קטגוריות
Uncategorized

המבנה המיתולוגי של המסגרת

א.

המאמר הנוכחי הוא תמצית של מחקר קדחתני מקיף, שנערך לאורך שנה תמימה במנהטן שבניו-יורק בין השנים 1981-1980. באותו עידן קדום כל מעייני היו נתונים לנושא אחד ויחיד – למסגרות של ציורים ולזיקותיהן ל"מסגרות" שאיתרתי מסביב לדלתות, שערי-בתים, חלונות, שערי-ספרים, שטיחים, מראות, ציורי פסיפס, עבודות-מזבח כנסייתיות, פרוסציניום של במות-תיאטרון, ארונות, כיסאות (כורסאות), מיטות, טלביזיות ישנות, קמינים ביתיים, כיורים דקורטיביים, עוגות-קרם, שעונים, צלחות, מראות, אפילו צווארונים של חולצות, חליפות ושמלות, ועוד ועוד. בכל אשר התבוננתי, לאורך אותה שנה בקירוב, ראיתי רק מסגרות, עוד ועוד מסגרות, ויותר מכל, נשאבתי לדימויים המיוצגים עליהן ובחנתי את המבנה של הדימויים הללו. מכאן שמו של המחקר: "המבנה המיתולוגי של המסגרת", טקסט שנכתב באנגלית ונדחה על-ידי קומץ הוצאות-ספרים מכובדות, עד כי התייאשתי מפרסומו וקברתיו בספרייתי עד לרגע זה.

התמצית המובאת להלן בשלושה חלקים עושה, כמובן, עוול ל- 262 העמודים המקוריים, הגדושים בניתוחים, בנתונים, בתצלומים משוכפלים ובשרטוטים מעשי-ידי להתפאר. בהתאם, בהתחשב בנסיבות, אסתפק בהבהרת-מבוא עקרונית, המבקשת לאשר מהלך היסטורי-תרבותי בו מִקדש התגלגל לארמון והארמון לבית; מהלך בו כס אלוהי התגלגל לכס-מלכותי וממנו לכיסא; מזבח התגלגל לשולחן; ארון-קודש לארון ביתי; הילה התגלגלה לכתר ומשם לכובע; חושן התגלגל לתכשיט; גן-עדן לגינה; וכו'. הנחת-היסוד היא אפוא, שמושאים מודרנייים, פונקציונאליים ופרוזאיים נושאים בחובם העמוק והנסתר משקעים של מסמנים מיתיים עתיקים. נשאל, לפיכך: כלום רק מקרית היא הנטייה הרווחת להזהיב מסגרות או לצבען בגוון כספי?

*

אקסיומה: המסגרת מפארת ומייפה את התמונה הממוסגרת. היא מאחדת, ממקדת, מבודדת, לעתים אף מבחינה "יצירת אמנות" מסתם סמרטוט מוכתם. המסגור הוא אפוא אקט יצירתי, ולעתים, אף נסיבת הזמנה אמנותית.

בעברית, ה"מסגרת" סוגרת. לפי  השורש הלשוני הנורדי של המילה האנגלית frame"" – המסגרת מקדמת.  השורש הלטיני של המילה הצרפתית "cadre" – מרמז על ארבע ( (quarto. המונח הגרמני ""Rahmen מקורו במילה הקדומה rama" ", שפירושה עמוד תומך, או שפירושה בהולנדית עתיקה – חלון. ביוונית, המילה המציינת מסגרת היא "corniza", שמקורה הקדום ב""korone, כתר… בספרדית, "entramado" (מסגרת) מקורה בשורש  entra- כניסה. וברור: כל אחת מהמשמעויות האטימולוגיות הללו של מונחי המסגרת מובילה אותנו לנתיב נוסף, המעשיר את תפקוד המסגרת וערכה.

המסגרת לא רק מייפה; היא משגבת, אף מקדשת. ולא רק בזכות עצם הבטחת האוטונומיה של מרחב המשחק האמנותי (בחלל ובזמן); כי המסגרת כמוה כחומה המקיפה גן-קסום: hortus conclusus. אך, בה בעת, דימויי מסגרות מעצימים הם עצמם את תפקידה המיתי של המסגרת. שורש המבנה המיתולוגי הנדון הוא בצורת שער קדום: שני עמודים הניצבים בראש מספר מדרגות ותומכים במבנה קשתי של אבנים תומכות. בעוד צמד העמודים יתגלה במסגרות כצמד קדושים, או מלאכים וכו' (ראו להלן), אבני הקשת העליונה תתגלינה כקרני שמש, ככתר, כעלי-כותרת, אף ככנפיים. את שרידי המדרגות נאתר ברמות המדורגות של תבנית מסגרות (בין משטח הציור, הפספרטו ומספר "מדרגות"-העץ).

