קטגוריות
המדיום האמנותי

קיר, ציור-קיר, נייר-קיר, ציור

מספרים, שכאשר נשאל רפי לביא מה מסתתר מאחורי ציוריו, נהג לענות: "מאחורי הציור יש רק קיר". מה שנכון נכון: ציור תולים על קיר. אלא, שבעידן המודרני, יחסי הציור והקיר "רומנטיים" בהרבה: שהציור עורג לקיר, אף מבקש להידמות לקיר. כלומר, להיות כקיר בכל הנוגע לשטיחותו של הציור, דו-ממדיותו. קודם למודרנה, הציור אף שאף להבקיע את הקיר, אם לא להיספג בתוכו.

כפי שנכתב כאן במאמר האחרון ("בלאטות"): הפַסל חושב על רצפה; הצייר חושב על קיר. ולא סתם קיר, כי אם קיר מלבני, ללא דלתות וחלונות, משטח לבן ודו-ממדי, שחומריותו ואף גבולותיו אינם מעלים או מורידים. הקיר בבחינת יחידה שטוחה ומופשטת – לזאת עורג הציור המודרני. רוצה לומר, רק אותו ציור שוויתר אף הוא על תוכן ייצוגי. זו הייתה, כזכור, תביעתו של קלמנט גרינברג ב- 1940 ("לקראת לאוקון חדש"): מדיום הציור בטהרתו, טען גרינברג, הוא מדיום דו-ממדי: תחילה, הוא שטוח כנייר או הבד, ולאחר מכן – שטוח כקיר. ככל שהציור יאשר בתכונותיו את הקיר, כן יוכיח את ציוריותו הטהורה, שהיא מהותו. כי ניגודו של הקיר האטום-שטוח הוא החלון הנפתח בקיר אל העולם שמחוצה לו. דהיינו, שעה שהציור הוא "חלון", הוא אילוזיוני והוא בוגד בטוהר-מהותו. בטהרנותו, הציור שולל את הפוקוס, את המרכז, שהוא מורשת נקודת-המגוז הפרספקטיבית. עתה, תנועת הציור הטהור היא מהמרכז אל השוליים (ביטול המרכז) לעבר הקיר הסובב. אנחנו זוכרים מגמה זו מציורים מופשטים-מינימליסטיים לבנים, שמאז מאלביץ' ועד רוברט ריימן ומדפיו של נחום טבת מ- 1976, או מניירותיו של משה גרשוני מ- 1970, בהם סומנו שולי הדף או פינותיו.

מגמה מודרניסטית זו קוּדמה במוצהר ב- 1960, בתערוכת קלוד מונא ב- MOMA, כאשר האוצר וההיסטוריון האמריקאי, וויליאם זייץ, הסיר מציורי האמן את המסגרות (שממהותן לבודד  את הציור מסביבתו הקירונית והאחרת), בבקשו להדגיש את ערכי המודרניות של האימפרסיוניסט הנדון.  צעד אוצרותי נוסף בכיוון זיקת ההפשטה והקיר מצא ביטויו במו המגמה המודרניסטית לתליית ציורים במרווחים גדולים, כאלה שמותירים שטח-קיר "נושם" ורחב סביב הציור.

דיאלוגים ממינים שונים מתקיימים בין ציורים לבין  קירות. לדוגמא, זכורים לנו ציורים מסוג אלה שצוירו ומצוירים על חומת ההפרדה בברלין או בירושלים: אלה הם, ברובם, ציורים פיגורטיביים, הקורעים פתח מדומה בקיר, מבקיעים דרכו אל חלל מדומה שמעבר לחומה. אלה הם, במפורש, ציורי אשליה ואחיזת-עיניים. בתל-אביב מוכרים לנו ציוריו המתעתעים של רמי מאירי על קירות העיר. חלק מציורי הגראפיטי בערי העולם נוטים אף הם לכיוון זה, וראו ציורי בנקסי.

וישנו, כמובן, מה שקרוי "ציור-קיר": מעין overall painting – ציור המשתרע על פני כל הקיר או הקירות, ואף עשוי לטפס על התקרה (למשל, בקאפלה הסיסטינית שבוותיקן). בעוד הציור המופשט ביקש להתרחב אל הקיר ולהשטיח את עצמו, ציור-הקיר מבקש להיכנס לתוך הקיר, להיטמע בו, במו טכניקת הפרסקו, המספיגה בטיח הרטוב את הפיגמנטים. מסורת ציורי-הקיר, ובעיקר מאז הרנסנס האיטלקי, היא מסורת פיגורטיבית ושיאה, כידוע, בריאליזם הקירוני המכסיקני (ובגרסתו הישראלית – ציורי-הקיר של יוחנן  סימון, אברהם אופק ואחרים). הגם שמוכרים לו ציורי-קיר מופשטים (מרביתם, הפשטה גיאומטרית). אך, ציור-הקיר, במו כוונותיו העממיות-דידקטיות, הולם יותר שפה פיגורטיבית. בתור שכזה, ציור-הקיר נשאר קבוע, שלא כציור התלוי שניתן להסירו או להחליפו. מה שמזכיר את מקרה הקיר של סול לוויט  במוזיאון ישראל, 1975: המינימליסט המושגי האמריקאי שיגר לירושלים נוסחה הנדסאית לביצוע ציורו בידי תלמידי "בצלאל". הללו מתחו בגירים צבעוניים קווים ישרים בזוויות שונות על גבי קיר בביתן בילי רוז, והציור נמחק (לפי הוראות האמן) כעבור מספר שבועות. בתגובה, תבע הצייר, אברהם אופק, את אוצר-המוזיאון, יונה פישר, בנימוק של השמדת יצירת אמנות. במשפט שנערך, זוכה האוצר, אך בעבור האמנים הקירוניים נותרה פרשת סול לוויט כחילול קודש.

