בריאת האדם על-פי שמואל בק

                   בריאת האדם על-פי שמואל בק

 

כבר כמעט 30 שנים חלפו מאז פרש מאיתנו שמואל בק. פרשת יחסו של עולם-האמנות הישראלי לבק, ומנגד, פרשת יחסו של בק לעולם-האמנות הישראלי – אינן דורשות הסבר מתוחכם. די להיזכר ברוח האוונגרדית, הנושבת בתחילת שנות ה-90 בין שד' שאול המלך (מוזיאון תל אביב) לבין רח' יונה הנביא (רפי לביא), בכדי להכיר בבידוד ובמחנק האמנותיים ששמואל בק נידון להם בישראל, חרף הצלחתו המסחרית הרבה. די ב"סוריאליזם" שנאזק בו בק בעל-כורחו בתל אביב דאז בכדי שהאמן יימָצא בעמדת התגוננות. הגירתו לבוסטון (ולגלריית-האם שלו, Pucker) הייתה מעשה הישרדות של מי שהישרדות היא סיפור חייו עוד מאז ימיו בגטו וילנה.

 

עתה, אני נדהם לקרוא ב"וויקיפדיה" (בערך האנגלי – (Samuel Bak את התיאור הבא:

"שמואל בק (נולד ב- 12 באוגוסט 1933) הוא צייר אמריקני וסופר ששרד את השואה והיגר לישראל ב- 1948. מאז 1993 הוא מתגורר בארה"ב. […] שמואל בק הוא אמן קונצפטואלי עם אלמנטים של פוסט-מודרניזם, משום נקיטתו בסגנונות שונים ושפות חזותיות שונות, כגון סוריאליזם (סלוודור דאלי, רנה מאגריט), קוביזם אנליטי (פיקאסו), פופ-ארט (אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין) וציטוטים מה'אולד מאסטרס'. לעולם אין האמן מציר סצנות ישירות של מוות המוני. במקום זאת, הוא משתמש באלגוריה, מטאפורה ומספר תחבולות אמנותיות, דוגמת המרה ((substitution…"

 

מה אגיד לכם – שיהיה בריא מי שכתב את הערך הנ"ל ב"וויקיפדיה". שהרי, בין חלק נכבד מהתיאור הנ"ל לבין תחבירו האמנותי של שמואל בק כמעט שאין ולא כלום. מושגיות? פופ-ארט? קוביזם אנליטי? מה פתאום. האלגוריות הפיגורטיביות של בק נגועות בסוריאליזם ממטבחו של מאגריט, נכון, אך הן חבות לא פחות לציור רנסנסי ובארוקי. על כך נכתב כבר רבות ולא נרחיב. ואם, בכל זאת, אני מבקש לשוב ולעיין ביצירת בק הרי זה משום סקרנותי לציוריו העכשוויים. להלן, אתבונן בשניים מהם: "הבריאה של זמן-מלחמה", 2008-1999, ו"אדם וחוה", 2000. שני ציורים החוזרים אל פרק א' של "בראשית" ושניים ה"מתכתבים" עם אותו ציור קלאסי אחד (כמפורט להלן). אך, יותר מכל, שני ציורים שעודם רדופים במשקעי האבל של השואה, אלה שאינם מרפים מיצירת בק מאז שנות ה- 60 של המאה הקודמת.

 

bak, creation of wartime iii 2008-1999.jpg

 

זכורים הדיאלוגים של בק עם ציורים קלאסיים, ויותר מכל, מהטריפטיכון, "הנוסע", מ- 1972, בו ענתה דמותו של צייר בלבוש רנסנסי לתחריט "מלנכוליה" של דירר מ- 1516. ב- 1995, בציור "קינת נירנברג", תחזור "מלנכוליה", הפעם בדמותו של אמן חסר-בית, הלבוש מעיל-בלואים ויושב בין הריסות בתוך מין אוהל מאולתר ובצל צלב גדול. זכורים גם שני הדיוקנאות-בצדודית – "צאצא I" ו"צאצא II" – שצוירו ב- 1971 בידי בק במתכונת דיפטיך הדיוקנאות הנודע של פיירו דלה פרנצ'סקה (1470 בקירוב). וכך, שני הציורים, "הבריאה של זמן-מלחמה" (צבעי שמן על בד) ו"אדם וחווה" (עיפרון וצבע שמן על נייר חום) , מקיימים דיאלוג עם "בריאת האדם" של מיכלאנג'לו (1512), הפרסקו המפורסם מתקרת הקפלה הסיסטינית בוותיקן.

 

"הבריאה של זמן מלחמה": חורבה. בית הרוס עד היסוד. שרידי קיר וחצי ניצבים בקלונם, נתמכים בגזע אלכסוני, עוד רגע ויקרסו אף הם. באופק הרחוק – שתי ארובות פולטות עשן, ההולך ומכסה את השמים. הכבשנים פועלים במרץ. על גל אבנים, קרשים ואביזרי הבית מושלכים (כיסא שבור, מיכלים ריקים, מכסה-סיר, נעליים), הנכבשים אט-אט בצמחיית-פרא, שוכב אדם. זהו "אדם" של "בראשית" פרק א', משמע "אדם" של מיכלאנג'לו, שהפך עתה לפליט-שואה: כחוש, קרח, לבוש-בלואים, יחף (האם שתי הנעליים המושלכות שייכות לו?). "אדם" הפך לנודד חסר-כל ו…לצייר: בד-הציור נשען לידו על הקיר ההרוס. הבד ריק. כמוהו כבַּד-הציור בטריפטיכון "הנוסע", המוזכר לעיל. שם וכאן – הצייר אינו מסוגל עוד לצייר.

