קטגוריות
Uncategorized

בעצם, לא הפסדתי מי-יודע-מה

                 בעצם, לא הפסדתי מי-יודע-מה

 

"לא להאמין!, פשוט לא להאמין!!!", זעק אליי מגן בטלפון, "אוצרות! אוצרות של ממש!!", המשיך, "האמנים, המוזיאונים, התערוכות, כלמה שתרצה, כל מה שקרה כאן, הושט היד וגע בם!!!". משנרגע מעט, סיפר לי, שמאז יום ב' האחרון, כלומר לפני יומיים, הועלו לרשת 30,000 פריטים מטעם שירות הסרטים הישראלי, רבים מהם, "יומני כרמל", קטעים קצרצרים, בשחור-לבן, מלווים בקולו המרעים של אלימלך רם. הוא אינו יודע את נפשו. "את כל תקופת הסֶגֶר אתה תעביר מול הסרטונים האלה!".

 

לא המתנתי והתחברתי לאתר.

 

ההתחלה הייתה בהחלט מרגשת: הנה ביקור בתערוכת פתיחת העונה במוזיאון תל אביב, 1947, כלומר בבית-דיזנגוף. הציורים התלויים בשורה צפופה, מקיפים מספר פסלים ובהם – הפלא ופלא – "נמרוד" של דנציגר (ואני חשבתי, שהפסל נחבא כל עשרות השנים, עד שנות ה- 80, במרפסת החיפאית של הדנציגרים). והנה פתיחת תערוכת משה מטוסובסקי ב- 1938 (גלריה "קוסמופוליט", תל אביב, רח' משה הס 1). והנה אהרון כהנא עמל בחצר ביתו שברמת-גן על יצירת פסלי קרמיקה (1955 בקירוב). ועוד: 1953, צפת, פתיחת מוזיאון גליצנשטיין (ורה וייצמן פותחת. ומי בין הצופים? החזיקו חזק: יוסף זריצקי). עדיין ב- 1953: הכנות לפתיחת תערוכת "כיבוש השממה" בבנייני-האומה, שטרם הושלמה בנייתם. פלאי-פלאים: חנה אורלוף מבקרת בתערוכת פסליה במוזיאון תל אביב ב- 1949. נשיא-המדינה (שז"ר?) מבקר בתערוכת יוסי שטרן. מארק שאגאל עורך ביקור במחנה צה"ל. תערוכה ב"בית-המלין" שבשד' וייצמן, תל אביב, 1960. תערוכת משה גת בירושלים, 1965. תערוכת שרגא וייל בגלריה "ספראי" הירושלמית. ציורים חדשים של משה קסטל בתערוכתו במוזיאון תל אביב, 1955.תערוכת ציורים של פימה ב- 1960, גלריה "רינה", ירושלים. תערוכת האסמבלאז'ים של יגאל תומרקין ב- 1962 במוזיאון תל אביב. תערוכת "אמנות אסכולת פאריז" במוזיאון תל אביב, 1964. ראובן רובין מציג רטרוספקטיבה במוזיאון ישראל, 1966. וראו את חיים גמזו מפקח על עובדי מוזיאון תל אביב, העמלים על הצבת פסלים ותליית ציורים לקראת חנוכת משכנו החדש של המוזיאון ב- 1971…

 

אתה משוטט בין הפרגמנטים ההיסטוריים הללו כמי שחזר במנהרת-הזמן לרגעים ולמקומות שאותם החמיץ. עודך נרגש. יותר מכל, אתה נסער מ"ביקורך" הווירטואלי ב"תערוכת הסתיו", שהוצגה ב- 1969 בביתן הלנה רובינשטיין. הקריין אינו חושש מביטוי של זלזול באוונגרד הסובב, שבולט בו מיצב האבובים (פנימיות-צמיגים), 4X4X4, של משה גרשוני, שבסמוך לו אני מזהה את פנחס כהן גן הצעיר ניצב מהורהר. בעוונותיי, לא זכיתי לראות את התערוכה החשובה הזו, ועתה עיניי בולעות ברעבתנות את ציוריה המופשטים הגדולים של אלימה, את ההפשטות האקספרסיוניסטיות הענקיות של מיכאל אייזמן, את ציורי ה"פופ-ארט" של יאיר גרבוז ויואב בראל, הפשטות ה"אופ-ארט" של יעקב וכסלר, פסלי ה"אופ-ארט" הקינטיים של עמיחי שביט ועוד ועוד. כאן מינימליזם גיאומטרי, שם צמד ציורים ובהם דימויים שטוחים של אברים אורגאניים הפורצים מתוך תצורות גיאומטריות מופשטות. ועוד ועוד. בהחלט, החמצה היסטורית גדולה שלי (מה לעשות, הייתי בארה"ב באותה שנה). אך, עיני מתעכבת פה במיוחד על עבודת "פופ-ארט" נועזת ובלתי-מוכרת לי: חמישה תאי עץ ובהם מיקם האמן כיסא משרדי, שלושה בקבוקי חלב, ארגז-עץ נעול, סליל נייר-טואלט, מדריך-טלפון, זוג נעליים, שלט ("אסור לעשן! אסור לירוק!") ועוד.

 

מיהו האמן של "מיצב" ה"פופ-ארט" הפרובוקטיבי הזה? אין לי מושג. אלא, שתוך דקה, מבט נוסף בעבודה מוציא ממנה את כל האוויר: ההשתדלות המאומצת הזאת של תל אביב להיות יותר מנהטן ממנהטן; ה"פופ-ארט" יד שנייה; הרדיקליות האוונגרדית-לכאורה בכל מחיר, האנטי-בורגנות המיליטנטית והפאתטית; וחמור מכל: בעצם, אמירה של לא-כלום, מפוזרת, אקלקטית, סתמית.

 

זהו,שהמבט השני והשלישי ברגעים הקולנועיים ההיסטוריים הללו פחות ופחות מרגש. לא רק משום המבחר הלא-איכותי-בהכרח של נושאי הסרטונים (מיהו שהחליט שדווקא תערוכה של X תתועד, הגם שמדובר באמן שולי?!); ולא רק משום היעדר התייחסות כלשהי לאמנים, שלא לומר ליצירתם; אלא שכמעט כל התערוכות נראות לך די "מסכנות", פרובינציאליות, משהו מאד לא מסעיר, משהו שכלל וכלל לא נורא שהחמצת אותו…

 

הנה כי כן, עולם האמנות המתגלה ב"יומני כרמל" של שנות ה- 60-40 הוא עולם די אפרורי ודי רופס, עולם נטול אנרגיות (תערוכתו של תומרקין ותערוכת-הסתיו כחריגים). למזלך, אתה יודע הרבה יותר ממה שאצור בסרטונים הללו, כלומר – ידוע לך על אמנים ותערוכות רבי חשיבות, שמשום מה לא תועדו ב"יומנים" (תערוכות "אופקים חדשים", תערוכת אריה ארוך ב- 1955, תערוכות "עשר פלוס" בגלריה "גורדון", ועוד ועוד). אתה תמשיך אפוא לצפות בזיכרונך, בארכיונך, בספרייתך. כאן האוצרות הגנוזים.

 

התחלת בקול תרועה וסיימת בקול שברים.

 

שנה טובה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s