עוד על השֵד התימני של יאיר גרבוז

 

IMG_5195.JPG              

IMG_5194

 

על עיצוב דמותם של התימנים באמנות הישראלית לדורותיה כבר נכתב לא אחת, לרבות ב"מחסן" הנוכחי.[1] להלן אתמקד במקרה "תימני" יחיד ומיוחד באמנות הישראלית, וכוונתי לטיפולו האמנותי של יאיר גרבוז בדמות ה"תימני" במהלך עשרות השנים האחרונות.

 

אלה מהקוראים הזוכרים את הפרסונה ה"פולנית" של גרבוז, את נושא ה"שטעטל" ואפילו את דמויות החסידים מסדרת ציוריו – "מתינו על כתפינו" (2003), אל-נכון יתמהו: מה לבנם של יהודֵי פינסק שבפולין וחבר-הקיבוץ-לשעבר בעמק-יזרעאל (כפר-החורש, 1965-1964), מי שנפשו האמנותית ממוקמת בין פאריז לבין ניו-יורק ותל-אביב, מה לו ולעיסוק הבלתי-נלאה בתימנים? הללו, שנעדרו כליל ב- 1972 מ"קיר" 99 הציורים על דיקט בבית האמנים בתל אביב, או ב- 1973 מתערוכת היחיד במוזיאון תל אביב, – מה להם לצוץ ולהציף את יצירתו של יאיר גרבוז?

 

המפגש הראשון התרחש ב- 1979 בגלריה "הקיבוץ", בה הציג גרבוז את תערוכתו הרב-מדיומית (ציורים קולאז'יים, טקסטים, אובייקטים, מיצבים), "אם לא ענק אז לפחות בגנו". "מחזמר סוכנות", כינה האמן את התערוכה. החומרים הדוקומנטריים הרבים – גזרי עיתונות ותצלומים (כולל תצלומים שמקורם בתערוכה התעמולתית, "ישראל – זה אתה") – גדשו את הציורים הקולאז'יים על דיקט, שלא הרפו מ"טיפוסי עולים" לרקע בדוני מעברות, שיכוני-ספָר וכיו"ב. כאמן שהוא סרבן תעמולה וקלישאות, גרבוז התערב בחומרי התעמולה הסוכנותיים-ממלכתיים, בין באמצעות טקסטים אירוניים ובין בשיבוץ תצלומי עצמו בתפקיד "המשוגע". כאן, בין הדימויים הפרגמנטריים והתצורות המופשטות, פגשנו גם ב"המשורר מראש-העין", או – "בגינה של מרגלית הנפתי מגזרת בגודל טבעי של עולה תימני המניף חבילה של שמיכות שבתוכה צרור כל ביתו."[2] בקיצור, תימנים. אלא, שבאותו פרק-זמן, טרם זכו אלה למקום מרכזי ביצירת גרבוז (משמע, הם תפקדו כרכיב אחד במרקם החברתי של "טיפוסי עולים"), בדומה לשורה המפתיעה האחת (והאירונית, כמובן) בתוך השיר "רוקוקו", שחיבר גרבוז באותה עת: "לראות רוקוקו על ההרים עם תימנים/ נוף ילדותי מציירים פרימיטיביים". (לאמור: לצייר תימנים כמוהו, למשל, כציורי גוגן את הילידים בטהיטי[3]).

 

ואז, ב- 1980, הציג גרבוז בגלריה "ג'ולי מ." בתל אביב את תערוכת "הערבים עוברים בשקט". עתה, בציורים, שעדיין מיזגו את שלל המדיומים שבסגנון התערוכה הקודמת, הושם הדגש האירוני-ביקורתי-סאטירי (פוסט-קולוניאלי) על הייצוג הסטריאוטיפי של דמות הערבי, כפי שמצא ביטויו בישראל בנקיטות לשוניות וצילומיות. אלא, שמבט בוחן בהמוני התצלומים המודבקים, מרביתם בסימן "ההווי הערבי" בתנאי כיבוש ודיכוי, יכול היה להבחין פה ושם בשרבובם של תצלומי תימנים. לאמור: טיפולו של גרבוז העמיד את עולי המזרח, את הפלסטינאים ואת התימנים תחת העדשה הביקורתית האחת של התנשאות ואף גזענות, קִראו לה "לבנה", קִראו לה "אשכנזית", קִראו לה "מפא"יניקית". ולא פחות מפירוק ההגמוניה הממלכתית, עבודתו של גרבוז נקטה אפוא עמדה הומניסטית נועזת כלפי ה"אחרים" שבישראל.

