קטגוריות
Uncategorized

האומץ להיות אוצר(ת)

                        האומץ להיות אוצר(ת)

אני כותב על אוצרי המוזיאונים שלנו. אני רואה את המשך הדשדוש הפלורליסטי של המוזיאונים בין ה"אשכולות" לבין הטפטופים המתאדים; אני רואה את העצירות הכרונית במוזיאונים הראשיים (למ̞ע̤ט אירועים שיווקיים-פופוליסטיים; תערוכת ד.גינתון כחריג) ואת אובדן תפקידם כמובילי מהלכים מקומיים; ונדמה לי שאני מבין משהו שלא הבנתי עד כה.

שלא כפי שנהוג לחשוב (וגם אני חשבתי כך), הפלורליזם  האמנותי אינו המצאה של הפוסט-מודרנה. הפלורליזם היה קיים מאז ראשית המודרניזם: אימפרסיוניסטים, ריאליסטים, רומנטיקונים, ניאו-קלאסיים, סימבוליסטים (ומאוחר קצת יותר, אכספרסיוניסטים, קוביסטים, פוביסטים, דדאיסטים, סוריאליסטים…) – ומה שביניהם, שזה הרוב – פעלו אלה לצד אלה במסלולים לשוניים מקבילים ושונים. אלא, שבזמן כזה או אחר, בְּמ̞קום כזה או אחר, קם אמן, קמו אמנים, קם אוצר – ועשו מעשה אל-מול הריבוי הרו̇ו̤ח וכמענה לו.

הדברים ידועים:  גוסטב קורבא הכריז ב- 1850 "ריאליזם!" כנגד רומנטיקה וניאו-קלאסיקה אקדמיות וארגן תערוכה אלטרנטיבית ריאליסטית; קלוד מונא, אדגר דגא, אוגוסט רנואר, קאמיל פיסארו וברת מוריסון ענו ל"סאלון" הפאריזאי כאשר התארגנו ב- 1874 כ"אימפרסיוניסטים" ("סאלון-המסורבים"); לודוויג קירשנר ("הגשר", אכספרסיוניזם), פיליפו תומאסו מארינטי (פוטוריזם), אנדרה ברטון (סוריאליזם) וכו' – תמיד, אמן או קבוצת אמנים, בידלו עצמם מהפלורליזם של זמנם ומקומם והתוו דרך על-בסיס אמונתם האמנותית. אך, גם בעל גלריה, דוגמת דניאל אנרי כהנוויילר, יכול היה לקדם מהלך, כשהציג בגלריה הפריזאית שלו את תערוכת הקוביסטים. גם מבקר ותיאורטיקן, כקלמנט גרינברג, קידם בניו-יורק את אמני ההפשטה האכספרסיוניסטית בעזרת גלריה "פגי גוגנהיים". או ג'רמנט צלאנט שניסח וקידם במילאנו את אמני ה"ארטה פוברה". או פייר רסטאני שהוביל ב- 1965 את אמני "הריאליזם החדש" בפאריז (ורק חשבו על הפלורליזם של פאריז בשנות ה- 60: אופ-ארט, אמנות קינטית, הפשטה לירית, הפשטה גיאומטרית, פיגורטיביות לסוגיה הרבים…).

וגם אוצרים ידעו לקדם מהלכים אמנותיים מתוך בִּיצת הפלורליזם: כגון הראלד זימאן, שארגן בברן, 1969, את תערוכת "כשגישות הופכות לצורה" – א̤ם התערוכות המושגיות. או אכּילה בוניטה אוליב̞ה, שקיבץ, תמך והציג בשנות ה- 80 את אמני ה"טראנס-אוונגרד" האיטלקיים. הדוגמאות רבות.

אבל, בואו נחשוב על ישראל: שלושה אוצרים בלטו אצלנו, יותר מאחרים, כמי שתמכו וגיבשו מהלכים: חיים גמזו, יונה פישר ושרה ברייטברג-סמל. התמיכה המוקדמת שתמך גמזו בקבוצת "אופקים חדשים" והזמנתה להציג ב- 1948 תערוכה ראשונה במוזיאון תל אביב – תמיכה זו הייתה מכרעת במיסוד מהפכת ההפשטה (הגם שגמזו ישנה לחלוטין את עמדתו בהמשך הדרך). ונדגיש: ב- 1948 זירת האמנות הישראלית הייתה פלורליסטית ביותר (פוסט-אימפרסיוניזם, אכספרסיוניזם פאריזאי, אכספרסיוניזם ברלינאי, ריאליזם ועוד). אך, מתוך פלורליזם זה התגבשה קבוצה סביב אישיותו של יוסף זריצקי וביקורותיו של אויגן קולב, ואז –  תמיכתו המוסדית של גמזו. הפלורליזם התחבירי-אמנותי של שדה-האמנות הישראלי לא חדל, אל מעתה הופנה הזרקור אל אמני ההפשטה.

