קטגוריות
Uncategorized

השדרה

                                  השדרה

השדרה היא טבע מעשה ידי אדם. כלומר, תרבות. ולוּ רק משום הקשר הלשוני בין "שדר"(ה) לבין "סדר"(ה). כי שדרה אומרת נטיעת או הצבת קו ישר של עצים או מבנים. הטבע אינו מחבב קווים ישרים (אולי, למעט, חוט-השדרה); האדם – כן. האם נאמר אפוא, ששורה ישרה של עצים היא שדרה? לא, לא מספיק. שהרי לא נקבל את ה"שדרות" הישרות של מנהטן כשדרות של ממש. גם לא את שדרות דוד המלך בתל אביב.

לא, מושג השדרה, כפי  שאנו פוגשים בו בייצוגי התרבות – בשירה, בספרות ובאמנות החזותית – אינו ממוקד בסדר רציונאלי. בשורש המילה האנגלית "avenue" נמצא את a venue הצרפתי, מקום "שבאים אליו" או "דרכו מגיעים" (כגון, שדרת אובליסקים וספינכסים בכניסה לקבר המצרי הקדום  של פרעה חטשפסות). אך, גם בזאת לא די. כי שדרה,  אנחנו הרי יודעים, היא הרבה יותר מזה. וכבר עתה אגלה גילוי נאות, שברשותי דירת חדר קטנה בשדרה תל אביבית ידועה, אות ליחסי הרגשי הטעון לשדרות בכלל, ולשדרה המסוימת בפרט.

שדרות הן סיפור עתיק-יומין, שגם בגלגולו האילני יאותר כבר בארמונות ואחוזות רנסנסיות (ולבטח, בבארוק הצרפתי, על נטייתו לגיאומטריה בעיצוב גנים). מתכננים עירוניים מהמאה ה- 19 העניקו מעמד-על לשדרות (בפאריז, ניו-יורק, וושינגטון, ברלין. ואפילו בישראל – שדרות הוושינגטוניות במקווה-ישראל, בעתלית). לבטח, קיסרים אוהבים שדרות. תחילת המאה ה- 20 הולידה לנו בתל אביב את שדרות רוטשילד ואת שדרות ירושלים ביפו (זכור לי, שאת שורת הוושינגטוניות בשדרות ירושלים עיצב הצייר והגנן, אהרון הלוי). 

אבל, לא תולדות השדרה מפתות אותי לכתוב את רשימתי זו, אלא רוח השדרה העירונית, שעה שזו מציעה מקום אלטרנטיבי, "הטרוטופיה", בלשונו של מישל פוקו:

"… (ישנו) סוג של מיקומי נגד, סוג של אוטופיות שמומשו הלכה למעשה, […]. מדובר בסוג מקומות שהם מחוץ לכל מקום, אף שלמעשה קביעת המקום שלהם אפשרית. […] ייתכן שהדוגמה העתיקה ביותר של הטרוטופיה, כצורה של מיקומים  סותרים, היא הגן."[1]

בבחינת הטרוטופיה, המיני-אוטופיה של השדרה מתהווה במפגש ההרמוני שבין צל-עצים וספסלי ישיבה, אי של שלווה בלב המולת העיר, בועה של אינטימיות בלב הניכור האורבאני. ובהתאם, הרומנטיות הבלתי-נמנעת של השדרה, שעל אודותיה כתב יהודה עמיחי את "לאורך השדרה שאין בה איש", שיר בו השדרה מואנשת כמאזינה בסתר: "…ורוח באה כמתוך עיניים/ כאפרכסת אוזן נתקער הנוף/ לשמוע כל הרחש בין השניים/ לשמוע ולשכוח את הרוב./ וכבר האילנות יצאו לדרך/ לאורך השדרה שאין בה איש/…". ויחיאל מוהר, בשירו "השדרה", כבר הפך את השדרה למטפורה של חיי אדם: "השדרה, השדרה/ שכולנו הולכים אורכה,/ השדרה באביב ובקיץ, בסתיו/ שהולכים בה הנער, הגבר, השב,/ השדרה הרחבה, השדרה האחת/ השדרה הנמשכת לעד -/…".

עוד ועוד שירים ופזמונים נכתבו והושרו בישראל בנושא ספסלי השדרה כמקומם של אוהבים וקשישים, ולא פחות מכן, שירים על ברית השדרה והסתיו. ברם, מי אם לא נתן אלתרמן העניק לשדרה מקום של כבוד בשירתו, ובעיקר ב- 1938, בשירי "כוכבים בחוץ". פה, בשיר "סתיו עתיק", נקרא: "וחצתה, באבכי המולות, קצובת צעד,/ רק שדרת אילנות כשורת הסומים."הנה כי כן, עצי השדרה כמצעד של עיוורים בתוך ההמולות, מקום בו תראה הבת ו"תצוד" את שירה. ומן הסתיו אל החורף: בשיר "שדרות בגשם" מהלך המשורר עם בתו לאורך השדרה האילמת, שהיא גם אישה: "באור ומטר השדרה מסורקת./ דַברי, ירוקה, רעשי!/ ראה, אלוהי, עם בתי הצוחקת,/ אני מטייל ברחובך הראשי." שוב ושוב, שתיקת השדרה האנושית אל מול הרעש הסובב; שוב ושוב, מרחב הרוגע: "הרעש רב. הרעש רך. רק רגע של דממה צורמת/ […] השדרות שֶעָממו בסומק-סתיו וזוהַר-רמץ/ רוח לילה מלַבָּה."