 

עוד יצוין: הצגת התערוכה הנ"ל ב- 1980 התקיימה שנים ספורות בלבד לאחר "המהפך" ועליית "הליכוד" לשלטון, כאשר תנודות טקטוניות, פוליטית וחברתיות, זעזעו את אמות-הספים של עשרות שנות שלטון מפא"י, האליטה של התנועה הקיבוצית והתנשאות על המזרחים. יצירתו של גרבוז, הגם שמקורה באמן איש שמאל מובהק, ביטאה את הזעזועים הטקטוניים הללו, ואפשר – כפי שנלמד להלן – רגש-אשם שוכן בשורש ההידרשות הגרבוזית ל"תימני".

 

ב- 1996 ראה אור ספרו של יהודה ניני, "ההיית או חלמתי חלום" (עם עובד, תל אביב). הספר גולל את סיפור תימני חוות כנרת, 1912,פרשת התיישבותם, גירוש 14 משפחותיהם ועקירתם. מספר שנים בלבד לאחר מכן, צץ הנושא בציורו של יאיר גרבוז:

"יום אחד ציירתי דמות אדם בכוונה לעשותו לוחם תש"ח. ציירתי לו כובע גרב ומבלי משים עלו פאות בלחייו והסתלסלו מטה-מטה והכובע הישראלי כל כך הפך למין תרבוש. ומיד הפכו מדיו לכתונת פסים. בניתי לו צריף לוהט של פח ובזיכרוני עלה סיפורם העצוב והמצמרר של התימנים שגורשו מקיבוץ כינרת ונפתחה לי שנת הפאה ונולד אתר הסלסולים והריקודים והתיפופים והתמסרתי לשאלה, מה אפשר להפוך לתימני ומה לא. "[4]

 

ובגרסה מעט שונה מ- 2006:

"ציירתי מישהו, איש: רציתי לצייר פועל ופתאום יצאו לי פאות. ואז נזכרתי שישנה פרשה מרתקת של תימנים בכינרת. זה מה שהתדפק. אם כן, ציירתי תימני ויצא… סיני. זו הסיבה מדוע אני קורא 'רסטורציה' לסדרת הרישומים החדשה שלי: כי אנחנו עושים רסטורציה לעבר ולהווה…"[5]

 

עתה כבר הפך הסטריאוטיפ התימני לדימוי המרכזי בציורי גרבוז: כגון, תמונת פועלים תימנים בסמוך לכינרת: תימנים בונים, תימנים סועדים בשדה, לרקע מאהל וביתנים. מעין פראפרזה על תמונה מראשית ימי ההתיישבות הציונית בעמק הירדן. או: שחזור רישום קריקטורי המייצג משפחה אשכנזייה המגיעה להתגורר בקיבוץ, כאשר – למטה משמאל – זוג תימנים: היא סורגת, הוא אוחז פרי, לראשו כובע-גרב (ברישום אחר, חובש התימני "קסקט" של חלוצים).

 

לקראת שנות האלפיים, השיח ההיסטורי-תרבותי בנושאי העלייה התימנית הפך תובעני מבעבר: הגם שעולי תימן השתלבו היטב בחברה הישראלית הרב-עדתית, הסוגיה הטראגית של "ילדי תימן" העיבה כצל מתמשך, שגם פלט מתוכו גלי אלימות ומחאה קשים (הרב עוזי משולם וכו'). לא פחות מכן, טקסטים פוסט-קולוניאליסטיים מערביים (פ.פאנון, א.סעיד, ה.באבא ועוד) החריפו בתודעה הישראלית התיאורטית-ביקורתית מושגי התנשאות, גזענות וקיפוח, בין השאר כנגד עולי תימן.[6] באלה האחרונים משתלבת גם חרפת פרשת "תימני הכינרת".

