קטגוריות
Uncategorized

מה קרה לברבורים?

                          

הברבורים שייטו אלינו מעדנוֹת על נהר הרומנטיקה. הם היו לבנים והם ייצגו ערגה לעולם שכולו יופי ושגב, שלווה ועדנה. לימים, כשיהפכו למייצגים מובילים של קיטש, הם יאשרו את הבנאליזציה של הרומנטי ואת ניוונו בתרבות ההמון. אך, במקור הרומנטי, נוצותיהם הצחורות, גלישתם החרישית, קימורי גופם וצווארם רבי-החן – כולם אמרו יופי וטוב. לכן, באגדת-העם, "ברבורי הבר" (בין השאר, בעיבודו של ה.כ.אנדרסן), הברבורים הם תריסר נסיכים (ונסיכה) שכושפו, אך סופם שמגיעים לגאול. באגדת "הברווזון המכוער", הברבורים היפיפיים יקבלו את הברווזון ללהקתם והוא יהפוך ללבן ויפה כמותם.

אף יותר מזה: ב- 1852, כאשר קרל גוסטב קארוס, הרומנטיקן הגרמני, צייר את "ברבור בין קני-סוף לאור ירח", [ראו תצלום לעיל], הסהר סימל את המוות המאיים ואילו הברבור העומד לנוס סימל את הנשמה העוזבת את הגוף. ב"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי (1876-1875), הברבור המקסים, עוטה הנוצות הלבנות, הוא הנסיכה אודט, שכושפה בידי מכשף רע, והאגם הוא דמעות הוריה של אודט. כאן, בת-המכשף התחפשה לנסיכה הברבורית, הלבושה שחור, שכמעט הפילה בפח את זיגפריד המאוהב באודט. סופה של האהבה לנצח, והברבורה הלבנה תשוב להיות עלמה יפיפייה.

חרש נעו הברבורים מנהר הרומנטיקה של המאות ה- 19-18 אל נחל הסימבוליזם של סוף המאה ה- 19. לצד סמלי טבע אחרים, דוגמת פרפרים, ציפורים או שמים, הברבורים הלבנים המחישו בציורים ובמילים את מרחבי החלום והשגב (הרומנטיקנים כמהו אליו, הסימבוליסטים ביטאו אותו). בשיר, "היפעה", מתוך "פרחי הרע" (1857), כתב שרל בודלר (בתרגום דורי מנור): "אמשול בתכול כספינקס תמוה ומרוחק,/ לָבני כְּשֶל ברבור, לבי שלגי. אשנא/ כל המולה אשר לתואַם מתאַָנָה."

מתקפת ברבורים אדירה פשטה על האמנות הישראלית בעשור האחרון. בכל אשר נביט ביצירה המקומית, פוגשות עינינו בברבור, ואפילו שאגמינו ונחלינו חפים כמעט כליל מברבורים. הערה חשובה: מרבית ברבורי האמנות הישראלית דהיום הם ברבורים שחורים…

סרט הקולנוע המצליח, "ברבור שחור", הוקרן אצלנו ב- 2010. משווקי הסרט סיכמו כך את עלילתו:

"נינה היא הבלרינה של להקת המחול של ניו יורק. […] לקראת העלאה מחודשת של אגם הברבורים, נינה היא הבחירה הראשונה אבל מסתבר שיש לה מתחרה, רקדנית חדשה בלהקה בשם לילי. […] נינה מתאימה לתפקיד הברבור הלבן ואילו לילי מושלמת לתפקיד הברבור השחור. השתיים מפתחות יריבות שהופכת למערכת יחסים מעוותת שבעזרתה נינה תחקור את הצד האפל והמסוכן החבוי בה."

