קטגוריות
מולטימדיה פיסול ישראלי

מחשבה קטנה על זבוב

                    

IMG-09-Nimrod

 

זה כבר זמן רב, שזבוב נכנס והשתכן במוחה של האמנות הישראלית, מבלי שיחדל לזמזם. לזבוב הזה קוראים – Musca nimroda, זבוב-נמרוד.

 

הנה כי כן, בשחר 2012 אצרתי תערוכה רבת-משתתפים בשם "הנמרודים החדשים".[1] כבר למחרת התערוכה, הצטברו אצלי "נמרודים" נוספים[2], להם אוכל להוסיף כיום עוד ועוד, כגון ציורו מ- 2010 של שמעון פינטו את נמרוד הדנציגרי אוחז בשיח צבר ובפירמידה-זוטא (קבר?), או כגון פסלו של איל אסולין את נמרוד הדנציגרי עם חתול (במקום הבז המקורי) על כתפו.

Abel-Nimrod-100x70-cm

 

ועכשיו, בימים אלה ממש, הרי לנו עוד זמזומים של "זבוב-נמרוד" באמנות הישראלית: בגלריה "נגה" מציגה מורן קליגר את הרישום – ראו התצלום – "הבל-נמרוד" (אחדות ה"ניצוד" והצייד? הקורבן וה""מקריב"? רועה-הצאן ושוחט-החיות? כך או אחרת, עידונה, אם לא שלילתה, של הוויריליות הנמרודית/דנציגרית: אבר-המין הכמו-נקבי, קשת-הצייד שהומרה במקל-רועים); ואילו ב"מרכז לאמנות חזותית" מציג שריף ואכד, בין השאר, עבודת-וידיאו (ראו לעיל התצלום הראשון) בשם "רק רגע אחד, מס' 1(נמרוד)", עבודה המטפלת בפסל האיקוני של דנציגר: מצגת מחשב מטלטלת תצלומי "סטיל" של "נמרוד" מזוויות שונות, והוא מקפץ לו בעצבנות מצד אל צד מבלי למצוא מנוח לנפשו המעונה.

 

כשלעצמה, הגם שאני מעריך את שריף ואכד כאמן מבריק, לא מצאתי עניין רב בהקפצת הפסל האיקוני, הגם שיכולתי להבין, כמובן, את ה"התעללות" הפלסטינית בסמל הארכיטיפי של "יהודי-השרירים"… אך, אז קראתי בדפים הנלווים:

"נמרוד" (1939-1938) של יצחק דנציגר פוגש את הזבוב, שלפי האגדה האסלאמית נכנס לתוך אוזנו של נמרוד, עשה דרכו אל מוחו ושיגע אותו."

 

זכרתי את היתוש ששיגע את טיטוס (כמסופר בתלמוד – מסכת "גיטין", נ"ז – וככתוב ב"ספר האגדה": "בָּא יַתּוּשׁ וְנִכְנַס בְּחָטְמוֹ וְנִקֵּר בְּמוֹחוֹ שֶׁבַע שָׁנִים."); וזכרתי גם את זבוב-הבקר שעקץ ללא-הרף את הנימפה, אִיוֹ, לאחר שזאוס הפך אותה לפרה לבנה. אך, למרות שרבות מאד עסקתי ב"נמרוד", מעולם לא נתקלתי באגדה אודות זבוב שהטריף את דעתו של "גיבור-הצייד לפני ה'".

 

יצאתי אפוא לבדוק את הנושא, אף חפרתי ופשפשתי במקורות אסלאמיים, ופתחתי – כמובן – ב"קוראן": ובכן, כאן לא נזכר נמרוד במפורש, אבל המפרשים מבינים את פסוק רס"ב בפרק השני – "הלא ראית אשר התווכח עם אברהם אודות אלוה" – כמתכוון לנמרוד ומלחמותיו עם אברהם. נמרוד, לפי אגדות שונות – יהודיות ("בראשית רבה", ועוד), יווניות (הרודוטוס, ועוד) ומוסלמיות – הוא (כנרמז בשמו) רשע ואבי המורדים בה', שבתוקף מרדנותו ורשעותו אלו, הטיל את אברהם (מאחר שהלה ניתץ את פסיליו) אל תוך אש עצומה, שממנה יצא אבינו ללא פגע. ככתוב ב"קוראן" (פרק 21: "בשורת הנביאים", 69):

