קטגוריות
שנים מכריעות

1929

                                   1929            

השנה הזו זכורה לנו היטב, ולאו דווקא לטובה: 1929 היא שנת משבר הבורסה ב"וול-סטריט", על השלכותיו הבינלאומיות הקשות; 1929 היא שנת "פרעות תרפ"ט", על 85 ההרוגים היהודיים בחברון ובצפת (133 ברחבי הארץ כולה). דפדוף זריז במרשתת יעלה עוד שורה ארוכה של אירועים דרמטיים, יותר ופחות, שהתחוללו ב- 1929; אך, באשר ענייננו באמנות, אולי נופתע לגלות עד כמה מכרעת הייתה שנה זו בכל הקשור לתמורות במודרנה המקומית.

לא פעם, נוהג מדור זה להתעכב על שנה מסוימת בתולדות האמנות הישראלית. כך, לצד עמידה על חשיבות השנים 1906 (הקמת "בצלאל" בירושלים, ראשיתה של אמנות ציונית בארץ-ישראל) ו- 1919 (הגעת הספינה "רוסלאן" ליפו ועליה קבוצה נכבדה של יוצרים ואישי-תרבות, ששינו את פני האמנות המקומית), פורסמו ב"מחסן" לא פחות מעשרה מאמרים, שהתמקמו, כל אחד, בשנים – 1925, 1948, 1958, 1963, 1965, 1967, 1968, 1972, 1973 ו- 1979.[1] זהו, אם כן, המאמר השנתוני האחד-עשרה, אשר ביחד עם קודמיו, מבקש ללמד עד כמה עשירות וסוערות קורותיה של האמנות החזותית בישראל.

נתחיל במבט חטוף מערבה: ב- 1929 נחנך בניו-יורק המוזיאון לאמנות מודרנית. בפאריז הוצג לראשונה סרטם הסוריאליסטי של סלבדור דאלי ולואיס בונואל, "הכלב האנדלוסי". לאחר מספר שנות "ארייר-גארד", האוונגרד של השנים 1920-1900 הולך ומתמסד ומפנה מקומו בפאריז לאכספרסיוניזם "יהודי". ואצלנו? בירושלים סוגר "בצלאל" את שעריו. המוסד יישאר נטוש במשך שש השנים הקרובות, עד שייפתח במתכונת שונה מאד – כ"בצלאל החדש". אך, לא רק ירושלים עוברת טלטלה אמנותית ב- 1929: גם תל אביב רואה את סגירת הסטודיו של יצחק פרנקל (החוזר לפאריז), בו הוכשרו מאז 1925 ציירים צעירים ברוח "הצעקה (הצרפתית) האחרונה".

לא מכבר, ב- 1928, הוצגו התערוכות המודרניסטיות האחרונות ב"מגדל דוד" הירושלמי וב"אוהל" התל אביבי. המודרניזם הארצישראלי השלים את ניצחונו על "בצלאל" וביסס אחיזתו בתל אביב, כאשר "אגודת אמנים עברית" עוברת אף היא לכאן מירושלים. גם יוסף זריצקי עוקר ב- 1929 מירושלים לתל אביב בעקבות אירועי הדמים. עתה, יתחיל זריצקי בפרק האקוורלי הארוך (כשתים-עשרה שנים!) של ציורי גגות תל אביב (מחלון דירתו ומגג ביתו), אף כי 1929 מציינת גם ראשית התנסותו בצבעי שמן על בד.

דור אמנים חדש עומד בפתח בשנת 1929 ובאמתחתו מסר אמנותי ברוח פחות מקומית, כזו הטבולה באכספרסיוניזם היהודי של אסכולת פאריז. כיצד יתמודדו אמני שנות ה- 20 – אמני האור, המזרח ושלל תחבירי האוונגרד – כיצד יתמודדו עם בני הדור החדש של ראשית שנות ה- 30? 1929 היא שנת מפנה, כאשר התפלגות הדורות לובשת צורה בשתי תערוכות מרכזיות: האחת, זו הקרויה "מסד", הוצגה בשלושה חדרים שכורים בשדרות רוטשילד 4 (כמעט פינת רחוב הרצל), ובה עבודותיהם של תלמידי הסדנה של פרנקל, אליהם הצטרפו קומץ יוצאי "בצלאל" וגם שלושה מודרניסטים וותיקים – יוסף זריצקי, מנחם שמי וישראל פלדי – שחששו להחמיץ את האצבע על הדופק. בלטו בעבודותיהם של אמני "מסד" ערכי האכספרסיוניזם המתון, שהנחיל פרנקל לתלמידיו בתוקף נאמנותו לאמני "מונפרנאס".

250px-קבוצת_מסד.jpg

untitled

מי ומי בין צעירי "מסד"? אהרון אבני, אביגדור סטימצקי, אריה ארוך, אהרון פריבר (ארבעה אלה למדו פרקי זמן ב"בצלאל", אך נמשכו ל"אסכולת פאריז"), צבי שור, מרדכי לבנון, יוסף קוסונוגי, יצחק סנקובסקי (ראו להלן תצלום הדיוקן. צייר זה נגוז כמעט-כליל מהזיכרון התרבותי[2]) ודוד הנדלר. אלה היו "הדור החדש". מרביתם ישובו להציג, לצד זריצקי, מ.שמי ופלדי ואחרים, בתערוכת ציירי ארץ-ישראל, שנערכה באפריל 1930 בגימנסיה הרצליה.

1400620.jpg

כנגד תערוכת "מסד", התארגנו אמני ארץ-ישראל הוותיקים והמוכרים בתערוכת "אגד" ("אגד אמני ארץ-ישראל"), שנפתחה בדצמבר 1929 ברחוב אלנבי 38 (קרוב לכיכר מוגרבי) ובה הציגו אברהם מלניקוב, אריה לובין, ראובן רובין, נחום גוטמן, יוסף זריצקי, אריה אלואיל, אריה פיין, חיים גליקסברג, חנה אורלוף (המתגוררת בפאריז), אליאס ניומן (המתגורר בניו-יורק) וציונה תג'ר. מלבד ההתרשמות מנוכחותו הסימולטאנית של זריצקי בשתי ה"חתונות" השונות, הרשים הניואנס האכספרסיוניסטי, שהתנחל לפתע בציורי האמנים הוותיקים, שקלטו בחושיהם החדים את משב הרוח הרעננה מכיוון פאריז. הללו גם התארגנו, בחסות "אגודת אמנות עברית", להציג ב"תערוכת היובל" (20 שנים לתל אביב), שנערכה בתל אביב במסגרת "יריד המזרח" של שנת 1929 (להלן רשימת המציגים, כמעט כולם זכורים כמודרניסטים מתערוכות שנות ה- 20: ראובן רובין, אריה אלואיל, ציונה תג'ר, מוסיה בוגרשוב, נחום גוטמן, חיים גליקסברג, שמואל עובדיהו, יצחק פרנקל, אורי צבעוני, יונה צליוק, דוד הנדלר, יוסף זריצקי, פנחס ליטבינובסקי, אברהם מלניקוב, אליהו סיגרד).

FL6246001

כך, בה במידה ששנת 1929 סימנה חילופי דורות באמנות המקומית, היא גם אישרה סינתזה בצורת הסתגלותם המהירה של המודרניסטים הוותיקים לערכי "האסכולה היהודית של פאריז", דהיינו התיישרותם עם בשורת הדור הצעיר. שכן, עתה, מהפך בכיוון יתר אינטימיות, כהות, מלנכוליה, הפנמה, דשנות צבע, תנופת מכחול ודרמטיזציה יאפיינו את ציוריהם של אריה לובין[3], ישראל פלדי (שב- 1929, במהלך ביקור בפאריז, נטש את שפת ציוריו הקודמים), ראובן רובין, נחום גוטמן, פנחס ליטבינובסקי ועוד.

תוך זמן קצר, ב- 1932, ייפתח מוזיאון תל אביב. בין 1935-1934 תוקם "אגודת הציירים והפסלים בא"י". בכל המוסדות הללו יוצג המפנה האמנותי הבין-דורי, זה שנולד ב- 1929 כפיצול דרכים, אך עד מהרה התאחה לטובת מה שנכיר כאמנות הארצישראלית של שנות ה- 30.

[1] ראו המאמרים תחת הקטגוריה "שנים מכריעות" בתוך אתר-המרשתת הנוכחי.

[2] יצחק סנקובסקי נולד בקישינב, רומניה, ב- 1908 ונפטר בפילדלפיה, ארה"ב, ב- 1994. הוא למד אמנות באקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה, עלה ארצה (ככל הנראה בשנות ה- 20), היגר לארה"ב בשנות ה- 30 והשתלם באמנות באוניברסיטת פנסילבניה אצל הצייר ארתור ב.קארלס – Carles. סנקובסקי התגורר במֶריון שבפנסילבניה והציג בתערוכות (בעיקר בפילדלפיה) ציורים והדפסים פיגורטיביים (מיעוטם נגועים בשמץ קוביזם). יצר גם פסלי עץ ושימש כמורה לאמנות.

[3] ראו: גדעון עפרת, "אריה לובין, 1929: המהפך", בתוך אתר המרשתת הנוכחי, 29 במאי 2017. .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s