האם שם-הסרט הוא שהצית את גל הברבורים השחורים באמנות הישראלית? לא. כי, הגם שרבים מאלה הוצגו בסוף 2018 וראשית 2019 בשתי תערוכות-מחאה (כנגד סגירת גלריה "ברבור" הירושלמית, זו שסימלה – ברבור) בשם "ברבור  2" (ירושלים) ו"ברבור 3" (תל אביב), חלקם הנכבד נוצר עוד קודם לסרט הנדון. הנה רשימה חלקית מאד של ברבורנים באמנות הישראלית העכשווית: יוסף קריספל, יאן ראוכוורגר, אסתר שניידר, ורד ניסים, מוטי ברכר, עדן אורבך-עפרת, הדס עפרת, דנה יואלי, מאיה אטון, מיכל נאמן (להלן, ברבור מברבוריה), הלל רומן, אריק מירנדה, אנג'ליקה שר, יהושע בורקובסקי, עודד אברמובסקי, רחל קייני, דנה דרוויש, אורית ולדר חסון. כאמור, ישנם אצלנו עוד ברבורים, אך נעצור כאן.

עוד ועוד ברבורים שחורים: אסתר שניידר ציירה ב- 2007 (בדיו ומים על נייר) "ברבורי נחש" (שחור), שפולטים ממקורם לשון-הכשה אדומה [ראו תצלום לעיל]. יאן ראוכוורגר [שכבר ב- 1982 צייר ברבורים בגואש; וב- 1986 בקירוב הציג בתערוכת "פורמט גדול" (מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן) ציור נוף ענק שלמרגלותיו פסל ברבור] הדפיס ב- 2016 מונוטייפ של "ברבורים שחורים" [ראה תצלום לעיל].עינת עינהר ציירה ב- 2018(?) מספר ברבורים ובהם ציור של צמד עלמות  זהות במראן, שתיהן בלבוש שחור וחושפני, שיערן השחור מחובר, מגופה של כל אחת  מגיח צוואר-ראשו של ברבור שחור [ראו תצלום לעיל]. עדן אורבך-עפרת יצרה במהלך השנתיים האחרונות סרט-וידיאו בו מככבות שלוש ברבורות – לבנה, ירוקה ושחורה – המעפילות במדבר אל ראש הר-געש ומזנקות ללועו [ראו תצלום להלן]. מוטי ברכר הציג ב- 2009 בגלריה "דולינג'ר" התל אביבית דיוקן עצמי רוחני בסרט וידיאו, בו הוא מופיע דמות ברבור שהופך מלבן לשחור עד למותו וקבורתו. הלל רומן צייר ב- 2009 בפחם ברבור שחור.

לא אמן  אחד ולא שניים נדרשו אצלנו למיתוס לדה והברבור, הסיפור מ"המטמורפוזות" לאובידיוס על אודות האונס והעיבור של לדה בערב-כלולותיה בידי זאוס המחופש לברבור. אזכיר דברים שכתבתי ב- 2019  בהקשר למוטיב זה בציור של מיכל נאמן – "הרוג אותי, וַלא אתה רוצח" – מתערוכתה "שירת הברבורים"(אחד ממספר ציורי ברבור שלה):

"דימוי האגם והכוכב שבתחתית האנך המרכזי מפתיע אותנו עם דימוי של ביצה וכוכב צהוב בלב הכינרת […]. דימוי הביצה יקושר […] לביצים התאומות שמהן בקעו (במיתולוגיה היוונית) הלנה וקליטמנסטרה. זאת ועוד: בציור 'לדה וברבור', שצויר בעקבות ציור של ליאונרדו דה וינצ'י, נראית לדה המחובקת עם הברבור (זאוס), שעה שהלנה וקליטמנסטרה בוקעות מהביצים. והרי לנו ההתחברות למוטיב הברבור, למוטיב הביצה (בבחינת ההתחלה – שחר חייה של האמנית) ואולי גם התחברות לחיבוק האָלים של בת ואב (לדה וזאוס – אבי האֵלים).

