קטגוריות
שנים מכריעות

1963

                        1963    

לכאורה, הסערה הגדולה ביותר בישראל של שנת 1963 הייתה התפטרותו של דוד בן-גוריון והחלפתו בלוי אשכול. אך, מבחינת עולם האמנות הישראלי, שנת 1963 ידעה דרמות משמעותיות לא פחות: קבוצת "אופקים חדשים" סיימה באותה שנה את דרכה בת ה- 15 שנים בתערוכה אחרונה, שנערכה בעין-חרוד, ובה שותף יגאל תומרקין הצעיר, שהדהים באסמבלאז' רחב-יריעה, במרכזו הדביק מכנסי-עבודה. עוד רגע קט, יתחיל תומרקין לצקת חלקי גוף ולרתך כלי-נשק. אריה ארוך, ששב ארצה לקראת 1963 לאחר שלוש שנות שירות כשגריר בשוודיה, הפתיע באותה תערוכת-סיום בעין-חרוד כשהציג ציורים מופשטים על לוחות-שולחן משומשים. רפי לביא, הצעיר אף הוא, הוזמן לתערוכה והתחיל לא מכבר ליצור קולאז'ים עתירי שרבוט ודימויים מתיילדים. גם אורי ליפשיץ הצעיר נכח כאן בציורים אנרכיים ומתיילדים בה-בעת. דור חדש, דור עם שיניים.

 

בבית-הנכות "בצלאל" שבירושלים, אוצֵר צעיר בשם יונה פישר הציג ב- 1963 תערוכה קבוצתית של צעירים – "צורה היום", עם עבודות של תומרקין, לביא, ציונה שמשי, בוקי שוורץ ונוספים. ועוד באותה שנה, ראה אור הספר "אמנות בישראל" (עורך: בנימין תמוז; פרק הציור: יונה פישר; פרק הפיסול: מירה פרידמן) ובו כבר נסקרו האמנים הצעירים. מנגד, במוזיאון תל אביב (בית דיזנגוף) אצר חיים גמזו תערוכת שטיחי קיר צרפתיים מהמאה ה- 14 ועד זמננו, ולאחר מכן – עדיין ב- 63 – את תערוכת שטיחי ז'אן לוּרסָא. מרדכי ארדון זכה ב"פרס ישראל".

 

הנה כי כן, ב- 1963 ילידי שנות ה- 30 החלו נותנים אותותיהם, הגם שטרם נשאו קולם ברמה. הם יעשו זאת, ועוד איך, בין 1970-1965 בתערוכות "עשר פלוס" ו"סאלוני-הסתיו". ניתן לומר, שב- 1963, רגלה האחת של האמנות הישראלית המודרנית עודנה נטועה עמוק בפאריז בעוד רגלה השנייה טובלת בהונותיה בזהירות במים הגואים מכיוון ניו-יורק. היה זה באותה שנה שיורם קניוק הוציא לאור את ספרו, "היורד למעלה", המתרחש בניו-יורק. "תיאטרון העונות", שזה עתה נוסד, העלה את "הנסיכה האמריקאית" של ניסים אלוני, מחזה אבסורד-פיוטי "פאריזאי" חרף כותרתו הניו-יורקית. המפנה האמריקאי יתחולל בישראל בגדול רק בין 1968-1966. מפעל "קוקה -קולה" יגיע לישראל רק ב- 68.

 

רוחות האוונגרד החלו מנשבות בתל אביב של 1963: על הבמה עלו משוררים צעירים וזועמים כיונה וולך ומאיר ויזלטיר (שפרסם באותה שנה את ספרו הראשון, "טיול באיונה"). יאיר הורוביץ פרסם באותה שנה את ספרו הבלתי-נשכח, "שירים ללואיס". דוד פרלוב יצר את סרטו הדוקומנטרי הניסיוני, "בירושלים". תוך מספר חודשים, תופיע הדפדפת ל"אמנות, ספרות, פתחון-פה", "קילטרטן", בעריכת נחום קיין ומקסים גילן (הדפדפת נערכה ב- 1963, אף כי יצאה לאור ב- 64). כאן פורסם, בין השאר, ראיון עם יצחק דנציגר, ראיון אשר, איכשהו, נשכח בשוליים. באותה עת, השלים דנציגר, איש "אופקים חדשים", את פסלי הכבשים שלו והתחיל עמל על "מלך הרועים", פסל ברנקוזיי מופשט, שיסתיים ב- 1966. לאור התנודות הראשונות דאז מהשפעות פאריז אל השפעות ניו-יורק, מעניין לפגוש את דעותיו של דנציגר בנושאי השפעות מערביות לעומת עקרון המקומיות, מחשבות שהשמיע ב- 1963 באוזני עורכי "קילטרטן":