"…ויאמרו איש אל רעהו: 'שירפו את אברהם והצילו את פסילינו […]. ואז ציווינו על הלהבה שלא תשלוט באברהם ורק תשמור עליו." (תרגום: אהרון בן-שמש, 1971)

 

מקורות שונים מספרים על היריבות הקשה שהתפתחה בין נמרוד לאברהם, על המלחמות שניהל נמרוד כנגד אברהם ועל החרק ששלח אלוהים באפו של נמרוד, ומשם אל מוחו. המקורות המסוימים הללו מציינים שהחרק היה זבוב. [*]

 

זהו נמרוד שונה מה"סודני" השרירי והארוטי שפיסל יצחק דנציגר. זהו נמרוד המלך הכובש, מי שכבש את בבל, נינווה, ארך וכו', מי שייסד את אימפריית בבל. ואף על פי כן, שריף ואכד משלח בו את הזבוב בבחינת סגירת חשבון עם הצייד הצעיר שהפך סמל לטללי נעורים עבריים, ואף הוא הפך, ברבות הימים, לכובש.

 

אלא, שעניין הזבוב שנוי  במחלוקת: האנציקלופדיה היהודית, "דעת", מספרת על אגדה ערבית (המובאת בספר "שבט מוסר", פרק ל"א) ולפיה – נמרוד אסף את צבאותיו ויצא למלחמה על אברהם, ואז:

"וישלח אלוה הצרעה, ותשב על לחי נמרוד ותחדור אל מוחו,
ותקרקר בשרו חלבו ודמו כארבעים שנה, ולא יכול לאכול ולשתות,
רק הכה בפטיש על ראשו למען הקל מכאוביו.
ויהי היום ויך אחד משריו הדוגלים על ראשו בכוח, למען השקט הצרעה
וירוצץ גלגלתו וימת.
והצרעה עפה משם ותקרא בקול: 'אין אל כאלוה ואברהם נביאו ואוהבו'".

 

אם כן,צרעה, או זבוב? אלא, כפי שמספרים לנו שני אשורולוגים הולנדיים מאוניברסיטת אוטרכט, שהם אולי גדולי חוקרי מיתוס נמרוד[3], קיימת גרסה אגדית אחרת לפיה, משהתייצב נמרוד בפני אברהם בראש צבא ענק, קרא אברהם לנחיל אדיר של יבחושים או יתושים ((gnats שחיסלו את צבאו של נמרוד. גרסאות אחרות של האגדה המוסלמית, ממשיכים צמד ההולנדים, מספרות על יבחוש או יתוש שנכנס למוחו של נמרוד והוציאו מדעתו.

 

אם כן, זבוב, או יתוש, או  יבחוש, או צרעה.

 

ומה זה, בעצם, משנה אם עסקינן בזבוב, ביתוש או בצרעה? דווקא מְשָנה: שאם מדובר ביתוש או יבחוש, הרי שהאגדה ביקשה ליצור הקבלה בין טיטוס הרשע, שהחריב את בית-המקדש, לבין נמרוד שנלחם בקב"ה. אבל, אם בצרעה מדובר, הרי שאולי לפנינו הזדמנות להחרפת המסר בעבודתו הנדונה של שריף ואכד: שכזכור, אלוהים שלח צרעה בראש חיל יהושע בן-נון והיא-היא זו שהניסה את יושבי כנען בפני בני-ישראל ("יהושע", כד, 12). תארו לעצמכם אפוא, ששריף ואכד היה מחבר את הצרעה לנמרוד – כפי שאכן האגדה הערבית חיברה: איזו אירוניה פלסטינית, חדה כשַבָּרִייה, הייתה אז מוטמעת בעבודת-הווידיאו שלו…

 

 

[1] גדעון עפרת, "הנמרודים החדשים", בתוך אתר-המרשתת הנוכחי, 12 בינואר 2012.

[2] גדעון עפרת, "הנמרודים החדשים עוד יותר", בתוך אתר-המרשתת הנוכחי, 14 בינואר 2012.

[*] Said Nursi, The Words: The Reconstruction of Islamic Belief and Thought, 2005, p.312.

John Renard, All the King's Falcons: Rumi on Prophets and Revelation, 1994, p.55.

[3] K.Van Der Toorn & P.W.Van Der Horst, "Nimrod Before and After the Bible", Harvard Theological Review, 1990, pp.1-29.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s