קטגוריות
אמנות יהודית מודרניזם ישראלי

חידה קטנה לחג שבועות

                      

מתן תורה, דברים ד

בהיות חג שבועות גם חג מתן-תורה, שמחתי לגלות את ציור-המים של נפתלי בזם, הקרוי "מתן-תורה". לא שחסרו לי ציורי מתן-תורה בתולדות האמנות היהודית והישראלית (החשוב שבהם, ציורו של אריה ארוך מ- 1955, המבוסס על איור ב"הגדת סאראייבו" מהמאה ה- 14), אך – בהכירי את ציורי בזם – השידוך האמנותי בינו לבין ייצוג טקס מתן-תורה לא הסתדר לי.

 

התבוננתי אפוא עוד ועוד באקוורל הקטן (28X23 ס"מ), הנגוע בשמץ סוריאליזם ואשר צויר – לפי הערכת סגנונו – בין שנות ה- 90 לתחילת שנות האלפיים, וציינתי לעצמי כך: פיגורה אנכית נוסקת באלכסון קל מצד שמאל, כמעט כגזע-עץ העונה לצמחייה החושנית האופקית שלמרגלותיה. הפיגורה עוטה חלוק-פסים ירקרק (כגווני הצמחייה), ציציות טליתה מציצות "עפות" משני עבריה, לראשה המזוקן (המהופך למרום בסגנון שאגאל והאומר דבקות דתית) בית-תפילין, שרצועותיהם נראים על הזרוע הימנית. הדמות מניפה זרועותיה כלפי שמים ואוחזת בספר פתוח, שדפיו אדומים. מצווארה משתלשל "צעיף" אדום ועליו אני מזהה את המילים "מלמד אתכם לעשות". רקע סגול מצד שמאל נענה בנוף שדה וגבעות שוממים מתחת לשמי-עננים. עד כאן, הנתונים הפיגורטיביים של הציור.

 

אמרתי לעצמי: עם נתונים שכאלה, אין זה מתן-תורה. שהרי, הדמות הניצבת אינה יכולה להיות משה, אלא היא חסיד ירושלמי (קפטאן הפסים נהוג בירושלים עוד מאז ימי "היישוב הישן" ועד חצרות החסידים דהיום). גם הנוף אינו זה של הר סיני ומדבר סיני, אף התאורה אינה זו של הטקס הנשגב. זאת ועוד: הדמות אינה מקבלת "ספר", אלא נושאת ספר כלפי שמים. ויותר מכל, הכתוב על הצעיף מרחיק אותנו לספר "דברים", פרק ד, 1:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת–לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ…"

 

אם לא מתן-תורה, מהו, אם כן, הציור הזה?

 

לדעתי, את התשובה יש לבקש, הן בקריאת המשך הפסוקים בפרק ב"דברים" ("משנה-תורה" של משה!) והן בעמדתו הרוחנית-חברתית של נפתלי בזם בשנות ה- 90 וראשית האלפיים.

 

ובכן, משה משמיע באוזני העם את "החוקים והמשפטים" לקראת הכניסה לכנען, כיבושה והנחלתה. לא על הר סיני ניצב משה, אלא בראש הר נבו, כמסופר בסוף הפרק הקודם: "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה–וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה." הנוף הקרוב הנגלה בציור למרגלות משה הוא מצד "…עֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן". הנוף הרחוק הנגלה בציורו של בזם הוא תמצית נוף הארץ, אליו משקיף משה/החסיד. נוף בלתי-מיושב, אנו מציינים לעצמנו.

 

דברי משה ב"דברים" פרק ד' הם סדרה של אזהרות חמורות: אם לא יצייתו בני-ישראל למצוות, כי אז יושמדו כפי שהשמיד אלוהים את עמי מואב, הבשן וכל השאר, כמתואר בפרקים ב-ג. עוד ועוד התראות משמיע משה באוזני העם. בולטת במיוחד ההתראה מפני יצירת פסלי ותמונות. הפירוט אינו משאיר מקום לשום ספק:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם:  כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.  פֶּן-תַּשְׁחִתוּן–וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל, תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל:  תַּבְנִית זָכָר, אוֹ נְקֵבָה.  תַּבְנִית, כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף, אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם.  תַּבְנִית, כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה; תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.  […] הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן-תִּשְׁכְּחוּ אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר כָּרַת, עִמָּכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ."