וכך, בשנות ה- 60 היו אלה גלריה "גורדון" (כלומר, שיה יריב) בתל אביב ויונה פישר במוזיאון ישראל, ירושלים, שההינו להתעלות מעל הריבוי הלשוני של השדה האמנותי לטובת מתן אמון מעשי (קרי – הצגת תערוכות) באמני אוונגרד צעירים: י.פישר – מאז תערוכת "צורה היום" (1963), "גורדון" בתערוכות "10+" (שהתגבשו סביב אישיותו של רפי לביא). אם תבדקו, תמצאו עד כמה פלורליסטיות היו התערוכות של י.פישר במוזיאון ישראל לאורך שנות ה- 60, ואפילו עד כמה פלורליסטית הייתה "10+". אבל, המסר היה אחד, חדש, אחר: צעיר ואוונגרדי. והמסר הזה החריג מהלך אמנותי מתוך הריבוי של עולם האמנות.

מה הייתה תעוזתו של יונה פישר? ללכת עם טעמו, עם העדפותיו השיפוטיות, הטרוגניות ככל שהיו. כי מה בין רפי לביא לאורי ליפשיץ בסוף שנות ה- 60?! ומה בין תומרקין לבין נוישטיין או בני אפרת בתחילת שנות ה- 70?! אלא, שפישר זיהה בכל אלה ערך אמנותי ורלוונטיות לזמן והוא "שם עליהם את קלפיו", גם ללא גיבוי ביקורתי (שמלבד יואב בר-אל ורן שחורי), ואפילו כנגד החמצות-פנים תוקפניות לעתים. כך פורצים פלורליזם משתק.

כזו הייתה גם שרה ברייטברג-סמל, שהלכה לאור טעמה המועדף, הגם שקוממה עליה חבורות אמנים בתל אביב ובירושלים. שימו לב: תערוכות שאצרה, דוגמת "שנתיים: איכויות מצטברות" (1984-1983), או "רוח אחרת" (1981) אישרו פלורליזם סגנוני (אגב, להזכירנו: ב- 1984 ראה אור בניו-יורק ספרה של קורין רובינס, "העידן הפלורליסטי: אמנות אמריקאית 1981-1968", וזאת בתקופה שהיינו נוטים לתמצת אותה במונחי מינימליזם ומושגיות). ברם, לאורך דרכה, כמבקרת אמנות וכאוצרת, הבשילה בה בהדרגה הערכה אמנותית מיוחדת לאמנים כמו אריה ארוך, אביבה אורי, רפי לביא, משה גרשוני, הנרי שלזניאק, משה קופפרמן (את כל אלה כבר קידם י.פישר במוזיאון ישראל!), מיכל נאמן, תמר, גטר, יאיר גרבוז, יהודית לוין, נחום טבת, דוד ריב ועוד. וכך, במקביל לפלורליזם של תערוכותיה האחרות, ובמקביל לפלורליזם של הסצנה האמנותית (מושגיות "ירושלמית", ניאו-אכספרסיוניזם, קבוצות שיינקין/אחד-העם-קלישר וכו') היא איחדה ב- 1986 את אמניה המועדפים תחת הכותרת "דלות-החומר" והתוותה מסלול מרכזי בתוך המפה רבת-השבילים. ונקודה חשובה: לצד האיחוד המשפחתי בתערוכה הקבוצתית, הקפידה ברייטברג-סמל להציג תערוכות-יחיד של אמניה. כל השאר היסטוריה.

על מה אני כותב? על האומץ להיות אוצר, שהוא העוז ללכת עם טעמך ובזאת לייחד מהלך בתוך הריבוי הנתון. נעמי אביב ניסתה, שרית שפירא ניסתה, אך גורלן לא שפר עליהן.

בל נטעה: אוצרי המוזיאונים שלנו הם נשים וגברים איכותיים מאד, אין ספק. אך, אני מתקשה לאבחן בהם את האומץ ללכת עם העדפותיהם הערכיות בדרך ארוכה, עקבית ועיקשת, כזו שמעבר לתערוכה אחת לזו או תערוכה שנייה לזה. איני מאתר תערוכות קבוצתיות של התחייבות רעיונית ו/או ערכית, המגובות בטיפוח האמנים בתערוכות-יחיד. איני רואה עמידה מתמשכת של אוצרים מאחורי אמנים שבהם הם מאמינים. וכך, גם אוצרים מצוינים כמו יגאל צלמונה, אלן גינתון, גליה בר-אור, טלי תמיר, דרורית גור-אריה – אצרו תערוכות חשובות, ולעתים אף תערוכות-עמדה נועזות ובעלות ערך ("עבודה עברית" במשכן בעין-חרוד, "בקצה העולם כאן" ו"מוזיאון  הטבע" במוזיאון פתח-תקווה, "שטח-אש" בגלריה "הקיבוץ"), אך לא טיפחו נבחרת לאורך זמן ולפיכך לא הותירו מורשת-קו. על פניו, הידד לסירוב לאקסקלוסיביות. אך, לסירוב שכזה יש מחיר באמנות – פלורליזם, דריכה במקום.

והרי לכל אחד ואחת מאוצרי המוזיאונים שלנו יש באמתחתו/אמתחתה אי-אלה אמנים מועדפים. האם הקצב האטי של התערוכות במוזיאונים הוא שעומד לרועץ? שמא חסימות של "ועדות תערוכה"? צמצום בהוצאות?

הפלורליזם, כך נדמה, הוא מקלטם של אוצרים שוויתרו על ההעזה, שהשלימו עם מצב נתון כחוק-טבע. כי להיות אוצר(ת) טוב פירושו גם להיות אוצר(ת) אמיץ(ה), אוצר מפלס-דרך, אוצר מתערב במפה לשנותה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s