קטגוריות
Uncategorized

עדיין, רישום מעולה

לדידי, בין שיאי הביאנאלה הירושלמית לרישום, נכון לעכשיו (גילוי הוגן: צפיתי רק בשלוש מתוך שש תערוכות-הביאנאלה), אציין את רישומיה של הדס חסיד המוצגים בבית-האמנים (באוצרותה רמת-היד והעין של אירית הדר). אני כותב זאת, מבלי להפחית כהוא-זה ממצוינות רישומיה המיתולוגיים של מורן קליגר בבית-האמנים, או ממצוינות רישומי ה"מסכות" הקומיות-מבעיתות של אורית אדר בכר המוצגים ב"המפעל" (במיצב קירוני חזק), ואפשר להמשיך ולציין מספר עבודות עוצמתיות נוספות. ובכל זאת, רישומיה של הדס חסיד מפעימים אותי במיוחד בזכות המעט (כלומר, המינימליזם המעודן והמאופק) המחזיק את המרובה. ואם בחרתי בכותרת – "עדיין, רישום מעולה", אין זאת אלא משום שבעבר, מאי 2011, כבר הכתרתי את רישומי חסיד בכותרת – "הרישום המעולה של הדס חסיד". וכתבתי אז:

"לא בכל יום אתה ניצב מול רישום מינימליסטי ומתפעל. בקומה ב' של בית-האמנים הירושלמי אתה מתפעל מול רישומיה המינימליסטיים-מושגיים של הדס חסיד (1969-). אפשר, שמאז התפעלותך מרישומי יהושע נוישטיין-בני אפרת- יוכבד וינפלד וכו' בתערוכת "רישום מעל ומעבר" (מוזיאון ישראל, 1974) לא התפעלת כך מרישום מינימאלי-מושגי. כי, לצד היופי הרב, אתה מתרשם מחוכמת הרישום, מהקונספציה המדויקת והמהודקת ואפילו מארשת אתוס הנלווית למעשה הרישום ה'חסידי'. להלן, אתייחס לעבודה המרכזית – 'מדרגות' – המוצגת בתערוכת 'רכבת רפאים' של הדס חסיד. […] אין זו התרשמותי הראשונה מכוח ניירותיה של הדס חסיד. בביאנאלה האחרונה לרישום ('רשמים – VI שובו של הנייר/מחשבות על רישום', אוצרת: עדנה מושנזון, בית-האמנים, ירושלים, 2016) אהבתי את 'הניירות הטבולים' של חסיד (אלה הפכו לאובייקטים בזכות הטבלתם החוזרת בצבע תעשייתי), או את הניירות שחשפה לאור בדרגות שונות (רעיון שכבר הכרנו מעבודות של בני אפרת משנות ה- 70) ועוד. אך, תערוכתה הנוכחית נראית לי איכותית מתמיד, תערוכה שיכולה הייתה לכבד כל מוסד מוזיאוני בארץ ובעולם."[1]

עכשיו, אני שב ופוגש ברישומי הדס חסיד בביאנאלה לרישום, ונדמה לי, שדברי האוצרת בקטלוג, הגם שהם דברים נכונים כשלעצמם, אינם ממחישים דיים את סגולות הרישומים. אני מצטט:

"סדרה ללא כותרת של הדס חסיד נבנתה כרצף עוקב. בכל דף מצטרפות לסדרה הפעולות והחומרים השונים […] פעולות נוספות, היוצרות ציפייה לשלב המתבקש הבא ולכיסויו של הנייר כולו, אלא שהציפייה לרצף קצוב, מדורג וסדור אינה מתממשת. תחתיו מנכיחה הסדרה מהלך, שבו קפיצות ומרווחים, המופיעים בנסיבות לא ברורות."[2]