את מבנה השער נפגוש על-נקלה בחזיתות מקדשים ביוון  העתיקה, בשערי-ניצחון ברומא, ועד לחזיתות-בניינים ניאו-קלאסיים: ה- cornice, הוא המשולש העליון (עם תבליטו המיתולוגי. ולחילופין, מילות-תהילת השליט בראש שער-הניצחון), צמד הקריאטידות התומכות מימין ומשמאל, והמדרגות התחתונות (לא אחת, מלוות מעבריהן באריות) – תבנית-יסוד זו חזרה במערב באינספור מסגרות-ציורים מאז המאה ה- 13 ועד לחזיתות של אח ביתי, או של תיבות טלביזיה בשנות ה- 50 של המאה ה- 20. אנו אומרים: מסגור יצירת אמנות כמוהו כמעבר מבעד שער-ניצחון, או כניסה חגיגית למקדש.

פסיפסים ביזנטיים המירו את "מסגרות" החזית של המקדש היווני ב"מסגרות" של מקדש נוצרי: ישו בקדקוד, קדושים משני הצדדים, ולראשונה – מארבעה הצדדים גם יחד  – התכוונותם של הדימויים לנקודת אמצע אינסופית – לשה הקדוש, או לצלב. עתה, התמונה היא המסגרת, והמסגרת היא התמונה. המיתולוגיה של המסגרת התאחדה עם המיתולוגיה של תוכן התמונה הפסיפסית.

עקרון המסגרת הפותחת והסוגרת (ראו לעיל – האטימולוגיות של המילה "מסגרת") בא לידי ביטוי מרבי בציורי-מזבח רנסנסיים מהמאות ה- 14-13, שצוירו, לא בטרם השלים אומן-העץ את עיצוב ה"מסגרת" הטריפטיכונים בצורת קתדראלה גותית, ששני אגפיה כדלתות הנפתחות ונסגרות במהלך טקס המיסה.

מכאן ואילך, התחולל תהליך הדרגתי של החצנת התוכן המיתולוגי מתוך התמונה, הציור, החוצה אל המסגרת המקיפה: ישו או מריה-האם בקדקוד (במסגרות בארוקיות,  ייתכנו מלאכים, או כתר עליון), צמד קדושים ניצבים כעמודים בשני האגפים, קערת-פירות מלמטה. ארונות-קודש יהודיים יתרגמו את הנוסחה לשני עמודי המקדש (יכין ובועז) ולצמד אריות משני עברי כתר עליון ("כתר תורה", או ספירת כתר הקבלית). מערך זה יפאר שערים רבים של ספרי קודש יהודיים. גלגולה של הנוסחה הלא-יהודית תתגלה, לימים, גם במסגרות "חילוניות" של קמינים, ארונות, מיטות ועוד. על כך, בהמשך.

בשלב הבא, אורנמנטיקה צמחית המירה את הדימויים המיתולוגיים הנוצריים: שני  הקדושים הצדדיים הומרו בשני עצים, זר-פרחים כיכב בראש המסגרת. פה ושם, עדיין נתגלו מלאכים בינות לענפי גפן משתרגים ואשכולות-ענבים. עתה, הגן – גן-עדן – הוא ששולט במסגרות (לא פעם, אדם וחווה ניצבים כאנכים צדדיים, אם לא עץ-החיים ועץ-הדעת, או שני הכרובים השומרים על שער-הגן). ואם לא גן-עדן, כי אז כרמו של דיוניסוס, אל היין והפריון, שראשו פיאר, לא אחת, את קדקוד-המסגרת, ובפרט במסגרות אר-נובו.

תת-מבנה של מסגרות גן-עדן היה זה של "קרן-השפע": קרן או מיכל מלאים עד גדותיהם בפירות. מוכּרים גם דימויי שפע של ציד, תבואה, מסחר (חביות-יין, למשל) וכו'. המסגרת היא ברכה לנכנסים דרכה.

מסגרות עם ראש-אל בקדקודן הומרו, מאוחר יותר במסגרות עם ראש-המלך או עם סמל-המלכות. תת-מבנה של מסגרות-"אלוהיות" הוא זה של מסגרות גרוטסקיות עם דמויות השטן, או שדים, או מפלצות. כאן, השתרגויות ענפי-הגפן פינו מקומן לפיתולי הנחש…

אנרגיה מיתולוגית שוות-ערך מוקרנת מכל נקודה שעל-פני המסגרת אל-עבר מרכז התמונה הממוסגרת. זוהי מסורת המעגל, בו מקיפים כוחות קוסמיים את המרכז ופועלים עליו ללא-הרף. במילים אחרות, ביסודה, המסגרת היא ריבוע עגול. משום מעגליות מטאפיזית זו, מייצגת המסגרת את זמן הנצח, החזרה הנצחית. לדימויים הדקורטיביים של המסגרת אין לא התחלה ולא סוף: שורות הקדושים, הפרחים, החיות וכו' – השורות, שהן מעגל, זורמות עד לבלי-סוף, בדומה לנחש האוחז זנבו בפיו, סמל החזרה הנצחית.

[המשך יבוא]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s