קטגוריות
מודרניזם ישראלי

דוד גינתון: העלה של דקארט

                     דוד גינתון: העלה של דקארט

 

עבודותיו המושגיות והפוסט-מושגיות של דוד גינתון מרתקות ומאתגרות אותי עוד מתחילת שנות ה- 70. החוכמה והמעוף התרבותי המאפיינים עבודות אלו (בתצלומי עבודות-גוף ואובייקטים, באור-ניאון, בציור) מגובים גם בכתיבה העיונית-פרשנית של גינתון, שהניבה טקסטים רבי ערך ונדירים ברמתם על אמנים דוגמת אריה ארוך, רפי לביא ומיכל נאמן. ותצוין גם קדימות ראשונית של גינתון בכמה מעבודותיו, דוגמת "יריות באוניברסיטה" (1974, בעקבות מלחמת יום-הכיפורים) – שישה תצלומי שחור-לבן של קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת-רם (בה שימש אז גינתון כשומר-לילה), שאותם ניקב ביריות רובה M16. עבודות אלו הקדימו בכשנתיים את העבודות "יריות בירושלים", שיצר ג'רי מרקס ב- 1976, כאשר נטל תצלומי מראות עירוניים של הבירה וירה בהם ברובהו על אדמת רמת-הגולן.

 

תערוכה מקפת של דוד גינתון צפויה להיערך במהלך השנה הקרובה במוזיאון תל אביב. האתגר אינו פשוט, ולו גם לאור התערוכה המצוינת שכבר נערכה לו באוקטובר 2010 במוזיאון הפתוח לצילום בתל-חי (אוצרת: נעמה חייקין) ואשר לוותה בספר יפה ומאיר-עיניים. רבות מעבודותיו של גינתון שמאז 1973 פורשו בספר זה, אך בין המעטות שנותרו מחוץ לזרקור העיוני הייתה עבודת צילום כפולה, שנוצרה ב- 1978, הנושאת את הכותרת המסקרנת – "מחווה לעלה של דקארט".

IMG_20200424_125847.jpg

 

מאחר, שחרף כל היכרותי ההיסטורית עם כתבי רנא דקארט, לא נתקלתי מעולם בדיונו בעלה כזה או אחר, פשפשתי ברשת, ומיד צף ועלה הערך – Folium of Descartes (folium = עלה). ומסתבר, שמדובר במושג מתחום הגיאומטריה, שעניינו עקומה אלגבראית מסוימת, שצורתה לולאה, הפוגשת צמד קווים משיקים ואשר מנוסחת בנוסחה מסובכת שהיא למעלה מכוח-השגתי. ועוד מסתבר, שאת הנוסחה הזו, שכמוה כסינית בעבורי, ניסח דקארט ב- 1638 וכי היא אתגרה את המתמטיקאי הצרפתי הדגול מהמאה ה- 17, פייר דה פֶרְמָט.

 

 

דוד גינתון הוא מהבולטים מבין אלה הקרויים (על-ידי) – "אסכולת המדרשה". בין המגמות שאפיינו "אסכולה" זו בשנות ה- 80-70 ניתן לאבחן זיקה למקורות עיוניים, אזוטריים-יחסית, בהם דיסציפלינות מדעיות. אהוד פקר מימש זיקה טריגונומטרית  בפסליו המינימליסטיים מתחילת שנות ה- 70. וכך, כדוגמא נוספת, ב- 1987 ציירה דגנית ברסט ציור בשם "על פי 'דיאלקטיקה' (ורונזה) ותנועת בראון", כאשר שתי המילים האחרונות מכוונות לחוק מדעי מ- 1827, שעניינו תנועה פנימית של חומר מסיס במים. 14 שנים קודם לכן, נדרש דוד גינתון לנוסחה מתמטית מהמאה ה- 17.

 

בדין מוגבלותי הטראגית בתחומי מתמטיקה, לוגיקה ושפות סימבוליות, התבוננתי כסומא בנוסחה של דקארט, אך בה בעת, התנחמתי בהנחה, שהמחווה של גינתון לעלה של דקארט – הגם שהאמן למד בחוג לפילוסופיה – אינו מתמטי-לוגי, כי אם אמנותי.

 

ואז, משחזרתי להביט בתצלום הכפול של העבודה וברישומי-ההכנה הקודמים לה, נוכחתי, שהאמן הצעיר נטל את רישום הלולאה הקרטזיאנית, זו דמוית העלה, אך הצמיד לה עוד שלושה עלים מצולמים, הנראים לי כעלי עץ-פיקוס. כך או אחרת, רביעיית העלים יצרה מבנה סימטרי של שני אלכסונים מצטלבים, המשדכים "עלה" לוגי-מתמטי עם תצלומי שלושה עלים של ממש. ועוד ראיתי, שהעלים המצולמים אינם אותם עלים בשתי הגרסאות השכנות והם גם מוקטנים בגרסה האחת לעומת האחרת. במתוות שלו (בעיפרון או בעט) חזר גינתון שש פעמים על הכפולה של ארבעה העלים, ליווה אותם בנוסחאות, אך, יותר מכל, שב ונדרש בכתב לסוגיית "הגודל האמיתי" לעומת הגרסה המוקטנת, ובמקביל, נדרש לסוגיית ההגדלה (שבהדפסת התצלום) ולשאלת ההבחנה בין גרסה א' לגרסה ב'.