מעקב הדוק אחר סדרת שמונה רישומיה של הדס חסיד יאבחן, קודם כל, "חוקי פעולה" אקסיומטיים המנחים את האמנית  בעבודת הפסים המינימליסטית-גיאומטרית שלה: תחילה, נתוני-היסוד: נייר במידה קבועה (30X30 ס"מ); צבע תעשייתי (שחור), עפרונות אפורים (בדרגות שונות של כהות וצפיפות) ועפרונות צבעוניים (ירוק ואדום). לאחר מכן, הרוחב השונה של הפסים הישרים (פס-העיפרון הירוק או האדום – הצר ביותר; פס עיפרון בהיר – הרחב ביותר, וכו'). ועתה, כיווני הפסים: אנכיים ואופקיים, מעין תנועת סורק דיגיטאלי, הנוצרת עתה באורח ידני. מכאן ואילך, מהלך ההוספה ההדרגתי של רכיב מרישום לרישום, ובמקביל, משחקי כיסוי ושקיפות, פסים עליונים ופסים תחתונים מתחלפים ביניהם, זה עולה על זה, זה חולף מתחת.

זוהי נוסחת-היסוד המולידה, ביחד עם המורכבות הגוברת במהלך סדרת הרישומים, וריאציות משחקיות שונות של קומבינציות, משמע של שקיפויות ואטימויות, בהירויות וכהויות. האמנית מצייתת לנוסחה לוגית כמעט-מכאנית, רישומיה כמעט אלגוריתמיים, אלמלא נוצרו בעמלנות ידנית קפדנית מאד ואישור חירות יצירתית.

נייר הרישום הפך לשדה-מתחים מתוחכם בין קו לשטח (הפסים בבחינת "שטחים" המורכבים מקווים דקיקים), בין שחור-לבן לבין צבע (בעיפרון, או בצבע תעשייתי שחור), ובין זה שלמעלה לעומת זה שלמטה (א-פרופו "למעלה": הנה שני הרישומים האחרונים, בהם כבר הדביקה חסיד פס נייר לבן על הזכוכית הממסגרת).

מה שנראה, תחילה, כסוג של דוגמיות טקסטיליות (הקווים הדקיקים כחוטי-אריג, והתנועה האנכית והאופקית כעבודת שתי-וערב), מתחוור אפוא כהזמנה להפעלת העין-מוח של הצופה, לקראת זיהוי  הנוסחה ומעקב אחר פעולותיה. את עיקרון הרישום המינימליסטי-נוסחאתי אנו מכירים מעבודותיהם של סול לוויט, נוישטיין ועוד. אך, הדס חסיד מתבדלת מ"אבותיה" בנוסחת התוספות ההדרגתיות ובאופי הפעילות הידנית של ציפוף-לחיצה-משיחה וכו', שאותם חווה הצופה כמי שמשחזר  את תהליך היצירה של האמנית.

אם כן, ראשית המהלך בנייר שעליו רק פס אנכי בצבע שחור ופס אופקי בעיפרון אפרפר. מהלך הסדרה הוא משמאל לימין ואז מלמעלה כלפי מטה. כך, הצטרפותו של הפס הירוק נמשכת כאנך הנע כלפי מטה אל שני הרישומים הבאים, ואז פונה שמאלה על-מנת לפגוש ברכיב הבא – הפס האדום, שממשיך ויוצר את צורתו האנכית-מאוזנת. וכאמור, רק בשני הרישומים האחרונים מצטרף הקולאז' של פס הנייר הלבן.

בעצם, עסקינן בסדרה אינסופית. שהרי, אין שום סיבה מדוע תעצור הדס חסיד ברישום השמיני ולא תמשיך הלאה במשחק ההצטרפות של רכיבים חדשים. וכך, בדמיוננו אנו רואים כיצד הקולאז' עשוי להתרחב לאסמבלאז', כאשר פסי חומרים שונים מצטרפים לפסי  הנייר המודבקים, מעשירים ומסבכים את המערכת ההולכת וגדלה, שאולי אף תפרוץ את הממדים האקסיומטיים.

לפיכך, מה שראשיתו מינימאליזם, הופך בהדרגה למקסימאליזם.

עדיין, רישום מעולה.


[1] גדעון עפרת, "הרישום המעולה של הדס חסיד", בתוך אתר-המרשתת הנוכחי, 16 במאי 2017.

[2] אירית הדר, "הכול תלוי", קטלוג תערוכת "יותר מאחד", הביאנאלה לרישום 2022, ירושלים, עמ' 30.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s