לאור האמור, נוסיף: ציורי-קיר מודרניים, שנוצרו בצביעת צבעי שמן או אקריליק על בטון, דוגמת ציורי-הקיר של אופק בכפר-אוריה, בכניסה לאוניברסיטת חיפה או על קיר בניין הדואר בירושלים, הם פשרה "כואבת". לחילופין, פרנציסקו גויא, הקשיש והחולה, צייר את ציוריו "השחורים" (עם המכשפות, השטן וכו') הישר על קירות "בית-החֵרש" – אך אלה לא היו ציורי-קיר, מאחר שלא ביקשו לחלחל לתוך הקיר. וכך – ברבות הימים –הוסרו מקירות-הבית, הודבקו על מצעים חדשים והוצגו לציבור במוזיאון "פראדו" שבמדריד. כאלה היו גם ציורים רבים בבתי פומפיי, שאמם צוירו כפרסקאות, אך "בוּדדו כיחידה ציורית מוקפת/ממוסגרת באדום. וגם חלק מציורים אלה הוסרו ממקומם והוצגו במוזיאונים.

ומה דינו של ציור ענק, שגודלו כגודל קיר ממש, אך הוא מצויר על בד או על דיקט? ציור שכזה לעולם לא יהיה "ציור-קיר", כי אם רק ציור גדול-ממדים. כזה היה, למשל, ציורו המופשט של יוסף זריצקי, "עוצמה", שצויר על לבידים בגודל 6X5 מס' ואשר נתלה ב- 1958 על קיר באולם הכניסה ל"בנייני-האומה" בירושלים ("תערוכת העשור"). הציור הועתק ממקומו בעקבות הסתייגות מפורסמת של דוד בן-גוריון מהתחביר המופשט. פורמטים אדירים של ציורים פיגורטיביים ("חתונה בקאנה" של ורונזה, "שושנות-המים" של קלוד מונא, ציורים של אנסלם קיפר, וכו') ומופשטים (כגון, ציורים אקספרסיוניסטיים-מופשטים של ג'קסון פולוק) – אינם הופכים לציורי-קיר כאשר הם תלויים ומכסים את הקיר כולו. כולם ברי-הזזה והחלפה.

וקיים היבט נוסף ביחסי קיר וציור: זהו הקיר הצבוע ו/או הקיר המכוסה בלוחות קראמיקה, או הקיר שהודבק עליו טפט. בכל המקרים הללו, הצבע, הציפוי או נייר-הקיר עניינם כיסוי, הסתרה והעלמה של הקיר. הבנייה המודרנית, הנדרשת לציפוי קירות בלוחות שיש או קרמיקה איטלקית, שייכת לקטגוריה זו. לא אחת, אוצרים צובעים את קירות אולם התצוגה (על-פי-רוב, בבורדו) לצורך הדגשת הדרמטיזציה והמיקוד של חוויית הצפייה. השימוש בטפט נדיר הרבה יותר בעולם האמנות, אף כי בתערוכת "אולם" מס' 5, "פוסט-מודרניזם" (בית-האמנים, ירושלים, 1981), הדבקתי טפט אורנמנטי על אחד הקירות ותליתי עליו ציור פיגורטיבי. כמובן, שהארכיטקטורה הפוסט-מודרנית לא היססה ולא נמנעה מצביעה ומקישוט של חזיתות בניינים (המעצב, אלסנדרו מאנדיני, כדוגמא בולטת).

*

מה לנו ולכל פרשיות האהבה הנ"ל בין ציורים לבין קירות. אכן, חלף-עבר לו תור-הזהב של האהבות הללו: ההפשטה המינימליסטית התפוגגה ברובה (אידיאל "הציור הטהור" הושלך לפח-ההיסטוריה); ציורי-קיר נותרו בעיקרם כזיכרון ואפילו המגמה הדקורטיבית הפוסט-מודרנית של חזיתות ססגוניים – אף היא אופנה שעשתה את שלה. וככלל, הדיכוטומיה ההיסטורית בין רצפה (פיסול) לבין קיר (ציור) – די נגוזה מעולמנו הפוסט-מודרני, בו ציור ופיסול מתערבבים זה בזה. הקיר, כך נדמה, חדל לשמש שחקן על בימת האמנות החזותית, כל עוד מדובר במרחב עולם-האמנות ולא במרחב האורבאני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s