אך, אם בסתיו מעממת השדרה את "אש" השקיעה,  הרי  שבקיץ (בשיר "תמוז") "יזנקו השדרות בדלֵקַת רעמה." אלא, שהסתיו האלתרמני גובר כעונתה הנצחית של השדרה: "ובחוץ, השדרות,/ בנשימה נטולה,/ מָלאו אושר, טָפחו. ביקשו סעד./ והסתיו, והסתיו נשא שיר ותהילה/ לעירו הלובשת סער." כי כזו היא השדרה בשירת אלתרמן: מקום אחר בעיר, מקומה של שירה, של מפלט מעונשו של הכרך ושל להט השמש, מקום נוגה, אך מקום של אושר.

לא מקרית תהילתה זו של השדרה ב- 1938. שכן, לא היו כשנות ה- 30 שחיבקו את השדרה בתרבות הארצישראלית. עתה, ב- 1937, צייר חיים גליקסברג את "קיוסק בשדרות רוטשילד" (ראו תצלום לעיל); ויחזקאל שטרייכמן אף הוא צייר באותה שנה, מכיוון רחוב נחלת בנימין, את הקיוסק (ואת כיפת "מלון גינוסר") שלאורך השדרה (ראו תצלום לעיל); ויוסף קוסונוגי צייר כבר ב- 1930 את שדרות רוטשילד (ראו תצלום להלן); ויצחק פרנקל צייר בשנות ה- 30 ממבט עליון את מראה השדרות הללו (ראו תצלום להלן); ועדיין ב- 1944 צייר אברהם נתזון (נתון) אותן שדרות (ראו תצלום להלן). וגם הרחק מכאן, משה קסטל צייר ב- 1938 את "שדרה בצפת"; ועדיין בשנות ה- 60 צייר אורי רייזמן "שדרת חרובים" (היכן?).

מה יאה יותר לשדרה הארצישראלית מאשר הזיקה האמנותית המקומית לאכספרסיוניזם היהודי של אסכולת פאריז, כלומר שנות ה- 30?! – השדרה כמקום של הפנמה מלנכולית, של סתיו בחוץ ובלב, של אינטימיות ואף של בדידות ההלך או הנח  על הספסל… ומה יאה יותר לשדרה באמנות הארצישראלית דאז מאשר זיקותיה למוטיב השדרה העירונית הפריזאית בציור הצרפתי שמאז האימפרסיוניזם ("שדרות מונמרטר" של קאמיל פיסארו; "שדרות קאופוסין" של קלוד מונה) ומאז ון-גוך (בין השאר, "שדרת עצי הצפצפות" ו"שדרת צפצפות בסתיו" מ- 1884 – ראו תצלומים להלן).

ותודגש גם תרומתה של לאה גולדברג לשירת השדרה הארצישראלית. ב- 1944 כתבה בשירה, "גן-העיר": "גלוי-ראש פוסע המלאך/ בקצה שדרה. בין זְהב קסמיה/ מבהיק ספסל ירוק ולח./ שדרת-אסיף בעלומיה." ובשיר, "בשדרה" (שמתוך "מראות עיר", ראשית שנות ה- 50): "רוח ערב בשדרה נושבת./ בנגוהות האש והמתכת/ קסם סתיו גווע בשדרה." בשדרתה של לאה גולדברג מהלך מלאך, וקסם הסתיו מתעקש על עוד רגע אחרון …

                               *

שירתה המאוחרת יותר של לאה גולדברג נעדרת שדרות, ולו מהסיבה הפשוטה, שהעתיקה את מקום מגוריה מתל אביב  (רחוב ארנון) לירושלים. לירושלים אין שדרות (פארק-המסילה אינו שדרה, חרף עצים שניטעו לאורכו). גם "שדרות הנדיב" בחיפה אינן עונות לתנאי הקסם הרומנטי הנ"ל של השדרה. תל אביב, לעומת זאת, עולה על גדותיה בשדרות, גם אם אינן כולן הטרוטופיות ברוח דברינו לעיל: שדרות ההשכלה, שדרות וושינגטון, שדרות דוד המלך, שדרות סמאטס. כי השדרה ההטרוטופית התל אביבית היא זו של שד' בן-ציון, שד' חן, שד' יהודית, שדרות בן-גוריון (קק"ל), שדרות נורדאו ו…שד' רוטשילד.

את מילותיי אלו אני רושם בדירתי הזעירה אשר על השדרה: מחלוני אני צופה בנערות ונערים החולפים על אופניים וקורקינטים, בעלמות ועלמים המטיילים חבוקים עם כלביהם, בתינוקות משתובבים על מתקנים, בקשישים נחים על ספסל… ואני זוכר: ילד בן 5, פוסע יד ביד עם אמו לאורך השדרה, נמשך בחבלי קסם אל הבריכה הקטנה ואל השיחים הירוקים עוטפי הסוד… רגעים שלא ישובו עוד.


[1] מישל פוקו, "הטרוטופיה", תרגום: אריאלה אזולאי, רסלינג, תל אביב, 2003, עמ' 16-11.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s