"[…] עניינה של נאמן ב"שירת ברבורים" מוביל, למעשה, אל "אגם הברבורים", המרומז בציור בציטוט מילותיה האחרונות של הרקדנית, פבלובה, מי שנודעה בביצועה המופלא ל"אגם הברבורים". טענתי היא, שאגם הברבורים של מיכל נאמן הוא… אגם הכינרת."[1]

אם כן, ברבור מאד לא רומנטי ואף לא סימבוליסטי, אלא ברבור מר, רע, אפל. מסתבר, שברבורים נוספים מסוג זה הצטרפו אצלנו ללהקה: ב- 2014 צייר יוסף קריספל את גרסתו לציור "לדה והברבור" [ראו תצלום לעיל] שצייר תאודור  ז'ריקו, הרומנטיקן הצרפתי, ב- 1817. לבד ממכחול חופשי יותר, קריספל ערך מספר שינויים במקור: בין השאר, מקור זהוב של זאוס הברבור הפך לשחור; לדה העירומה מרכינה ראשה (שנישא מעלה בציורו של ז'ריקו) ואינה מלטפת את הברבור האונס. ומספר קריספל למחבר:

"הציור הוא חלק מסדרת הציורים  – 'אנאמנֶזה' – היזכרות, לפי סוקרטס אם אינני טועה. המקור הוא בעצם מתוך העתק (רישום) של מיכלאנג'לו. הגרסה של ז'ריקו די דומה. ההבחנות שלך שם. המקור ממש בפה שלה. חשבתי על מקור-הציפור ב'זיכרון ילדות של ליאונרדו' לפי פרויד. היא (לדה) מרחפת בחלל הציור, חולמת, אולי טובעת."

גם רחל קייני ציירה את "לדה והברבור" (צבעי-מים, 2018?) [ראו תצלום לעיל]: כאן הברבור הלבן (הרשום במכחול אדום) נושק במקורו לצללית אפורה של לדה העירומה, ששיערה המגולח ודקותה אפשר שמרמזים על דו-מיניות. כך או אחרת, הדימוי של הברבור כאנס מרחיק מאד את האמנות הישראלית בת-זמננו מהדימוי העדין והנשגב שיוחס לברבור במאות ה- 19-18.

נאמר כך: גם כשעודם לבנים, הברבורים באמנות הישראלית מהעשור האחרון הם ברבורים המערערים על הסמל האידיאלי והאידילי. בהתאם, ברבורי פורצלן לבן [ראו תצלום לעיל] שהציגה דנה יואלי בתערוכת "ברבור 2" (בסטודיו של הדס עפרת, ירושלים) צופנים בחובם את ראשה של לדה הנאנסת (גם שתי הביצים שהטילה?). כשם שצמד הברבורים הלבנים האוהבים, שעיצבה אורית ולדר חסון בקיפולי שתי מגבות לבנות [ראו תצלום לעיל] – הם אירוניה על פנטזיות וקיטש של הברבור הלבן. והזרוע היצוקה, דמוית-צוואר-ברבור, שיצר הדס עפרת (2018?), זו שאוחזת בעדינות באזמל-חציבה אדום (עתה, מקור-הברבור) [ראו תצלום להלן] – כלום  היא מבטאת דואליות אמנותית של רוך ואגרסיה?

אך, הבה נסיים בטון חיובי: ב- 2006-2004 צילמה ורד ניסים שתי ידי "פועלים" (אבא ואימא של האמנית) אוחזות יחד בברבור-צעצוע זעיר [ראו תצלום  להלן]:

"ברבור קטן, הניצב במרכז הפריים […] שולח אותנו אל חפצי הנוי הקטנים המקשטים בתים רבים בישראל. הברבור הזעיר מנוקד באבני חן מלאכותיות המייצרות דימוי חלומי: זהו אייקון לאסתטיקה של מעמד הפועלים, העומדת בניגוד למציאות החיים הקשה. הידיים המשולבות בונות קן חמים לברבור הזעיר והפגיע שיצרו יחדיו. […] הדור הצעיר, הוא הברבור  הקטן, יוצא מהקן וכרוך בו, אך משייט גם בדרכים חדשות."[2]


[1] גדעון עפרת, "האגם והברבורים של מיכל נאמן", בתוך אתר-המרשתת הנוכחי, 4 ביולי 2019. כאן גם מופיע צילום הציור.

[2] דליה מרקוביץ וקציעה אלון, "מארב", אונליין, ללא תאריך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s