 

אם כן, עלים טבעיים מול עלה מושגי של דקארט. ייצוג מושגי של המציאות לעומת ייצוג מציאות איקוני, כמעט אינדקסי (גודל התצלומים הוא 47X47 ס"מ, ובאחד מהתצלומים העלים מיוצגים בגודלם המקורי, כמעט הנכחתם הריאלית). עתה אני מבין, שהנוסחאות המלוות את המתוות מתארות את היחס בין הגרסה ה"ריאלית" לגרסה המוקטנת. אלא אם כן, הנקיטה בנוסחאות היא אירונית.

 

במה אפוא עוסק דוד גינתון בעבודתו הנדונה? ביחס בין המושגי (פילוסופי, ערטילאי), הממשי (חושי, קונקרטי) והמצולם (הכולל, כאמור, פרופורציה משתנה במהלך הדפסת הדימוי המצולם). צמד הצילומים ממחיש את המתח בין שלושה קטבים אלה.

 

אך, יותר משילוש אפיסטמולוגי, עסקינן בזוג. כי גינתון מאשר בעבודתו זו עניין בסטרוקטורה יסודית שתאפיין, לימים, את "אסכולת המדרשה", ואשר לה אני קורא "עקרון השניים"[1]: דואליזם שיאובחן בעיקר ביצירות רפי לביא, מיכל נאמן, תמר גטר, נחום טבת. זהו עקרון האנלוגיה, בחינת הדומה והשונה, בין שתי תצורות ו/או בין שני דימויים, עקרון המהדהד את הסוגיה האמנותית עתיקת-היומין של המימזיס – שאלת היחס (האנלוגי או הנפרד) בין האמנות לבין העולם.

 

 

אלא, שקשה לי להסתפק ב"רזון" הזה. בהתאם, איני יכול שלא להיזכר אסוציאטיבית בארבעה עלי התלתן. כזכור, התלתן מאופיין בשלושה עלעלים. רק בנדיר יתגלה תלתן ארבע-עלי. וכשיימצא אחד שכזה, הוא ייחשב כסמל למזל טוב (ארבעה העלעלים מסמלים – תקווה, אמונה, אהבה ומזל). עתה, כשאני מתבונן ב"מחווה לעלה של דקארט" ורואה כיצד הוסיף גינתון שלושה עלים ל"עלה" של הפילוסוף, נדמה לי שהאמן "שיגב" את הלולאה הגיאומטרית-שכלתנית לטובת צמח-המזל. אך, בה בעת, אני גם מודע לעובדה, שלנגד עיניי עלי פיקוס ולא תלתן. ידידתי, הדס תמיר, שקרובה אצל אגרונומיה, מבהירה לי, שהעלים בעבודתו של דוד גינתון הם עלים של פיקוס הגומי, המשמש גם כצמח בית, להבדיל מהפיקוסים הנפוצים בשדרות בתל אביב, שהם פיקוס השדרה, פיקוס השקמה, (הידוע כעצי השקמים בגן יעקב למשל) וגם פיקוס קדוש שעליו עדינים ומבריקים בצורת לב (ואפשר לראותו בחלק המזרחי של שדרות נורדאו). אני נזכר אפוא בעץ הקדוש (Ficus Religiosa), שחשיבותו רבה בהינדואיזם ובבודהיזם (בודהה הגיע להארה, שעה שעשה מדיטציה מתחת לענפי העץ).

 

אני מתעקש על ה"שיגובים" הכמעט-כפויים וה"נסחפים" הללו על מה שעשוי להיראות כתרגיל שכלתני ותו לא, בהכירי את הפן התיאולוגי הנוכח בלא-מעט עבודות של דוד גינתון (כגון, "הסוף של אלוהים" – משפט באור-ניאון מ- 1997; או "דיוקן אלוהים (ע"פ שנאבל)" – ציור מ- 2003-1996) ובכתיבתו העיונית. איני שוכח גם את ההכשרה הדתית שלו לאורך שנות התבגרותו.

 

ואחרי כל זאת, אפשר-גם-אפשר, שלא ירדתי לעומק המחווה של גינתון ל"עלה של דקארט". יש לקוות, שהתערוכה הצפויה, ביחד עם מאמרי הקטלוג הנלווה, יאירו עוד ועוד פינות שנותרו מוצללות.

