קטגוריות
Uncategorized

יוסף צמח: כשפאול צלאן פגש א מרטין היידגר

     יוסף צמח: כשפאול צלאן פגש את מרטין היידגר

 

באיחור של יום, אני מבקש לשוב ולהידרש לזיכרון-השואה באמצעות שתי סדרות מרתקות של ציורים, שיצר יוסף ששוּן (Sasoon) צמח, אמן ישראלי רב זכויות, יליד בגדד 1948, הפועל מזה עשרות שנים באמסטרדם.

 

יוסף ששוּן צמח התמחה בעשורים האחרונים באמנות פוסט-מושגית רב-מדיומית, הבוחנת את מקורות האנטישמיות הנוצרית, תוך כדי עימות המקורות הללו עם דימויים יהודיים מסורתיים (בין השאר, ענה צמח ליריעות הלבד של יוזף בויס בעבודות מיצב ומיצג שבמרכזן טליתות). בישראל זכורות עבודות שהציג בתערוכת "מסלולי נדודים" (מוזיאון ישראל, ירושלים, 1992) ובתערוכת "כן תעשה לך…" ("זמן לאמנות", תל אביב, 2003).

 

ב- 2010 יצר צמח סדרת 44 ציורים בשחור-לבן תחת הכותרת "לאָתֵר את הבקתה של היידגר ואת העננים של פאול צלאן". צלאן והיידגר: המשורר, שמשקעי השואה ייסרוהו עד להתאבדותו ב- 1970; והפילוסוף (שמת ב- 1969), שנאום-הרקטור הפרו-"פיהרר" שלו מ- 1933, כמו גם שתיקתו בהיידלברג בימי היטלר, שלא לומר הכתף הקרה שהפנה למורו היהודי הדגול – הוסרל – כל אלה הקימו נגדו מקטרגים רבים וקומץ סנגורים (בהם, ז'אק דרידה).

 

את סדרת הציורים הנדונה הציג יוסף צמח על שני קירות, כל קיר – 22 עבודות בשתי שורות אופקיות ארוכות, זו מעל זו, כשמנגד הציב שולחן-עץ ועליו תבנית ברזל חלוד של צריף ממחנה הריכוז בירקנאו, ומתחתיו – במהופך – תבנית ברזל חלוד של בקתת היידגר ביער השחור. מידות המיצב: 78X90X300 ס"מ.

1 kopie 2.jpg

 

בטקסט קצר, שנלווה לתמונות ששלח לי י.צמח במייל, הוא כתב, בין השאר (באנגלית, במקור):

"יש לזכור את הפגישה המפורסמת בין המשורר והפילוסוף. זְכור, הפגישה נערכה בבקתתו של מרטין היידגר ביער השחור, מעל העיירה טודנאוברג [Todtnauberg: Tod=מוות; Berg=הר/ ג.ע], שאז – ולאחר צעידה ארוכה בין פרחים ועצים, כתב המשורר שורה אחת בלבד בספר-האורחים של הפילוסוף: 'בספר-הצריף, עם מראה הכוכב על הבאר, בתקווה למילה הבאה בלב. 25 ביולי 1967, פאול צלאן.'…"

 

