קטגוריות
מודרניזם ישראלי ציור ציוני

הערה קצרה על הציור "מחנה אלנבי" מ- 1924

       

ציור-השמן של ראובן רובין, "מחנה אלנבי", 1924, חד לי חידה. אני, שמתגורר מרחק חמש דקות הליכה מהגבעה הקרויה "מחנה אלנבי", זו המשקיפה על דרך-חברון בפתח שכונת תלפיות, איני מצליח להבין לאשורו את תוכן הציור. שכן, באופן חד-משמעי לכאורה, מחנה-האוהלים הגדול, המתפרש מאחורי ארבע הדמויות המוגדלות בקדמת-הבד, נראה (לי) כמעברה, כמחנה-עולים (ולא כמחנה הצבאי הבריטי, שעל שמו קרוי השטח – "מחנה אלנבי"). אלא, ופה הבעיה, ידוע לי, ש"מעברת תלפיות", זו שהייתה ממוקמת  במרחב "מחנה אלנבי", לא נוסדה לפני שנת 1948 (מה גם שמבניה היו צריפוני-פח, ולא אוהלים). הציור, כאמור, הוא מ- 1924. אם כך, מה מייצג לעינינו הצייר, שבאותה שנה נדונה כבר מתגורר בתל-אביב?

אז, הבה נבדוק את העניין: "מחנה אלנבי" יסודו כמחנה צבאי בריטי, שהוקם עם הכיבוש האנגלי את ירושלים ב- 1917 על שטח ששימש עד אז כמחנה של הצבא הטורקי (כולל מנחת מטוסים קטן). ראו להלן התצלום של המחנה הבריטי בשנת 1936. רוצה לומר, ב- 1924, כשראובן מצייר את הציור, "מחנה אלנבי" הוא מחנה צבאי של "הכלניות", לחלוטין לא מה שאנחנו רואים בציור.

אך, נמשיך: ב- 1921 הוחל בבניית שכונת תלפיות (במקור, תכנן ריכרד קאופמן את השכונה כ"עיר-גנים", אך התוכנית לא יצאה אל הפועל). רוב הבתים תוכננו עתה על-ידי בנימין צ'ייקין (חייקין), אדריכל שלמד אדריכלות באנגליה, עלה ארצה ב- 1920 ופתח בירושלים משרד אדריכלים. לימים, צ'ייקין עיצב בניינים רבים וחשובים בירושלים, אך עם התיישבותו בירושלים, התמסר לתכנון בתי שכונת תלפיות. עתה, אני מצטט מהמרשתת:

"את מלאכת סיתות האבנים, סלילת הכבישים ובניית הבתים ביצעו אנשי גדוד העבודה, שבנו את רוב שכונות הגנים בירושלים, כמו רחביה ובית-הכרם. בשל עומס העבודה הרב, חברו לאנשי הגדוד גם בעלי מקצוע יהודים מהשכונות הוותיקות בעיר, בהם בעיקר פועלים בני עדות המזרח. את המראה הפסטוראלי של בנאים יהודים המקימים שכונה בארצם, תיאר יצחק שפירא ב'ירושלים מחוץ לחומה' (1948/ג.ע):

'בשנת תרפ"ב (1922) נראו במקום הזה החלוצים הראשונים, שבישרו את גאולת הנגב (הדרום) הירושלמי. יד בונה ואוהבת נגעה בטרשים וסלעים, והד רינת צעירינו הבונים נישא מעל ההרים האלה.'…"

ב- 1924, שנת ציורנו כאמור, מנה עיתון "הדואר" בשכונת תלפיות 40 בתים בלבד. השכונה בחיתוליה. גדוד העבודה, נמצא בעיצומה של בניית השכונה, זמן קצר בטרם יופקד ב- 1926 גם על בניית קיבוץ רמת-רחל, הסמוך לתלפיות. ראו להלן את תצלום מחנה האוהלים של גדוד העבודה בתלפיות, 1922. ונזכור: כל אותה עת, הגבעה שחוצצת בין שכונת אבו-טור לבין תלפיות, זו הקרוי "מחנה אלנבי", מאוכלסת במבני הצבא הבריטי (כך עד 1948). במילים אחרות: הציור שלפנינו אינו מייצג את "מחנה אלנבי", כי אם את מחנה גדוד העבודה בתלפיות. ואם נדייק עוד יותר, גדוד-העבודה חנה מעט דרומית-מערבית ל"מחנה אלנבי", על השטח של מה שהוכר כ"מחנה אל-עלמיין".[*]

כשם שאנשי גדוד העבודה נטו אוהליהם בסמוך לשכונת רחביה (בחצר מנזר "רטיסבון"), כן הם נטו אוהליהם בסמוך לשכונת תלפיות, בין המחנה הצבאי הבריטי לבין המשתלה (בדרך המובילה גם לארמון-הנציב). שנת 1924, נוסיף, היא גם השנה בה נתגלה במלוא-עוצמתו הפילוג הפנימי בגדוד העבודה הארצישראלי כולו ואף החלה מתגלה מגמה אנטי-ציונית שמאלנית קיצונית (עד כי ב- 1927 כבר יצאו חלק מחברי הגדוד לברית-המועצות, בה נעלמו עקבותיהם ב"טיהורים" הסטליניסטיים הגדולים).

מה חשיבות הפרטים ההיסטוריים הללו בכל הקשור לציורו של ראובן רובין? ובכן, ראשית כל, תיקון הכותרת המטעה-משהו: אין הציור מייצג את "מחנה אלנבי", כי אם ארבע דמויות מגדוד-העבודה בתלפיות. ולמען הסר כל ספק: גדוד העבודה נוסד על-ידי גברים ונשים גם יחד. כך, בני הזוג מימין, והאם ובנה שמשמאל – כולם חברי גדוד העבודה, כולם חלוצים. ראובן רובין, כדרכו בשנות ה- 20 המוקדמות, מצייר (גם) חלוצים. גם הגבר המתרחץ מתחת לברז בסמוך למאהל הגדול, אף הוא מחלוצי הגדוד.

בהתאם, חשיבות מיוחדת לגבר המונומנטאלי שמימין, זה שגוון עורו השזוף (בכפות-ידיו בעיקר), בעל פלג-הגוף החסון, העורף העז והצדודית ה"שֶמית" המודגשת. הלה יושווה לחלוץ הענק מהטריפטיכון "פירות ראשונים", שראובן ציירו ב- 1923: אמנם, החלוץ ממרכז הטריפטיכון היה שחור-שיער ומעורטל בחלקו העליון, בעוד הנוכחי בלונדיני ולבוש-חולצה, ברם עוצמתם ה"עברית" של השניים מופגנת מאד בשני הייצוגים, וכמותם הזיווג עם עלמה בבגד תכלת, ששני שדיה לא נעלמו ממבטו  של הצייר. באותו הקשר, האם, שחורת-השיער, המחבקת את תינוקה העירום ב"מחנה אלנבי", תזכיר לנו את האם התימנייה שלשמאלם של צמד החלוצים ב"פירות ראשונים", גם היא עם תינוק בזרועותיה. רוצה לומר: "מחנה אלנבי", לא פחות מ"פירות ראשונים", הוא ציור פרוגרמאתי ציוני.

בקיצור, "קריאה" נכונה של הציור "מחנה אלנבי" מובילה אותנו למחוזות שונים ביותר מאלה שעלו בנו למראה "המעברה". ואם כתבנו בעבר הרחוק על שנת 1924 של ראובן רובין כשנה של התלבטות בין "ציור דתי" לבין ציור מקומי-ציוני, המגויס למפעל ההתיישבותי, הרי שהציור "מחנה אלנבי" מאשר את בחירתו של הצייר בנתיבו האמנותי החדש.

[*] תודתי לאלדד ברין על הבהרת פרט זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s