 

*

להלן תגובת דוד גינתון במייל מתאריך 27.4.2020:

 
       

שלום, גדעון

ראיתי שכתבת ב"מחסן" על העבודה "העלה של דקרט". קראת לה, בטעות ,"מחווה לדקרט", ואולי טעית משום שמתחת לרישומים לעבודה שמופיעה בקטלוג נכתב "מתווה לעלה של דקרט" ,והאות ת"ו במילה "מתווה" נראית בקטן כמו חי"ת. לא ראיתי בעבודה מחווה לצורה הגיאומטרית שנקראת על שמו, אלא השתמשתי בה; אבל, בדיעבד, אין מניעה לראות בה מחווה. על כל פנים, שמחתי שכתבת על עבודה שיְקָרה לי, למרות שלא ידעתי אז אם היא אמנות, אלא אם כן ההימור לעשות אותה ולהציג אותה בהקשר של אמנות עושה אותה לכזו. אתה לא כותב למה העבודה הזו דווקא סקרנה אותך, אבל העובדה שאתה סקרן ומנסה להבין אותה היא אולי סימן לכך שלא התיָשנה .אתה מנסה להבין את העבודה וכל מה שאני יכול להגיד הוא לספר איך היא נעשתה, עד כמה שאני זוכר אחרי כל השנים. באותן שנים, במסגרת החיפושים שלי נכללו לא רק הספרים שניתנו למניפולציות גיאומטריות, אלא גם אובייקטים טבעיים כמו צמחים ופירות (כמה שנים אחר כך ניסיתי גם לצייר אותם…] ], אבל הפירות והעלים היו ניתנים למניפולציות גיאומטריות פחות מן הספרים). העבודה הזו היא אחת היוצאים מן הכלל. אחד הדברים שלקחתי אתי מלימודי הארכיטקטורה, שעזבתי בראשיתם, היה הספר "מדריך לאינג'ינר"- אוסף של מפרטים וטבלאות מסוגים שונים – טכניים, מתמטיים וכו' – ושם מצאתי גם את העלה של דקרט. מצא חן בעיני שיש דבר כזה, והקשר בין העלה הטבעי לנוסחה המתמטית משך אותי – דבר שאתה מציין בטקסט. מעבר לזה, וכדי לעשות את החיבור הזה ליותר מורכב, עשיתי את המניפולציות שאתה מנסה לגלות. העלים האלה [שנמצאים הרבה בתל אביב ואפילו בחצר הבית שבו עשיתי את העבודה הזו (אנטוקולסקי (6 ושאותם הכרתי עוד בילדותי מן העץ שהיה במרפסת של דודי בתל אביב] הם בשרניים וגדולים וזה התאים לעבודה. בסופו של דבר, אחרי משחקים רישומיים שונים, שרטטתי על גג הבית שתי ורסיות של העלה של דקרט על פי חישוב של נקודות העקומה […]. עקומה אחת הייתה כלואה בתוך ריבוע שצלעו 1 מ', ואילו העקומה השנייה הייתה כלואה בריבוע שצלעו 0.5 מ'. לכל אחת משתי העקומות התאמתי שלושה עלים של פיקוס. לעקומה הקטנה עלים גדולים ממנה ולעקומה הגדולה עלים קטנים ממנה. אבל עדיין היו העלים של העקומה הקטנה קטנים מאלה של העקומה הגדולה. בהדפסה השוויתי את הגודל של הריבועים, ועל-ידי כך גם את גודל העלים של דקרט – את העקומות. כלומר, הגדלתי את הקטן פי ארבעה וכך יוצא שהעלים הקטנים במציאות נראים בצילום יותר גדולים מן הגדולים במציאות. בקטלוג, העקומה הקטנה היא בצילום מצד שמאל, ולהפך. אפשר להבין מהצילומים שאחד מהם – זה של העקומה הגדולה – צולם ממרחק יותר גדול ולכן רואים בו פחות פרטים. מה המובן של המשחק הזה – ביחסים בין מציאות וייצוג, בין עובדה ואשליה, מבעד לתארים" גדול מ", "קטן מ" ו"שווה ל" – לא אני קובע. אני מקווה שלא טעיתי בתיאור, כי אפילו ההצגה הזו של העבודה – במשפט האחרון – היא תוצר של הבוקר הזה.

נראה שלכתיבה על העבודה יש קשר גם לתערוכה העתידית במוזיאון ת"א, תערוכה שאני סקרן לקראתה אבל המציאות מכמה בחינות, מטילה על סיכויה צל.

בברכת בריאות

דוד

 

 

 

[1] גדעון עפרת, "עקרון-השניים", בתוך את-המרשתת הנוכחי, 27 בנובמבר 2017.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s