קטגוריות
Uncategorized

לימבו

                                  

אני בלימבו. אנחנו בלימבו. מצדנו האחד – גיהינום: מגפת וירוס שטני, ייסורי "אֶקמו", חנק, אינספור מתים וחדרי-מיון סתומים. מצדנו השני – גן-עדן: החלום על פתיחת בתי-הקפה, המסעדות, בתי-הקולנוע, הגלריות והמוזיאונים, הטיולים לחו"ל, החנויות… ואנחנו, נכון לעכשיו, עד לשיעול הרע, בתווך, בין לבין, ספק-חיים וספק-מתים, ספק-מקוללים וספק-נושעים. בלימבו.

הפסיכולוגיה מכירה בלימבו נפשי כמצב של דכדוך, דרגת-אמצע בין דיכאון עמוק לבין החלמה. הלימבו הנפשי בבחינת מצב דמדומים, תדמית של חזרה לנורמה, אך כזו שעדיין נושאת משקעי מועקות. מצב מעורפל. לא אחת, מאובחן הלימבו הנפשי הנדון בכאלה שאיבדו אהוב/ה.  הסימפטומים של הלימבו הנפשי: דכדוך, חרדה ועצבות מתמשכת. כלום איננו מכירים את התסמינים הללו כאן ועכשיו?

בניסיון להכיר יותר את מהות הלימבו, אני מעיין ב"הקומדיה האלוהית" של דאנטה אלגיירי וב"גן-העדן האבוד" של ג'והן מילטון, מרחק ארבע מאות שנים בין השניים.

שני לימבואים שונים מאד: דאנטה מיקם את הלימבו במעגל הראשון של התופת, ולפיכך, פרק הלימבו שלו הוא ה"קנטו" הרביעי של כרך "התופת". לכאן מוביל וירגיליוס את דאנטה על-מנת לפגוש בכל אותם שלא נטבלו לנצרות, דהיינו – עובדי אלילים, בהם גדולי הרוח מימי יוון ורומא הקלאסיות:

"הם לא חטאו, להפך, מהם אנשי סגולה./ אולם לא די בכך. כי לא עברו טבילה,/ לא באו בשערי הדת אתה אוחז בה.[1]

הומרוס, אריסטו, אפלטון, סוקרטס ועוד ועוד – כולם כאן, "…לשפת/ תהום רבה. הגיא המקולל ממנו/ עולים קולות נהי ונאקות אין קצה./ [..]/ לא קול צווחה עלה, כי לחש, אנחות/ בקול נמוך הרעידו את אווירת הנצח. /[…]/ לא עינויי  הגוף/ גרמו ליגונם כי ייסורי הנפש."[2]

לעַד ישהו העכו"ם בלימבו על לא עוול בכפם: "נענשים אנו להתקיים לנצח,/ לסבול ולקוות, אולם ללא תוחלת."

מילטון מפגישנו עם לימבו שונה בתכלית, כאשר מדריך-המסע שלנו הוא עתה השטן בכבודו ובעצמו:

"עד כה וכה והשטן נחת/ ויהלך על פני כדור-עולם/ חשוך, שהחיצון בגלגליו/ מפריד בין גלגלי האור לתוהו.."[3]

כאן, בין אור-הבריאה לכאוס, ללא תקוות שינוי במצב ("הלום נדים עד כלות יום אחרון."), נמצא "גן-העדן של הפתאים", שהוא הלימבו בבחינת פסוודו-גן-עדן, שיושביו אנשי רהב והבלים:

"…בני-חלוף-וריק […]/  כל חָפֵצי שווא וגם כל השָמִים תקווה בהבלים […]/ אמונת-שווא או קנאות עיוורת/…"[4]

כאן, בלימבו, יושבים יחד נפילי "בראשית", בוני מגדל-בבל וכל מי שביוהרתם כי רבה התיימרו לנשגב מהם, כל אותם מבקשי עדן שקריים, קדושים מזויפים:

"וכל חושקי בעדן העוטים/ סות דומיניק, כפרנציס מתחפשים."[5]

תרבויות שונות ניסחו לעצמן מינים שונים של "לימבו", כלומר שלב או מדור המעכבים את המת אל משכנו הסופי. ב"ספר המתים הטיבטי", למשל, מדובר על שלושה שלבים אפשריים בדרכו של הגוסס אל החיים שלאחר מוות, מעין לימבו של זמן תודעתי, יותר מאשר של מרחב:

  • האור מפציע, אך הגוסס אינו מבחין בו וצונח לאובדן-הכרה. זהו שלב ה- Ma Rigpa, הניגוד ל- Rigpa, שפירושו הכרה טהורה, ידע עליון.
  • מהות הדברים ((d'harmata מהבהבת, אך אף היא מוחמצת וחולפת לבלי-הכרה.
  • תודעת הפרדת השמים והארץ, התעוררות לשלב-ביניים, בין מוות לבין לידה-מחדש. זהו שלב ההתהוות ((sipa bardo , המתחולל לאורך הזמן שבין ההתעוררות לבין הכניסה לרחם חיי העולם הבא.[6]

"שלב ההתהוות" הטיבטי הוא אפוא פרק-ביניים, שממנו עלול המת לצנוח אל חשכת האל-הכרה, או שעשוי לזכות באור, במפתח ללידה רוחנית מחדש.

האם גם לנו, היהודים, יש מין לימבו מיתולוגי? נמלכתי בדעתו של יודע-דבר והוא רמז לי: "נהר די-נור". נהר-האש האגדי הזה, למדתי, מקורו בספר "דניאל" (ז, 10), שבתרגום מארמית לעברית מספר על כס-הכבוד האלוהי, אשר – "נהר אש נמשך ויוצא מלפניו". בעלי המדרש הוסיפו, שמלאכים עומדים שם באימה וביראה, ומזיעת פניהם נובע נהר-האש, שמתוכו נבראים מדי יום מלאכי-השרת. כך. חכמי התלמוד אף ידעו לומר, שנהר די-נור "נשפך על ראשי רשעים בגיהינום" (מסכת "חגיגה", יג, ע"ב). הכוונה לומר, שנהר-האש מזקק שם את ראשי הרשעים. ב"זוהר" ("פקודי", ע' רנ"ו) מתואר נהר די-נור כזורם במדור השלישי של הגיהינום בטרם ירד, כזכור, על קדקודי רשעים.

אם כך, מה ההבדל בין הגיהינום לבין נהר די-נור? לדעת המקובלים, דוגמת ר' מנשה בן-ישראל (בספרו, "נשמת החיים"), הנהר הזה הוא "הגיהינום של מעלה" (הוא נובע תחת כיסא-הכבוד, כזכור). מנגד, ר' שניאור זלמן מלאדי, בספרו "תורה אור יתרו" (דף סט, ע' ג) מיקם את נהר די-נור בין מדרגות גן-עדן:

"ולכן כשעולה מגן-עדן התחתון לעליון צריך להיות גם כן נהר די-נור לשכוח ההשגה ותענוג שבגן-עדן תחתון…"

לאמור, נהר די-נור זורם לו אי-שם בגיהינום (של מעלה) ובגן-עדן (בין התחתון לעליון). נהר של ברכה וקללה. בין לבין.

מה לנו וללימבואים הללו? גם אנו, כאמור, בין לבין: בין הקללה לברכה, בין אי-ידיעה לידיעה; גם אנו, כדיירי הלימבו של דאנטה, נענשים על לא-עוול-בכפנו; לכל היותר, אנו, חיים ב"גן-עדן של פתאים", שעליו סח מילטון – הגן שאילנותיו הנחמדים למראה הם הבלי האינסטגראם והטיק-טוק, תוכניות-הבישול והריאליטי. גם אנחנו עובדי אלילים: מכורים לקניונים, למותגים. אלא, שאלילינו – אבוי – בסגר, וגם אימת המגיפה מעכירה את גן-העדן המדומה שלנו ואף מעצימה את אובדננו בין ידיעה לבין אי-ידיעה. וכך, אנחנו נותרים אי-שם בתווך, בין גן-עדן שנעול בפנינו ובין גיהינום, שלהט אשו יוקדת קרוב. אנחנו לא כאן לא שם. בלי מקום. אנחנו באל-מקום ((non-place, תלושים, עקורים ממקורות ישותנו ונטולי אופק. אנחנו עומדים במקום מבלי מקום. לא חיים ולא מתים. זומבים. בלימבו.

וכל זה מביא אותנו לגלריה "לימבוס", שפעלה במקלט צפון-תל אביבי בין השנים 2005-1992, ואשר מקימיה – אמני צילום – אימצו את שמה כיון שמצאו את מצבו של הצילום הישראלי בין לבין:

"גלריה לימבוס – מקום לצילום פעלה במשך 13 שנה […] כשהיא מתמרנת במרחב הביניים שבין שפת האמנות למשמעת הצילום, בין הממסד האמנותי לבין  הקהילה המורחבת ובין מפלס הגינה הציבורית למפלס התת-קרקעי של מקלט עירוני…."[7]

אך, כלום אין זה נכון לטעון, שהאמנות הישראלית כולה שרויה בלימבו/לימבוס, וללא שום קשר למצב התרדמת הנוכחית – דהיינו שהיא שרויה לא "כאן" (ב"מקום") ולא "שם", כי אם בבועה תרבותית גלובאלית?


[1] דאנטה אלגיירי, "התופת", עברית: אריה סתיו, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2007, עמ' 180.

[2] שם, עמ' 180-179.

[3] ג'והן מילטון, "גן-העדן האבוד", תרגום: ראובן אבינועם, מסדה ועם-הספר, תל אביב, 1982, עמ' 77.

[4] שם, עמ' 78.

[5] שם, שם.

[6] Sogyal Rinpoche, The Tibetan Book of living and Dying, harper, San Francisco, 1994, p.287.

[7] טלי תמיר, "תערוכת לימבוס", אפריל 2008, המרשתת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s