קטגוריות
Uncategorized

בחירת שמיר

                      

"בחירת פאריס", הציור האלגורי הענק (300X160 ס"מ), השייך לאוסף מוזיאון תל אביב, צויר בשנת 1987, זמן קצר לאחר תום תקופת הציורים ה"ארכאיים" של אלי שמיר, והוא הסמן הבולט של המפנה אל תקופת ציוריו ה"מיתולוגיים" (לא שחסרו היבטים מיתיים בסדרה הקודמת). לרקע נוף פרבר ירושלמי "חילוני" (אזור התעשייה בתלפיות, נוף שנראה מהסטודיו דאז של שמיר. וראו גם הציור מאותה שנה, "דיוקן עצמי באזור התעשייה", בו חוזר נוף דומה לרקע דמות האמן), הושיב הצייר שלוש נשים צעירות ונאות הפונות חזיתית לעברנו: משמאל, אנו מזהים את סרינה, רעייתו דאז של שמיר, כשהיא בהיריון. השתיים האחרות הן ידידות שדגמנו לצייר. לכל אחת משלוש הבחורות שיער בגוון שונה: בעוד לסרינה שיער חום, למרכזית שיער בלונדיני ולימנית שיער שחור. שלוש נשים – שלוש אופציות.

מתחת לכל אחת מהשלישייה, זיווג אלי שמיר תמונה סמלית המאפיינת את העלמה המסוימת, מעין אטריבוט מיתולוגי מייחד: מימין, מתחת לשחורת-השיער, צויר האקרופוליס האתונאי ובראשו ינשוף (סמלה של אתנה, אלת החוכמה). הבחורה הימנית מייצגת אפוא את האלה אתנה. נוסיף עוד, שמשני עברי המקדש היווני, מרא̤ה עיר הנתונה למתקפת ברקים לעת לילה. ועוד נשוב לעניין זה.

מתחת לבהירת-השיער המחייכת לעברנו, צוירה תמונת "המעיין" של דומיניק אנגר (1856), העלמה העירומה עם הכד והמים הנשפכים, ומתחתיה הסמל הנשי של חץ ומעגל. משמע, הבחורה המרכזית מייצגת את ונוס/אפרודיטה.[1]

משמאל, מתחת לדיוקן סרינה שבהיריון, צויר מעין-מדליון המסגנן בהפשטה צורת רחם. מימינו ומשמאלו שתי שמשות – צהובה וכתומה – המאירות, האחת – אדמה שחורה, והשנייה – אחו ירוק ובו רועות פרות. אם כן, הבחורה משמאל מייצגת את האלה ה̤ר̞ה (ה̤רה=ה̞רה…), רעיית זאוס, שהיא אלת הנישואין, האימהות והלידה.

בראש הציור, לכל רוחבו, עובר פס חום, המאחד את הטריו של הנשים וסמליהן, ולאורכו אותיות המילה – "לי̞פ̞ה", שמהדהדת, כמובן, את הדילמה של הנסיך פאריס: "מיהי היפה מבין שלוש האלות ולמי מהן יעניק את תפוח הניצחון?".

שלא כפאריס, שבחר באפרודיטה – אלת היופי – כיפה מהשלוש, דומה שאלי שמיר ממאן או מתקשה לבחור, ואף דומה שנמשך לכל השלוש גם יחד – לחוכמה ולכוח של אתנה, ליופייה הארוטי של אפרודיטה ולרעייה-האם של ה̤רה. אני חולק אפוא על פרשנותה של שלומית שקד, במאמרה המצוין מ- 2009 על ציור אחר של שמיר, "אכילס בוחר במחרוזת הפנינים", ולפיו –

"האלות הקנאיות שהשתתפו בתחרות היופי לא ביקשו מפאריס להתבונן ולהכריע. שמיר שב ומציע כי קנאות היא עיוורון, היא מוות."

שלתפיסתי, הציור "בחירת פאריס" של שמיר הוא אלגוריה על דילמה של בחירה בדרך משולשת של חיים ויצירה. משהו כמו אדיפוס המגיע, בדרכו מקורינתוס לתביי, לצומת הגורלית של הדרכים מדלפי ומדאוליה. כיצד יפשר בין חובת ההתמסרות למשפחתיות, בין משיכתו ליפה/אמנות ובין ההעמקה בלימוד החוכמה. כפי שמרמזים לנו שלושה הסמלים התחתונים, אין מדובר בדרכים פשוטות והרמוניות, כי אם בדרכים הזרועות כל אחת  בקושי, בסכנה ובמאבק: הברקים הליליים העונים לינשוף-האקרופוליס; רכס ההרים המושלגים שמצנן באופק את הילת יופייה של ונוס; דואליות האדמה האפלה ואדמת-המרעה (עם הפרות האימהיות) המקיפה את עיגול הרחם.

אך, דומה, שעיקר הדיסהרמוניה והספק טמונים ביחס שבין שלוש הדמויות לבין הנוף שברקע. כי בבחינת אזור-תעשייה, נטול כל ארומה רומנטית, הרי שאלי שמיר של 1987, מי שעודנו מתגורר בירושלים, מבטא ניכור וזרות לסביבתו. גם מיקום האזור בקצה הצפוני של ירושלים, הסמוך ליישובים פלסטיניים, דן אותו לגבוליות טעונת מתח. להזכירנו, ב- 1987 תפרוץ האינתיפדה הראשונה.

אין מדובר אפוא באחדות האמן והמקום, נוסח ההרמוניה עם עמק-יזרעאל, כפי שנלמד להכיר מציורי כפר-יהושע של שמיר. ב- 1987, "בחירת פאריס" שלו מאשרת יחס אמביוולנטי, דילמה בלתי פתורה עדיין, כלפי מקומו הירושלמי וכלפי דרכו לעתיד.


[1] וראה בנושא זה את המאמר "חידת המקור של אלי שמיר", בתוך אתר-המרשתת הנוכחי, 18 באפריל 2021.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s