 

"לא!" לציורים ופסלים של אדם, או חיה, או עוף, או רמש, או דגים… דהיינו, "לא!" לכל ייצוגיות פיגורטיבית באשר היא. ובמילים אחרות, לא לציוריו ופסליו של נפתלי בזם…

 

משה של "דברים" פרק ד מזכיר, אמנם, את אירוע מתן-תורה: הוא מזכיר את הקול שדיבר מתוך האש שבראש ההר, העטוף "עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם–חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל", והוא מזכיר גם את שני לוחות האבנים. התעקשות על זיהוי האקוורל במונחי "מתן-תורה", תפרש את הסגול שמשמאל כאותה עננה חשוכה המהולה באור-אש. ואולם, כפי שראינו, לא שני לוחות אבן אוחז ה"חסיד" בידיו, כי אם ספר (תפילה).

 

החסיד הבזמי קשור, אם כן, לזיכרון-מתן-תורה, אך אינו מייצג, לא את משה ולא את האירוע הנשגב. בה בעת, דומה שאין מנוס מהבנת הציור במונחי התראה בנוסח משה, ש"משמיע"/מצייר בזם באוזני/עיני צופיו.

 

אלה הם הימים שבין אינתיפדה א' לאינתיפאדה ב'. הארץ שותתת דם ונפתלי בזם, שיצא את הארץ ב- 1995 מתגורר בבאזל שבשווייץ (בין 1996 לבין 2009):

"…פרצה ה'אינתיפדה' ורוחות נכאים וייאוש, שנשבו בציבורית הישראלית, מצאו ביטוי בדימויי שריפה ששבה ופרצה בנופיו של בזם, האירה את לילותיו באדום ושלחה למרומים עמוד עשן. […] תחושת חורבן, שבר, גלי אבנים וחורבות אפיינו מעתה את הציורים. […] אדמתו נשרפת, עירו עולה באש. שבילי אדמה נדמים עתה לצלעותיו של קורבן על המזבח. האדמה כולה אינה אלא מזבח."[1]

 

ועוד:

"נפתלי בזם ה'שוויצרי' נותר ישראלי, הכואב ממרחקים את כאבי המקום. […] הוא משקיף אל אדמה בוערת, אל ארי-יהודי עגום-מבט ואל סולמות-חבלים שרופפותם והסתבכותם מונעות ישועה של ממש. שיח-הצבר האדים מדם, הדשא בוער ושום זרוע טרנסצנדנטית הנשלחת משמים (ולפותה ברצועות תפילין) לא תגאל."[2]

 

זהו אפוא הרקע לציור-המים של (לכאורה) "מתן-תורה": נפתלי בזם, שלא שמר מצוות ולא חזר בתשובה, בכל זאת ראה ביהודי המסורתי, ה"גלותי", את הנציג האולטימטיבי של היהדות ושל הישראליות. יהודים בלבוש חרדי אכלסו את ציוריו (נופי ארץ-ישראל) מאז ראשית שנות ה- 80, ועתה – החסיד הוא תחליפו של משה, התובע שמירת מצוות. אך, יותר מקריאה רבנית, קריאתו של בזם היא קריאה מוסרית-חברתית: זוהי קריאת אזהרה לעם היושב בציון מפני הרע האורב לו אם לא יעלה על נתיב הצדק והישר. במילים אחרות: ציורו של בזם מתרגם את טקס מתן-תורה לייצוגה של דרשה מוסרית-חברתית שאימת העונשין תלויה ועומדת מעליה, וראשית גילוייה באירועי הדמים בישראל ובשטחים הכבושים.

 

הצעיף האדום כמוהו כשורה מתוך הספר האדום (אדום-התראה!) שבידי החסיד. הארץ הריקה (האומנם ריקה, סוגיה שלא כאן המקום לעמוד עליה) פרושה מנגד כאופציה לגאולה המותנית בהתנהגות העם. לאמור, שני נתיבים בפני העם: או הלבלוב החושני שבסימן הצמחייה התחתונה, או האפלולית הסגולה שמשמאל. העננים שמעל לגבעות הרחוקות – האם יהיו ענני גשם-ברכה, או שמא מבשרים סערה, ואולי אפילו אבנים משמים (ראו אותם בציור)?

 

לאור כל זאת, ניתן להקיש מפסוקי "דברים" ד, השוללים "אמנות" (פסל ומסכה פיגורטיביים), שציורו הנדון של בזם יוצא להגנת האמנות היהודית, כאמנות שבסימן מסורת ואתוס.

 

 

[1] גדעון עפרת, "נפתלי בזם", אבן-חושן, רעננה, 2005, עמ' 92.

[2] שם, עמ' 100.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s