22 הציורים זהים בגודלם – 60X90 ס"מ. כולם זוגיים. כולם ציורים על נייר בצבע שמן שחור ובתוספת חוטים לבנים. כולם מטילים צללים שחורים ואטומים. בין צללי הדימויים נאתר את צללית צריף העץ של היידגר מעל לצללית מבנה מקלחות-הגז בבירקנאו (חוט לבן "תפור" אל שני הדימויים וצונח מהם כציצית-טלית). בציור אחר, 11 פתילי-ציציות לבנים יורדים כאנכים מקבילים מעל צללית גדולה המזווגת את הבקתה בהרים עם המבנה במחנה-הריכוז. בציור נוסף, צללית "השביל" המפורסם של היידגר (שעבר בסמוך לבקתתו) במחיצת צללית מגדל-שמירה במחנה-הריכוז. או צללית קטר-רכבת מעל צללית עצי היער השחור (וארבעה פתילי-ציצית). ועוד: צלליות מסילת-ברזל, ברושים ועצים נוספים, צנרת-הגז (?), עגלת-תינוקות, ארובות, סימן צ'לו ועוד. הנה כי כן, כמה מהדימויים מצלליותיו של צמח תובעים מאיתנו קריאת שיריו של צלאן, וקודם כל, השיר "טודנאוברג", שפורס חודש אחד לאחר טביעת המשורר, ובו שחזר את המילים שרשם בספר-האורחים, שם ב- Hǖtte, אך הוסיף:

"נכתב בספר/ – שמו של מי נרשם/ לפניי? -/ בספר/ השורה על/ תקווה, היום,/ למילת/ הוגה/ שתבוא/ בלב,/…"

untitled.png

צמח.png

 

פאול צלאן קיווה למילת התנצלות או הסבר מפי היידגר, וזו לא באה. את שירו פתח בשני שמות של פרחי מרפא הגדלים בהרי אירופה – הפרח הצהוב, "ארניקה", והפרח הלבן-צהוב, "פְרֶזְיה" (כשהצהוב של השניים מהדהד את הטלאי היהודי, שנרמז בשיר גם באזכור סמל קוביית-הכוכבים, שמסומן על צריפו של היידגר). ולקראת סיום השיר, חזר צלאן פעמיים: "סחלב וסחלב". למותר לציין, שאת צלליות כל הפרחים הללו תגלו על דפיו הזוגיים של יוסף צמח, בין אם מתחת לצללית קרון-רכבת ובין בשכנות לדימויי שואה אחרים.

 

האם אני מזהה בשחור-לבן של יוסף צמח הד ל"חלב השחור" משירו הכה-ידוע של צלאן, "פוגת-המוות"? [ב- 1986 יצר צמח מיצב בשם "בעקבות פאול צלאן" ובו פיזר על הרצפה המוני סרים ובתוכם "חלב שחור". כיסא ניצב במרכז ורגליו נתונות בתוך ארבעה סירים שכאלה]. האם מ"פוגת-המוות" – מהמילים "קבר בעננים" – נטל צמח את "העננים של פאול צלאן" (מהכותרת של סדרת הציורים)? והאם סימן הצ'לו – אותו חריר מתפתל של תיבת-התהודה – האם גם הוא מהדהד את ה"פוגה"? ואז צצה ועולה סדרת ציורים נוספת של יוסף ששון צמח, אף היא מ- 2010 ואף היא נושאת אותה כותרת. אלא, שעתה, מלבד המידות השונות (30X42 ס"מ), צללית של גולגולות מופיעה מעל צללית אפורה של פרחים (החוט הלבן הסתבך והיה לפלונטר), או רישום פרח מופיע מעל צללית אפורה של צ'לו, או אותיות עבריות המיתמרות השמימה מבירקנאו, וכו'; וכל הדימויים גם יחד מצוירים על גבי תצלומי דף-תווים של ריכרד ואגנר.

יוסף ששון צמח.png

 

אוסיף עוד: מרטין היידגר גילה עניין רב בשירתו של פאול צלאן ואף נהג לבוא לערבי-שירה שלו, שנערכו בנדיר בגרמניה. צלאן, מצדו, היה מאד לא מאושר, עוד ב- 1957, כשנודע לו על הפגישה שקיים מרטין בובר עם היידגר. וכך, ככל שחפץ לשלוח שיר שלו לפילוסוף, הוא נמנע מכל צעד שעשוי לתרום לטיהור שמו של ההוגה הגרמני. ניתן אפוא לנחש עד כמה טעונה הייתה הפגישה שנערכה לבסוף בין השניים, ביולי 67, שם בבקתה שבהרים.

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s