא אמן כי "בא לו", כי מתאים לו, כי טוב לו, כי הוא יכול (פעם אמרנו: כי הוא מוכרח). מילות ה"אמן" הנלוות לעיל הן אך קישוטי סרק.
*
שרדנו כעם לאורך אלפי שנים בלי המילה העברית "אמנות". יצרנו תשמישי-קדושה, מבלי להזדקק לציורי רפאל, קראוואג'ו, ניקולא פוסֶין, ק.ד.פרידריך ואיליה רֶפין. אמרנו: "אין צור כאלוהינו" ופירשנו: "אין צייר כאלוהינו". את האמנות השארנו לדוברי ה- arte, art, Kunst ו- iskusstvo וכל השאר. אך, מהו השורש האטימולוגי של "arte" אם לא במילה היוונית "arariskein", שפירושה לסדר, להכין, להתקין. ומהו השורש האטימולוגי של "Kunst" אם לא במילה הפרוטו-גרמאנית "kunstiz", שפירושה יכולת, ידע. לגבי המילה ""iskusstvo – איני יודע, אך אני משער שניוותר בתחומי הכושר הביצועי. כיון שכך, הייתכן, שבכל זאת, ידעו אבותינו משהו בסיסי לגבי אמנות, שעה שראו בבצלאל בן-אורי, מתקין המשכן, ארון-הקודש וכו', את ה"אמן" (נקדו כפי שתרצו) האולטימטיבי?
[1] Online, 12 באוגוסט 2018.
[2] גדעון עפרת, "א מ ן" (שימו לב להפרדה בין האותיות!), בתוך אתר המרשתת הנוכחי, 14 באפריל 2020. פורסם במקור בשנת 2000 בספר "שבחי-גלות", כרטא, ירושלים, עמ' 197-189.
המחסן של גדעון עפרת 