קטגוריות
הגיגים על האמנות

מלכוד האֶקְפְרָאזיס

                           מלכוד האֶקְפְרָאזיס

 

EKPHRASIS, מסביר המילון, הוא מילה יוונית עתיקה שפירושה הרוֹוחַ כיום הוא – תיאור מילולי של יצירת אמנות חזותית. אמנם, המונח "אקפראזיס" משמש רבות לבחינת השירה דווקא – הרגע בו השירה מחקה את הציור באמצעות הקפאת פעולה ויציקתה בדימוי (ואבנר הולצמן אף נקט במושג האקפראזיס לצורך עיון בגלגוליהם של ציורים ופסלים בשירה ובספרות העברית[1]), אך אני אבקש להרחיב את השדה: כי, נראה לי, שהאקפראזיס כפוי על כל צופה ביצירת אמנות חזותית – החל במבקר האמנות הכותב על היצירה וכלה באדם הפשוט המתבונן ביצירה ומגיב לה – בין לזולת ובין בינו-לבין-עצמו – בשיפוט ו/או בפרשנות. אני אף מבקש להקצין ולטעון, שאין מנוס מדואליות בו-זמנית של מושא חזותי (היצירה) ושל מילים (תגובת הצופה).

 

אלא, שמושג האקפראזיס תובע תשובה לשאלת-יסוד: הכיצד והייתכן לצקת, להתיך, להתמיר, לתרגם ערכים חומריים חזותיים למסמנים ערטילאיים הקרויים "מילים"? הסוגיה הזו נדונה לא אחת במאמרי האסתטיקה האנאליטית האנגלו-סקסית בהקשר לטיבו של השיפוט האמנותי, ונטענה טענה, שהצופה ביצירה, כשהוא מבקש לתארה ו/או לשפטה, נידון – או לאוסטנסיביות (הפניית אצבעו לכתם, קו, דימוי וכיו"ב שביצירה) או למטפוריות (שבנוסח, לדוגמא, "התנועה האובדנית של המכחול", או "הבד השותת דם", או "הדממה העילאית שבריקנות", וכו'). בכל אחת מהאפשרויות הללו, שמוכּרות לנו היטב מטקסטים ודיבורים של מבקרים, מורים, אוצרים והיסטוריונים של אמנות, אנחנו מחמיצים משהו מהיצירה: ההצבעה מרפרפת ומותירה מרווח בלתי-מוגדר בינה לבין המושא; הלשון המטפורית לא-כל-שכן: היא מותירה אותנו ברב-משמעי ובפתוח, בעוד שכוונת הדובר "לסגור" ולהגדיר (אפקט, משמעות וכו').

 

כלום יש בכוחן של מילים לייצג, דהיינו להנכיח (re-present) יצירות אמנות חזותיות (ובעצם, גם כל מדיום אחר)? זוהי שאלה מכרעת, שכן אין מדובר רק בבעייתו של מבקר אמנות הכותב ביקורת, ואף לא בעייתו של מדריך במוזיאון: הבעיה היא בעייתו של כל צופה בכל יצירה, אדם ש"אומר" לעצמו, "מֵשיח" בינו לבין עצמו במחשבתו (ומחשבה היא דיבור פנימי, ולו גם דיבור עמום).

 

מבקרי אמנות, אם לרגע נתרכז במגזר זה של צופים, נודעים בהבדלים בינם לבין עצמם בכל הקשור לכושר ואופי התרגום של תמונות ופסלים לתיאור מילולי. בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, היה זה חיים גמזו, למשל, שהפליג בדימויים מטפוריים ימיים: כך, למשל, על ציורי יוסף זריצקי כתב ב- 1951: "כדייג זריז משליך זריצקי ממרומי גגו או חלונו את חכתו-מכחולו. לא אל תהום הנשייה יטילנה, לא אל זהרורי מיראז' סהרורי, אלא לתכול המרחבים ולקצווי האופק." ב- 1948, במבוא לקטלוג תערוכתה הראשונה של קבוצת "אופקים חדשים" במוזיאון תל-אביב, כתב על "הפלגתה החשובה הראשונה של רפסודת המודרניזם אל חופי אהדתו והבנתו של הקהל." במבוא לאלבום "הפיסול בישראל" (1957) טען שאמנות הפיסול הישראלית "שרויה עדיין בנמל-המבטחים של אמנות מגוונת אמנם בצורותיה…". שנתיים קודם לכן, כתב בהקשר לפסלי זאב בן-צבי על "האדם המחפש מעגן בסערות זמננו." והוסיף: "מצד אחד נאחזים לגיונות אמנים במבצרה היציב-כביכול של המציאות; מצד שני צוללים אמודאי הדמיון למעמקים ואחדים מגיעים עד לחופיה הקסומים של ההפשטה." ב- 1966, במבוא לקטלוג תערוכת ראובן רובין במוזיאון תל-אביב, ציין גמזו שהאמן "יודע את גבולותיו ואת אופייה הריאליסטי של אמנותו, מכדי הפליג אל חופי אקראי, אל עולמות לא לו." הדוגמאות רבות מאד.

 

מבקר-אמנות אחר, עכשווי, עוזי צור, מצטיין בתיאורים לשוניים פרטניים של תערוכות, תוך שימוש תדיר במטפורות: כדוגמא – מקרית לגמרי – נביא מספר שורות מביקורתו במוסף הספרותי של "הארץ" מיום 15.9.2019:

"הדס חסיד מעלה באוב בנוקדנות אובססיבית…"

"…שלזניאק כיסה בשכבה סמיכה ועמוקה של חושך חם…"

"מיכל היימן יוצרת דיפטיכונים טעונים של גבוה ונמוך […], הנמוך מצית בערה עכשווית ברֶליק הציור הקלאסי."

"…העבודה האמצעית [של רפי לביא/ג.ע] קורנת חום ומתק לא צפויים […]. ילדה קטנה מוגשת כמנחה למולך האמנות…"

"גיליונות 'הארץ' […] כוסו [בידי לארי אברמסון/ג.ע] בעור דק […] כמעטה רפאים או שיכחה…"

ועוד ועוד.

 

ולא, אין הדברים מובאים ברוח אירונית שנועדה, חלילה, להגחיך את שפת המבקר. לא, כי טענתנו היא, שאין לו מנוס למבקר האמנות, ויהיה אשר יהיה, מנקיטה בלשון מטפורית. אלא, שלדין הלשוני הזה יש מחיר:

 

כל קורא ביקורות, שאינו ניצב מול היצירה (וכך מגשר בעיניו בין הטקסט לבין תכונות המושא) יודע, שתהום בלתי-עבירה פעורה בין התיאור המילולי המטפורי לבין המוצג. שהרי, כל תיאור מטפורי של כל דבר בעלמא אינו יכול להימלט מהכללה, הפשטה ורמיזה. המטפוריקה משמשת את שפת "המשמעויות המשניות", שפת השירה. אך, לא רק מטפוריקה: התהום פעורה בין כל תיאור מילולי לבין האובייקט, בה במידה שתהום פעורה בין התיאור המילולי לבין תחושותיו של הסובייקט. כך, למשל, שום צבע אינו בר-תיאור מילולי, לבד מעצם ציון שמו (כאשר ניתן לייחס שם לצבע), וגם שום רגש אינו בר-ניסוח מילולי מדויק.

 

"ובכלל", יטענו אויבי האקפראזיס, "חוויה אמנותית עניינה מבט והתנסות אישית פנימית, וכל ניסיון לשתף אחרים בחוויה באמצעות תרגומה למילים – כישלונו מובטח ומהווה החמצה של היפעלות היצירה." "חוויית האמנות", ימשיכו ברי-הפלוגתא, "עניינה חושיות טהורה, עוררות רגש, יצר, מצב-נפש. ניסוחים מילוליים – בדיבור, בכתב ו'בלב' – מה להם ולחוויה האמנותית הצרופה?!". ובכן, איני שייך למחנה הזה. דיבורים על "חוויה אמנותית צרופה" או "חוויה חושית טהורה" הם פראזות ריקות (שמא נאמר – "פראזיס ריק"), המתכחשות לשיח המתקיים תמיד בין הצופה לבין היצירה, מול היצירה, לאחר היצירה. אין מנוס ממילים. אין מנוס מאקפראזיס.

 

במילים אחרות, אין מנוס מתרגום: כי בתגובתנו המילולית אנחנו מתרגמים את היצירה. בעיה: כידוע, כל תרגום הוא סירוס של מקור ובגידה בו. Traduttor, traditore . וזאת, עוד קודם שנדרשנו לטענה הפוסט-סטרוקטורליסטית בדבר הריחוק העקרוני, הבלתי-ניתן-לגישור, בין מילים לבין הדברים שאותם הן מסמנות. בהסתמך על טיעון ה- difference של דרידה, נאמר, שהמילים, השפה, אף מרחיקים אותנו עוד יותר מהדבר המסומן, מַשְהִים, דוחים ומונעים את ההגעה אליו.

 

והרי לנו מלכוד האקפראזיס: במגענו עם יצירת האמנות, אין לנו מנוס ממילים – בכתב או בדיבור, חיצוני או פנימי. עסק ביש: אי-אפשר בלי, אי-אפשר עם. Lose lose situation. לעולם נחמיץ את יצירת האמנות (אף מעל ומעבר לאמביוולנטיות ולמסתורין שהיצירה עשויה להתאפיין בהם). לעולם נכתוב ונדבר על היצירה מבלי יכולת לדעת אותה באמת.

 

 

[1] אבנר הולמן, "מלאכת מחשבת תחיית האומה", אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן, 1999, בעיקר פרקים ד' ו- ה'.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s