 

 

מתוך תודעה היסטורית-ביקורתית זו צמחה ב- 2005 הסדרה "טבע דומם מעוטר בתימנים", שבה אבחן דורון רבינא את מהלכו המתוחכם של גרבוז:

"ה'תימני' הוא הפיגורה האוריינטליסטית האולטימטיבית בידו של ה'פולני'. […] הציור מתנאה בהפרה של איסור ובגימוד של זירה פוליטית (הקשורה בסטריאוטיפ, בגזענות, בפוליטיקה של האחר) לכדי קישוט. השימוש האינסטרומנטלי בדמות ה'תימני' מייצגת דגש על אופציית הביזוי לעומת האופציה של העלאת הזהות התימנית על סדר היום הפוליטי […]. מעשה צורפות ששוזר בעדינות 'פולקלור' ו'גזענות'. […] גרבוז מבזה את התימני כדי להתבזות יחד אתו. אין כאן אמפתיה הומניסטית שמתבוננות על האחר מתוך שותפות, כי אם יצירת פורטרט של 'זרות לעצמי' תוך שימוש בדימוי של אחרות. התימני הוא אמצעי לייצר אשמה ולהיות מואשם."[7]

 

מבלי להמעיט בערך האבחנות הנבונות הללו, דומה כי ניתן לאתר מנגנון דינאמי מקביל בשורש טיפולו של גרבוז בדמות ה"תימני". ואמנם, מבט השוואתי בתהליך הגחתו של ה"תימני" בציורי גרבוז, תוך בחינת הקשרה של הדמות למתחולל סביבה, שב ומגלה את עקרון "השד הפורץ מהבקבוק".

 

"שד בבקבוק"? ראו את הציור "טבע דומם מעוטר בתימנים" (אקריליק ועפרונות על דיקט, 2006-2005): שלושה בקבוקים, קערת פירות, ספל, קנקן ועוד, ובתוך כל אחד מאלה מסתתר… "תימני" (דהיינו: פאות מסולסלות, זקן, תרבוש). מבט נוסף מגלה ראש "תימני" נוסף בבועה ימנית (שכמו מיתמרת בראש "עשן" מסולסל) חבוש כובע-גרב. אנחנו נזכרים בעדותו של גרבוז על דמותו של לוחם תש"ח שנתגלגלה, לפתע פתאום ומבלי דעת, לדמותו סטריאוטיפית של תימני. במילים אחרות: בקיעה, הגחה בלתי-אמצעית, מעין ציפה של המודחק, יציאת ה"שד" מהבקבוק. נושא הטבע הדומם זכור מציורי גרבוז המתדיינים ציורית עם פאריז ועם הציור הצרפתי (סדרת "פאריז-טבריה", 1991). עתה, מתוך ההקשר התרבותי-מערבי ה"גבוה" פורץ לו ה"תימני" ותובע נוכחות, ולו בגילויו הסטריאוטיפי העטוף, כזכור, בהאשמה עצמית של הצייר. מה פלא שה"תימני" יגיח גם מציור פסוודו-קופפרמני, בבחינת עוד "אמנות גבוהה", עוד ציור אשכנזי ועוד פעם קיבוץ.

 

נשים לב להקשרים בהם מגיח ה"תימני" בציורי גרבוז: הלוחם העברי, החלוץ, עולים אשכנזים, תרבות אשכנזית, קיבוץ – כולם סמלים של תפארת היישוב הציוני. כנגד רקעים אלה, "גרבוז מיישב את התימנים […] – בכל מקום שאפשר וללא תכנון מוקדם. כך יכול תימני להשתכן במלפפון, באשכול ענבים, בכורסה או בהדום שעליו אפשר להניח רגליים ולהתרווח עם בטן מלאה בחרטה, […] או בתוך פסל מודרניסטי בגרסה הקיבוצניקית שלו ולהתענג על השיבוש בבטן מלאה באשמה."[8]

 