 

מה עושה כאן ראשו של אריה זעיר, המגיח מהיריעה האדומה, שעליה שרוע "אדם"? פסלון-אריה שנשבר? הסמליות אינה דורשת הסבר. גם לא ראשו של פגז-נֵפל, הפורץ משמאל כתזכורת ל"זמן מלחמה" של כותרת הציור. מלחמת-העולם השנייה? כל מלחמה באשר היא? כך או כך, לא ציור של בריאת עולם לפנינו, כי אם ציור של קץ-עולם. תרגומה של בריאה לסוף.

 

אדם הצייר שרוע, נסמך על ימינו ומושיט זרוע שמאלית לכיוון בוראו, שאמור לגעת בו באצבעו נגיעת גאולה. אנו שמים לב למרחק בין ידו של אדם לידו של "אלוהים": שמואל בק הרחיק במעט את המגע לעומת הדימוי של מיכלאנג'לו. אך, יותר מכל, אנו עדים לכך, ש"אלוהים", בגרסתו של בק, אינו כי אם חור גדול בכותל ההרוס, חור בתבנית הבורא מציורו של מיכלאנג'לו. אלוהים נעדר. מגופו (המוקף במקור בלהק מלאכים ואישה, שגם הם אינם כאן) נותר רק קטע ידו הימינית של האל, וגם קטע זה תלוי על מסמר בקיר. זרוע-האל היא אך תותבת מתה.

 

מימין, מיתמר צלב-עץ גדול. לאורכו טלית עקודה בחבלים. צליבה יהודית עונה לצליבה נוצרית. שני גושי סלע גדולים תומכים זה בזה למרגלות הצלב. מבט בוחן רשאי לאבחנם כשני לוחות-הברית, שהפכו כאן למעין-מצבות. אנחנו מכירים היטב את דימויי הצלב, לוחות-הברית, הארובות, החורבן וכו' מאינספור ציוריו של שמואל בק. עסקינן באמן רדוף, אמן "הפלנטה האחרת".

 

אנו ניתקים מהציור הנדון ומתיקים מבטנו אל הציור השני, "אדם וחווה", שצויר בשנת 2000, משמע משיק לפרק המוקדם של יצירת "הבריאה של זמן-מלחמה". עוד אנו מציינים לעצמנו, ש"אדם וחווה" הוא סנונית מוקדמת לסדרת ציורי "אדם וחווה" שיצייר שמואל בק ב- 2010 (ובהם לא נעסוק כאן).

 

untitled

 

התמונה מוכרת לנו: דמותו של "אדם", הפליט חסר-הבית, חוזרת כאן באותה תנוחה "מיכלאנג'לית", אף כי בבגד אדום (בגד הנידונים). הרחק מאחור, צמד הארובות ממשיך לפלוט עשן ולכסות את השמים. "אדם" מוקף באדומים – על הקיר הגבוה שמימינו ועל הקרקע שעליה הוא רובץ. דגל לבן מתנופף בסמוך לו בראש ענף מאולתר. דגל כניעה או דגל קריאה לעזרה. צללית אינותו של אלוהים המיכלאנג'לי שבה ומתגלה לעינינו על הכותל. ופעם נוספת, תותבת-היד, שמשום-מה, הוכפלה בצורת כפפה לבנה התקועה בראשו של קרש אופקי. עתה, "יד-אלוהים" אינה מכוונת כלל אל אדם, אלא מצביעה אל עבר הארובות, קרי – הכבשנים.

 

אך, הפתעה: בשמאלו נושא ה"אין-אלוהים" של ש.בק את חווה. ומי היא חווה זו אם לא אותה יפיפייה מעורטלת, שנלפתה בזרועו השמאלי של הבורא בציור-התקרה בקפלה הסיסטינית. עתה, הלביש בק את העלמה אדומת-השיער והציגה כאישה ריאלית, בת-זוג ורעיה. זו מציצה מהקיר כמו הביטה אל בעלה מחלון ביתם. ודומה, שישועתו של "אדם תלויה בזוגתו יותר מאשר באל הנעדר. כך שמואל בק בשנת 2000.

 

אם תקוות הגאולה עוד הבהבה-משהו בשנת 2000 בדמותה של חווה, הרי שבשנת 2008, בציור "הבריאה של זמן-מלחמה", שום גאולה אינה נראית באופק. לא אלוהים ולא חווה יגאלו את האדם.

 

                             *

ב- 15 ביוני 2019 נחנכה במוזיאון השואה של יוסטון, טקסס, "הגלריה ע"ש שמואל בק" בנוכחות הצייר, שנשא נאום מאיר-עיניים ועמוק על חייו ויצירתו. ואצלנו? ציוריו של שמואל בק כמעט שאינם מוצגים במוזיאון תל אביב ובמוזיאון ישראל. ב- 2006 הוצגה רטרוספקטיבה של בק – "מסע ומשא", 60 שנות יצירה" – במוזיאון של "יד ושם", ולא חלילה באחד ממוזיאוני האמנות היוקרתיים שלנו.

 

שמואל בק – ה"צייר אמריקני", כהגדרת הוויקיפדיה – עודנו צייר פליט וחסר בית בישראל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: