קטגוריות
הגיגים על האמנות

אמנות ואקסהיביציה

      

על פניה, שמרנו את האקסהיביציה רק ל- exhibition, לתערוכה. אקסהיביציוניזם, נטינו לסבור, עניינו שחקני תיאטרון, זמרים ואמנים מופע בכלל: הצורך של אלה לעלות על במה, להיחשף ולזכות באהבת הציבור. מנגד, האמנות החזותית, חשבנו, אינה אקסהיביציוניסטית במהותה: שהלא, הסובייקט מומר בה באובייקט. ולא נתנו דעתנו לכך, שמשום מה, להצגת אובייקטים אמנותיים יחד, דווקא כן ייחסנו אקסהיביציה, exhibition, כאמור. וכלום אם אין בתליית ציור בודד על קיר בבחינת אקסהיביציה? או לו רק בעצם התגלות הציור לעין?

 

אקס-היביציה, בלטינית – להחזיק בחוץ. בצרפתית אנו אומרים exposition, אקס-פוזיציה – להניח בחוץ. בגרמנית, austellung, משורש aus stellen: לשים בחוץ. ורק העברית שלנו אינה מרמזת במילה "תערוכה" על הוצאת דברים החוצה, על הפרהסיה, החשיפה לעיני כל. כי "עריכה", כידוע, חלה על ארגונם, הסדרתם של דברים שונים (עיתון, ספרות, סעודה וכיו"ב) שאין בהם בהכרח משום הערטול.

 

ב- 1905 כתב זיגמונד פרויד את "שלושה מאמרים על התיאוריה של המיניות", בהם ניסח את השקפתו על האקסהיביציוניזם כסטייה נפשית. ביסוד התופעה אבחן פרויד את הצורך של האקסהיביציוניסט(ית) להציג לעיני אחרים את אברי המין שלו/שלה, להסיר את הבגד. כך, אישה חושפת שדיה, או ישבנה; גבר חושף את זָכרותו. חשיפה זו גורמת סיפוק לחושף(ת), שורשה בגיל הינקות, ולמעשה, היא נולדת במקביל להנאה הראשונית מעצם ההסתכלות. בהתאם, אקסהיביציוניזם, טען פרויד, הוא סוג של רגרסיה לקיבעון מוקדם של הליבידו: "אקסהיביציוניסטים […] מציגים את אברי-המין שלהם על-מנת להשיג מבט על אברי-המין של האדם האחר."

 

מאוחר יותר, זוהה האקסהיביציוניזם עם זכרים, בעיקר, ונוספה ההשקפה הקושרת את הסיפוק שבחשיפת האיבר הזכרי לחרדת סירוס, לנוכח היעדר הפין באישה (באֵם, קודם כל). תחליף אפשרי לחשיפה זו, המאשרת את הימצאות האיבר בגופו, הוא הפֶטיש, בבחינת אובייקט המייצג את האיבר.

 

סובלימציה (עידון) של מנגנון יצרי/תת-הכרתי זה תעלה את הטיעון העקרוני הבא:

 

כל יצירת אמנות היא, בדרגה זו או אחרת, מעשה אקס-היביציה או אקס-פוזיציה, או השמה בחוץ של האמן. זה האחרון חושף את "איברי נפשו", הצופנים יצר בעומקם, וזאת במטרה לזכות ב"מבטו" על איברי-הנפש של האחרים, הצופים. קבלת האהבה מהציבור היא הסיפוק בו זוכה האמן בזכות חשיפתו את עצמו לראווה ו"חדירתו" לנפש-צופיו. בהקשר זה, האובייקט האמנותי הוא פֶטיש, השלכה סמלית של איברי-המין של האמן ביצירה. אין צורך להיות צייר אקספרסיוניסטי בכדי שהיצירה תתפקד כאקס-היביציה. גם לא דיוקן עצמי ושאר דימויים אוטוביוגראפיים – לא הם התנאי לאקס-היביציה האמנותית. כי, כאמור, כל יצירת אמנות נושאת בחובה את גרעין ההתערטלות העצמית בכל אחד ממרכיביה.

 

האקס-היביציה ראשיתה אינה אפוא בתערוכה, אלא בעצם מעשה היצירה בסטודיו, שהוא מעשה "הסרת הבגד" והעברתו של יצר ליצירה. וכמובן, מעשה ההתערטלות הנדון מתחיל לפעול פעולתו ברגע בו הוצג הציור לעין האחר.

 

במונחים לאקאניים נאמר: האמנות היא ביטוי לצורך באינטר-סובייקטיביות. האקסהיביציוניסט זקוק לאחר, והוא מממש זאת באמצעות המציצנות ((voyeurism. מבחינת האקסהיביציוניסט, במעשה האקס-היביציה שלו הוא מפעיל את המבט אליו כך שיובטח ה- jouissance שלו.

 

ושוב, במונחי האמנים והאמנות: האמנות מבטיחה מפגש אינטר-סובייקטיבי. האמן זקוק לאחר, ויצירת האמנות היא הכלי המבטיח את ה"מציצנות", משמע מבטיח את עוררות המבט של האחר. החדווה האסתטית היא גלגולה של ה- jouissance, ההנאה האורגזמית.

 

אלא, שהעניין מורכב יותר מזה: שהרי, על-פי-רוב, השחקן על הבמה (להבדיל מזמרות וזמרי "פופ" החושפים איבריהם) אינו מציג לראווה את איבר-מינו: הוא מגלם תפקיד, הוא עוטה מסכה, כלומר – ממיר את העצמי שלו בדמות אחרת. לא פחות משמגלה, הוא מסתתר, הוא מסתיר את אברו… כמוהו האמן החזותי: האובייקט (האמנותי) שולל, לכאורה, את הסובייקט שלו, בה במידה שמתרגם סובייקטיביות זו לצורה, חומר ודימוי. תרגום, אנחנו יודעים, לעולם אינו זהה למקור. מכאן ואילך, הסובייקטיביות-היחסית של האמן רדומה באובייקט, היוצא במסעותיו למחסנים, לאוספים, לתצוגות וכו', נחשף לאור או מוצנע בחושך, שעה שהסיפוק האורגזמי של האמן הולך ודוהה ככל שהיצירה רחקה ממנו ומהקשר הישיר שלה עם מבט הציבור.

 

ב- 18.5.2015 כתבתי כאן על "גילוי וכיסוי בציור", והצבעתי על דואליות אמנותית מהותית של חשיפה ושל הסתרה. האקסהיביציה ושלילתה הן הד נוסף של דואליות זו. כי, לא זו בלבד, שהאמן ממיר סובייקט חי באובייקט מת, אלא שהוא גם טורח על "סוד": האמן מצפין, מסווה, עורם קשיים ומציב מהמורות בדרכו של הצופה ל"קריאת" היצירה, כלומר – חוסם את מבטו הישיר של הצופה באיבר-מינו… אוצרי-תערוכות מנסים להקל-משהו על פענוח הסוד, וגם שאר הפרשנים עושים זאת, אלא שאמנות טובה תמשיך לשמור על סודה.

 

אני חוזר אל הצרפתית ואל המונח exposition. לצד היות המונח מילה המייצגת תערוכה, המונח משמש, כידוע, בחקר הספרות והוא מוכר כ"אקספוזיציה". האקספוזיציה היא הגילוי, החשיפה בפתח היצירה של דמויות הרומן או המחזה. אלא, כפי שהוכיחה הספרות הדרמטית הריאליסטית, כל אקספוזיציה שכזו היא גם הטעיה, הסוואת אמת, כאשר המחזה הולך וחושף את כזב החשיפה הראשונית, בה שבויות דמויות היצירה. זוהי הדיאלקטיקה של החשיפה/הסתרה. וכך, גם באמנות בכלל, ה- ex-pose, לא פחות משהוא חושף אמת, הוא מציג לראווה פוזה (אקס-פוזה), תדמית אמת.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s