כך גם מצייר גרבוז את גרסת הפאסטיש שלו ל"פירות ראשונים" של ראובן רובין (1923): במסגרת הסדרה "טבע דומם מעוטר בתימנים" נמצא את הציור גדול-הממדים (200X160 ס"מ) המעתיק באקריליק על דיקט את הלוח המרכזי מהטריפטיכון הנודע של רובין: צמד החלוצים האשכנזיים ההרואיים מצד ימין, שלישיית התימנים (אב, אם ובן) הצנועים מצד שמאל. אלא, שלתוך ה"זיוף" הזה (המעתיק גם את חתימתו של רובין), משרבב גרבוז רקע שונה במקצת: אוהלי מעברה, תימנים בתוכם ו…אש בין האוהלים. השֵד יצא: האידיאליזציה המונומנטאלית מימי עלייה שלישית קולקלה: הדימוי המתקתק של התימנים העדינים, שומרי המסורת ומטפחי המשפחתיות – הדימוי הזה נפלש על-ידי תזכורת חמוצה של ימי המעברות. הוא יפלוש לציור נוצרי מימי-הביניים, הוא יפלוש לציור מופשט-גיאומטרי, הוא יפלוש לתוך חדר-אורחים ישראלי "תרבותי", הוא יפלוש לתוך תמונת אידיליה בקיבוץ (ועדיין, ב- 2018, הציור "קיבוץ או גלויות" עם שני "תימנים" משני אגפי הדיקט), הוא יפלוש לתוך משחקי הקלפים של סזאן, הוא יפלוש כמעט לכל רקע הנגוע במערביות וב"גובה", חזותי ואף ספרותי ("ספרותנו שאבה ממנו מעיָן", מסדרת ה"בלוקים", 2007).

 

 

דומה, שבעבור גרבוז, ה "תימנים" הם הביטוי האולטימטיבי לרפרטואר הסטריאוטיפים הציוניים מימי הבראשית של ההתיישבות ושל המדינה, שתיים המפגישות "ילדות" קולקטיבית עם ילדותו של האמן. במידה בלתי-מבוטלת, הידרשות לעוול כלפי התימנים פירושה אפוא חזרתו של גרבוז לימי תום אישיים וחברתיים וקעקועם בבחינת אקט של התפכחות, טיהור והתבגרות. הה כי כן, לאחר עשרות שנים של התרחקות מהנושא התימני באמנות הישראלית[9], מעיר אותו גרבוז מ"קברו", כמי שזוכר את הטיפול הקומי בדמות התימני[10], אך גם כמי שזוכר את הפטרוניות הנצלנית והמתנשאת של היישוב האשכנזי כלפי העלייה הנדונה. עתה, שב ומגיח ה"שד" מתוך בקבוקי הזיכרון המודחק, כמו היה תופעה קוונטית בלתי צפויה בחלל ובזמן, כאשר מתחת לדימוי ה"משעשע" וה"אבסורדי" של התימנים שוכנות ביקורת חברתית ותחושת אשם, שתיהן בסימן ההומניזציה של הסטריאוטיפ.

 

 

 

[1] גדעון עפרת, "הדיוקן התימני: בין הופעה למופע", בתוך אתר-המרשתת הנוכחי, 14

בינואר 2011. פורסם במקור באנתולוגיה "בכרמי תימן", עורך ראשי: הלל ברזל, עמותת "אעלה בתמר", תל-אביב 2002, עמ' 406-401.

 

[2] יאיר גרבוז, "כל הסיכויים שבקרוב תעבור כאן רכבת", עם עובד, תל אביב, 2000, עמ' 269.

[3] בנושא יחסו של גרבוז לגוגן, ראו: יאיר גרבוז, "בית בגליל", אחוזת בית, תל אביב, 2014, עמ' 235-232.

[4] יאיר גרבוז, "אירופה לא תלמד אותנו/ העתק נאמן למקור", בתוך: "גרבוז", המוזיאון הפתוח, תפן, וגלריה "גורדון", תל אביב, 2006, עמ' 210.

[5] גדעון עפרת, "חלות, תימני וסיני מגיעים לכינרת…", מאמר קטלוגי לתערוכת "יאיר גרבוז מציג רסטורציה", בתוך: "כינרת שלי, מאיסטרים בבית גבריאל", בית-גבריאל", צמח, 2006, עמ' 12.

[6] תערוכת הצילומים, "דיוקן תימני", שאצר גיא רז ב- 2012 במוזיאון ארץ-ישראל, רמת-אביב, הושפעה במפורש מהשיח הפוסט-קולוניאלי, כפי שהדגיש האוצר בקטלוג.

[7] דורון רבינא, "רחש חשדות ודבר אשם", בתוך: "גרבוז", המוזיאון הפתוח, תפן, וגלריה "גורדון", תל אביב, 2006, עמ' 260.

[8] שם, עמ' 261-260.

[9] גדעון עפרת, "תימנים עכשיו", מאמר לקטלוג תערוכת מאיר גור-אריה במוזיאון פתח-תקווה, 2018.

[10] גדעון עפרת, "הקומדיה החלוצית",, בתוך: "אדמה אדם דם", צ'ריקובר, תל אביב, 1980, עמ' 123, 125.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: