קטגוריות
אמנות יהודית פיסול ישראלי

בוקי שוורץ בנתיבי החושן

 

עשר שנים מלאו למותו של בוקי שוורץ, וכמעט ששכחנו את זכויותיו בפיסול ובאמנות-הווידיאו הישראליים. בחלקו הראשון של מאמר זה אתייחס לראשית דרכו של האמן, ובחלקו השני – אפליג באפיק אחר המרומז בכותרת לעיל.

 

פריצתו של בוקי שוורץ (2009-1932) לתודעת עולם האמנות החלה לאחר לימודי ציור ופיסול ב"מכון אבני" התל אביבי ועם שובו ב- 1962 משלוש שנות לימודי פיסול ב"סיינט-מרטין" הלונדוני (בהדרכת אנתוני קארו). כישרונו בלט מיד: כבר ב- 1964 הוזמן להציג שלושה פסלים בתערוכת "תצפי"ת" ב"ביתן הלנה רובינשטיין", תערוכה יוקרתית ששילבה את כוחות האתמול והמחר באמנות הישראלית. בין פסליו אלה בלט פסל של קורת עץ ישנה ואנכית, שעל חלקה העליון (אכוּל-הזמן) הוטבעו גרוטאות ברזל עגולות ומרובעות. ב- 1965 היה שוורץ ממקימי קבוצת "עשר פלוס" והציג בתערוכותיה, שנשאו בשורות חדשות של צורות ותכנים לאמנות הישראלית, ובראשם הזיקה ל"פופ-ארט" האמריקאי (בתערוכה הראשונה, "בדי אופנה", הציג שוורץ ציור עם צורות גיאומטריות וטביעות ידיו). ב- 1966 ייצג את ישראל בביאנאלה בוונציה, ואילו בין 1970-1965 הציג ב"סאלוני הסתיו" פסלים מינימליסטיים באלומיניום, פלדה צבועה ואף פלסטיק, שסימנו את דרכו הפיסולית הלאה.

 

 

ב- 1965 בקירוב יצר בוקי שוורץ ציור-תבליט-אסמבלאז' בגודל 68X107 ס"מ, העשוי מאבני זכוכית וטכניקה מעורבת על דיקט, תבליט הנראה כשייך לסוג הפסלים מ"תצפי"ת", עבודת-שחרות, שעודנה חייבת לרושם הרב שהותירה תערוכת ציורי-תבליטי-האסמבלאז'ים של יגאל תומרקין בתל אביב של 1961 (מרביתם הטבעה של גרוטאות ברזל ועץ בפוליאסטר על רקע בד שחור). במקביל, האסמבלאז' של שוורץ נוקט בהפשטה חומרית, שבתוכה הטביע האמן מסמרים, ברגים ואומים. מרכז האסמבלאז' הוא מִקְבץ מלבני (מוקף במעגל חרוט) המורכב מריבועי קוביות של אבני זכוכית. סביב המקבץ המלבני מפוזרים "כפתורים" (שאריות – מִכְסים? – ממיכלי צבעי "טָאלֶנְס" ההולנדיים), ה"מעופפים" באי-סדר כגופים קוסמיים אורביטיים (פורצים את המעגל החקוק בחומר-התשתית).

 

באותו שלב מוקדם בהתפתחותו האמנותית, טרם גילה בוקי שוורץ את קסם הפיסול המינימליסטי-גיאומטרי במתכת. עודנו נמשך לחומרי-מצאי ישנים "חמים", ל"פגרים" של החברה התעשייתית. ברורה מחויבותו של שוורץ הצעיר להפשטה ואפילו לדקורטיביות-מה. לא פחות, משבצות-קוביות-הזכוכית שלו בעבודה הנוכחית אפשר שמסגירות משיכה לגיאומטרי-הכרתי, חרף המאגיה המסוימת הנחה על האסמבלאז' (מסתורין השחור, המבנה ה"קוסמי") ואשר עדיין מנוגדת לשכלתנותם של הפסלים שלעתיד. זוהי אפוא עבודת-מעבר ביצירת בוקי שוורץ, בין דו-מימד לתלת-מימד, בין אי-רציונאלי לרציונאלי.

 

את הטקסט הנ"ל פרסמתי ברובו ב- 2017 בספר "מעבר לאופק", כרך ג' של קטלוג אוסף עופר לוין. בשעתו, נהגתי לרכוש יצירות אמנות לאוסף זה, וכך גם הגעתי לציור האסמבלאז'י הנדון של בוקי שוורץ, שנמכר במכירה פומבית. כיום, כשנתיים מאוחר יותר, אני מבין שהחמצתי את עיקר משמעותו של הציור-תבליט. את השינוי בהבנתי אני חייב ליצירה גדולת ממדים (3.10X3.60 מ') המותקנת מאז 1966 במשכן הכנסת בירושלים, עבודה של בוקי שוורץ מ- 1965 בקירוב ושמה "חושן".

"חושן" היא תבליט ארד מופשט, המורכב מקרוב לעשרים ריבועי בלט ושקע בלתי זהים, המקיפים מלבן אנכי מרכזי ובו תריסר גומות, שבתוכן שברי זכוכית מותכת. למרות שהתנ"ך מייחס לחושן מידת אורך ורוחב של זרת אחת בלבד, ברור הקשר הצורני בין התכשיט המאגי של הכוהן הגדול המקראי לבין "חושן" של בוקי שוורץ: בספר "שמות" (פרקים כ"ח ול"ט) מתואר החושן כריבוע בד רקום, מחולק לתריסר מלבנים (המסודרים בארבעה טורים), בכל מלבן משובצת אבן יקרה אחרת, שעל כל אחת ואחת נחרט שם שבט משבטי ישראל. החושן היה צמוד לאפוד של הכוהן הגדול, מעין כיס או נרתיק על חזה הכוהן. עוד מלמד המקרא אודות קשר בין החושן לבין פולחן ה"אורים ותומים": ב"ויקרא" ח, 7 קראנו: "וישם עליו את החושן ויתן אל החושן את האורים והתומים." ללמדנו, שה"אורים ותומים" אינם זהים עם החושן, כי אם מותקנים עליו או בו (אפשר, שטמונים ב"כיס" החושן).

 

אם כך, "חושן" של בוקי שוורץ מאלתר על תריסר המלבנים של החושן הכוהני באמצעות הכפלת הריבועים המקיפים את המלבן המרכזי ובו תריסר עיגולים זעירים המסודרים בארבעה טורים. התבליט מבקש לגשר, כך נראה, בין המנהיגות הרוחנית של הכהן הגדול לבין כהונתם של המחוקקים בכנסת, בבחינת קובעי גורלות (החוקים כ"אורים ותומים"), מעין גרסה מודרנית של "חושן המשפט".

 

עתה, כשאני מתבונן בתבליט האסמבלאז'י מאוסף לוין, ברור לי, שהוא מהווה וריאציה על נושא "החושן" וכי מקורו בהקשר לעבודה ב"כנסת". המלבן המרכזי של האסמבלאז' מורכב אמנם מ- 31 קוביות זכוכית, אך עודנו מהדהד את תריסר משבצות החושן המקראי, שעה שהבזקי הזכוכית מהדהדים, הן את הזכוכית המותכת בגומות של תבליט ה"כנסת" והן את הבזקי ה"אורים ותומים". 13 המושאים העגולים, המרחפים סביב מלבן-הזכוכיות, מזכירים את תריסר הגומות מה"כנסת", שכמו איבדו רסן ודרך.

 

מכאן, שהמסר האפשרי, הצפוּן בתבליט האסמבלאז'י הנדון של בוקי שוורץ, הוא זה של שיבוש סדר החושן הסמכותי: המסמרים והברגים, המוטמעים במשטח החומרי המחוספס, מטעינים את ההכרה המיתית של ה"אורים ותומים" בארציות פוגענית, התומכת בפריצת הסְדָרים המתמטיים והחלליים של ה"משבצות" והעיגולים. בהיבט זה של אנטי-סדר, החושן האסמבלאז'י מערער על חושן-החוק של ה"כנסת", שלא לומר על ההכרה המיתית.

 

ב- 1969 יצר יצחק דנציגר פסל פליז בשם "חושן" (גובה: 75 ס"מ), גוף גיאומטרי טהור, עתיר נפחים משולשים וזוויות חדות, המתרכבים יחדיו לכלל מבנה ארכיטקטוני. מדובר במתווה, הצעה לפסל מונומנטאלי, שאמור היה להתנוסס לגובה רב, פסל שהוזמן במקורו להצבה בחזית בית הכנסת של ה"טכניון", אך מעולם לא בוצע. לאמור, "חושן" של דנציגר, שעותקיו נמצאים באוספי מוזיאון ישראל ובנק דיסקונט, הוא דגם-פסל.

הקשר בין דגם-הפסל המינימליסטי-גיאומטרי הזה לבין מושג החושן נראה לי, מאז ומתמיד, תמוה ומעורר קושיות.[1] ככל שאתאמץ להעמיק למושג החושן המקראי, כן יתרחק המושג מיצירתו הנדונה של דנציגר: המונומנט הארכיטקטוני הענק לעומת אביזר הגוף המזערי; התלת-ממד של דגם-הפסל לעומת הדו-ממד של הבד הרקום; חומר הפליז לעומת חומרי החוטים והאבנים; הצורות הנקיות והמינימליסטיות לעומת הנקיטה במילים בחושן התנ"כי.

 

בשלב זה, אני חוזר להתבונן בדגם-הפסל. אני שם לב לעובדה, שמרכזו מורכב משלוש קומות של לוחות פליז מלבניים, הנפגשים בזווית ופורצים כלפינו, תוך שהולכים ומצטמצמים כלפי מעלה כמדרגות. במבט ממול, מתלכדים הלוחות יחדיו לשישה מלבנים. עתה, צרפו גם את המבט בפסל מאחור (ויודגש: הפסל בנוי במפורש כהכפלה עצמית קדימה ואחורה, והוא תובע מצופיו את המבט הכפול) – והרי לכם תריסר המלבנים של החושן התנ"כי.

 

גם בנקודה זו, ברצוני לשנות-משהו את פרשנותי מ- 2011 לפסלו זה של דנציגר. כי, כנגד הצעתי דאז לראות במבנה את הפלג העליון של בגדי הכוהן הגדול (עם מצנפתו כמשולש העליון של הפסל), אני מבקש לדייק יותר ולפרש את "חושן" של דנציגר כאחדות החושן והאפוד, עוד אביזר-לבוש של הכוהן, ובעצם, מעין בגד המאחד בד, מתכת ושתי אבני שוהם (ירוקות, על כל אחת שמות שישה מתוך תריסר שבטי ישראל), שמעליו נקשר החושן בכתפיות-זהב ובפתיל תכלת. נציין לפנינו, שנכתב על האפוד המסתורי – "וירקעו את פחי הזהב" ("שמות" ל"ט, 3), מה שמתקשר לגוון הזהוב של הפליז, ממנו יצר דנציגר את פסלו. בהתאם, אם, אכן, שלוש הקומות המחודדות הפורצות ממרכז היצירה הן הן החושן, כי אז אין מנוס מהבנת המבנה הכולל של דגם-הפסל, על ראשו המחודד הכפול, כייצוג מופשט של שילוב החושן והאפוד, כפי שנישאו על חזהו של הכוהן הגדול.

 

בין עבודות ה"חושן" של בוקי שוורץ לבין "חושן" של דנציגר אין ולא כלום. שוורץ עודנו מחויב לדו-מימד, אף להפשטה לירית ואקספרסיוניסטית, ואילו דנציגר נתון כולו לפיסול תלת-מימדי, ארכיטקטוני, גיאומטרי ואימפרסונאלי. שוורץ מתמקד ברכיבים הצורניים של ה"חושן", בעוד דנציגר מתמקד באפוד ובחוויית האור של ה"אורים ותומים". שוורץ מרותק למשחק הריבועים והעיגולים, שעה שדנציגר שבוי במשולשים..

 

ב- 1970 צייר נפתלי בזם באקריליק את 63 ריבועי האסבסט לתקרת האולם המרכזי של משכן נשיאי ישראל בירושלים. כאן  פרש, בשפת הדימויים הסמליים האופיינית לו ובסגנון החייב לפרנאן לז'ה

IMG_5049.JPG,

את סיפור מסעם של פליטי שואה באנייה לארץ-ישראל. בין סמלי הברכה, המלווים את העולים, הוקדש ריבוע שלם לדימוי של זרוע שלוחה ממרום ואוחזת בחושן צבעוני, המוקף מכל עבר במשולשים דקורטיביים.

 

מספר שנים קודם לכן, בדגמים שעיצב דני קרוון ל"שער העיר" (ברזל, 1967-1963), ניתן לזהות ריבוע בן תריסר עיגולים לצד דימויים גיאומטריים ודימויים אורגאניים (צמחייה מופשטת). גם במתווה ל"שאי שלום ירושלים" 1966-1965) – תבליט הקיר לאולם המליאה שבמשכן הכנסת – כלל קרוון מלבן-"חושן" ובו תריסר עיגולים, דימוי שהושמט מהתבליט הסופי.

 

מעט מוקדם יותר, לאורך שנות ה- 60, עיצב שרגא וייל, שורה ארוכה של ליתוגרפיות צבעוניות בנושאים יהודיים (עקידה, חופה, שיר-השירים ועוד), גדושי דימויים סמליים.  בין אלה, נמצא גם את דימוי החושן. כגון, בליתוגרפיה "שערי ירושלים" מ- 1963, בה מחולק השער הכפול לשישה ריבועים, המאוכלסים באותיות, מילים, זר ועוד, כאשר הריבוע השמאלי התחתון הוא בדמות החושן. או הליתוגרפיה הצבעונית מ- 1966, "פסטיבל אביב", בה מבנה דמוי ארון-עץ פתוח לרווחה (יונה מקננת בראשו בסמוך לקן עם שתי ביצים), שבמרכזו ספר פתוח ואילו מתחתיו מלבן-תא ובתוכו החושן – כלומר, המלבן ותריסר העיגולים.

 

מיכאל סגן-כהן, אמן נוסף שביקש אחר זיקת אמנות ויהדות, צייר ב- 1998 באקריליק על בד את הציור, "אור-רואה" (40X40 ס"מ). כאן, הציור מושתת על משבצות צבעוניות שבתוך חלקן מפוזרות האותיות "הא", "רי"ש", "אל"ף", "ו"ו". ציפורה לוריא, אישה רבת-זכויות בתחום האמנות האמונית והלאומית, פירשה את הציור במאמר קצר שפרסמה ב- 2001 ב"ארץ אחרת" ובו קישרה בין העבודה לבין החושן וה"אורים ותומים":

"שטיח הטלאים הצבעוני, או לחילופין, דף החשבון שמשבצותיו מולאו, עם איזכור לדפיו של פול קלה, משמש מצע לתשבץ מילולי. זהו בעצם מין ריבוע קסם שניתן לקראו ממספר כיוונים. בריבוע מופיעות מילים הקשורות לעולם הנבואה וההתגלות: 'הר', 'אור', 'רואה'. […] באופייה קטן-המימדים נראית היצירה כמין קמע, שבו האותיות הממורכזות מחברות, אולי, לחש מאגי. אם נמשיך בכיוון זה, ייתכן שאין זה מקרי שלפנינו 12 אותיות, כמניין שבטי ישראל וכמניין האבנים בחושן של הכהן הגדול. העיסוק במוטיב הכהונה לא היה זר לסגן-כהן. הנושא, המרומז בשמו, העסיק אותו כרובד נוסף בחקר, חסר מנוחה וחסר פשרות, של עצמו באמצעות היצירה האמנותית."[3]

 

תשבץ ואור – הרי לכם החושן של סגן-כהן כהמחשה לדואליות של עין (אור) ועיון (תשבץ), המפתח הכפול לכלל יצירתו של האמן.

 

                               *

מה הם החושן, האפוד וה"אורים ותומים" החידתיים? המקרא אינו זורה אור על שלושה הפריטים הללו, לבד מתיאור השניים הראשונים כ"מעשה חושב" – קרי, כיצירות אמנות, ולבד מפירוט סוגי אבני החן הקבועות בתריסר משבצות-הזהב "והאבנים על שמות בני ישראל הנה שתים עשרה על שמותם פיתוחי-חותם איש על שמו לשנים עשר שבט." ("שמות" לט, 14). באשר לאפוד, יש שראו בו מעין חגורה או אבנט, שהצמידו את מעיל הכוהן לגופו. לפי רש"י ורמב"ם, החלק האחורי של האפוד ירד עד לרגליים. משותף לחושן, לאפוד ול"אורים ותומים", ששימשו להגדת עתידות ולחריצת גורלות במשפט. לפי המסופר ב"שמואל א'" ל, 7, דוד שאל בעצת ה' באמצעות אחיזתו באפוד (שאותו הגיש לו אביתר הכוהן). מדובר אפוא באביזרים מאגיים, המשמשים לקשר ישיר בין הכוהן הגדול (או המלך, שבתיווך הכוהן הגדול) לבין אלוהים, וזאת בקוד סודי של נצנוץ אחת מאבני-החן ו/או שם זה או אחר של שבטי ישראל. במילים אחרות, האפוד, החושן וה"אורים ותומים" הם מכשירי קסם המקנים לכוהן הגדול את כוחו הייחודי הפלאי כמתַקשר בין הסופי לאינסופי. מבחינה זו, ניתן לראות בשלושה המושאים המאגיים הללו אבות קדומים לאמונה בכוחה של יצירת האמנות לגשר בין הארצי לטרנסצנדנטי, אמונה שהלכה ואיבדה מכוחה במהלך הדורות.

 

                               *

ב- 2012, במסגרת תערוכה קבוצתית של אמנים צעירים בבית סרג' תירוש שביפו, הציג רועי מנחם מרקוביץ' פסל בשם "חושן", שלא היה אלא "זיוף" מדויק (אף כי בברזל צבוע בגוון-פליז וגם בגודל שונה) של דגם-פסל ה"חושן" של יצחק דנציגר מ- 1969. אלא, שעתה, לא עוד ניצב המבנה הזוהר בהוד הכוהן הגדול, אלא כמו הושלך ה"חושן" בקרן-החצר, בסמוך לעמוד כדורסל נמוך, בעודו מוקף בחפצים וגרוטאות.

"'חושן' הוא פסל מאד מרגש, מבחינתי", הבהיר האמן הצעיר[4], "הפסל הזה קרוב ללבי. נחשפתי לו לראשונה כשהגיע לידי ספר האוסף של בנק דיסקונט. […] מאד התרגשתי. ובעיקר מהעיצוב התכשיטי  הזה של הפסל. יותר מכל, התרשמתי מכך שהפסל הזה הוא הצעה אוטופית שלא התממשה. […] ברור לי, שהפסל 'חושן' אינו יכול להיות פסל שלי. 'חושן' הוא פסל של יצחק דנציגר. אבל, אני חי בתרבות בה אנשים לוקחים את החוק לידיים: כולנו עוסקים ב'הורדות' של סרטים ומוזיקה מהאינטרנט. להיות 'הָאקֶר' הפך תופעה גבולית שגורה. […] כשאני מציג את 'חושן', איני טוען שזהו פסל שלי וכי אני המצאתי אותו. אני רק טוען לשימוש בו; אני 'מוריד' אותו ומשתמש בו…"

 

לפָסֵל "חושן" פירושו לפסל את הבלתי-ידוע, פירושו להיכנס למרחב מיתי-מיסטי ולעטות עליך את תפקיד האמן-ככוהן. גם אם מרקם המשבצות קוסם לאמנים מודרניסטים בבחינת "גריד", שלא לומר האור והמאגיה, כל פֶסֶל מוליך אל מחוזות אחרים, עד כי ב- 2012 – ראינו – דגם-"חושן" הפך לבבואה ממוחזרת ש"הילתה" נשחקה עד תום.

 

 

 

[1] בניסיון לפתור את חידת הפסל, כתבתי את המאמר, "על פסל אחד של דנציגר", באתר המרשתת הנוכחי, 18.11.2011.

[2] ראה: גדעון עפרת, "אברהם אופק: בית", ספריית פועלים, הקיבוץ הארצי, תל אביב, 1986, עמ' 135-132. וכמו כן: גליה בר-אור, "אברהם אופק: גוף, עבודה", מוזיאון תל אביב, 2018.

[3] ציפורה לוריא, "פירוש ל'אור רואה'", "ארץ אחרת", מס' 5,

[4] מתוך מאמרי, "להוריד את דנציגר", באתר המרשתת הנוכחי, 14.8.2012.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s