"…הרבה דברים יפים נהפכו לשקיקי-חול מקבר רחל אמנו. ודווקא דברים אלה הם הדרושים לנו. לו נתנו להם לחְיות, כפי שהספרדי נותן לחיות לרומאנסק שלו, הצרפתי לגותי שלו, והיווני לארכאי שלו […]. קח, למשל, את רוברט ראושנברג, האמריקאי הצעיר […] מה הוא מצייר? בקבוקי קוקה-קולה. סימבול של השגרתי, של אורח החיים האמריקאי. ואני מקבל את זה כאמנות ב ש ב י ל ו. אני מסכים אתו. למה לא? זה באמת דבר האופייני לאורח חיים אמריקאי. ואם יש כאן קצת סנסציונאליזם והשתחררות – גם זה בסדר. אך פה, בארץ, אין בקבוק הקוקה-קולה תופס את אותו המקום, את אותה החשיבות. הרוצה להיות מעודכן, כאן, ימצא לו סימבולים משלנו. לו נטל מישהו מדליונים שהוצאו פה לצרכי פרסומת, חוברות הדרכה 'בואו לישראל' ועוד מיני בוקי סרוקי כאלה, והיה הופך כל זאת לקולאז' ענק, לבליל המכיל את כל הבלגן, כולל קבר רחל וכל השאר, הייתי אומר – זה מקביל לבקבוק הקוקה-קולה, פה. […] אגב, זה רק עניין של זמן עד שמישהו יעשה זאת כאן. עד שירכזו את כל האווירה, את כל מה שמצחיק, בקולאז'ים. […] עושים משהו בניו-יורק ובפאריז, וכעבור שנה, בדייקנות של שעון, מישהו עושה אותו הדבר כאן… אם כי יש בזה חיוב, יש להודות שזה משעמם מאד. […] האמן הישראלי חולשתו בעיקר בכך שחסרה לו חדות כזאת, הרגשת נוכחות. אין הוא חושב לעולם מה נחוץ לו בסביבתו שלו."

 

יצחק דנציגר קלט, אכן, את הרושם העצום שהותיר ראושנברג על צעירי תל אביב, אף עוד קודם שזכה ביוני 1964 בפרס "ארי-הזהב" בביאנאלה בוונציה. דבריו הנ"ל של הפַסל הכריזמטי, לשעבר ארכאיסט מקומי ברוח "כנענית", צופים את מהלך ה"פופ-ארט" העתיד לכבוש בקרוב את תערוכות "עשר פלוס". אך, מרתקת פרשנותו ה"לוקאלית" של דנציגר לפוטנציאל ה"פופ-ארט": נקיטה בקלישאות לאומיות/ממלכתיות/דתיות מ ק ו מ י ו ת בהומור קולאז'י. הדימוי הבנאלי של קבר-רחל כתחליף לדימוי הבנאלי של "קוקה-קולה".

 

האם כזה היה אמנם צעדם של רפי לביא וחבריו? לא בדיוק: "הורדות" דימויי דפוס מ"דר שפיגל", צילומי מיק ג'אגר (אצל יאיר גרבוז המוקדם), מרלין מונרו (אצל תומרקין), צ'ה גאווארה (אצל משה גבעתי), "מיסטר רבינוביץ'" (דימוי הזעיר-בורגאני הנצחי בציורי אורי ליפשיץ), בובות (אצל איקה בראון), "ונוס" של בוטיצ'לי (בתערוכת "עשר פלוס", 1970), סמלי חברות דלק אמריקאיות (אצל אביבה אורי), רפרודוקציות רנסנסיות ואותיות לועזיות (אצל הנרי שלזניאק), רפרודוקציה של רוי ליכטנשטיין (בציור של רפי לביא), מלאכים (פוטי) רנסנסיים (אצל יוכבד וינפלד) ועוד ועוד. הקלישאות המקומיות ייאלצו להמתין עד לגרבוז של סוף שנות ה- 70, או לאמני "דזרט קלישה", תערוכה קבוצתית נודדת שתאצור תמר כץ-פריימן ב- 1996 (כפי שגם ייאלצו להמתין לניכוסים האירוניים, הגראפיים-"ציוניים", של דוד טרטקובר). בסוף 2002 סוכמה המגמה בתערוכת "שיבת-ציון: מעבר לעקרון-המקום" ("זמן לאמנות", תל אביב).

 

אפשר, שיגאל תומרקין הוא האמן הישראלי היחיד בשנות ה- 60, שתרגם דימויים קולקטיביים בנאליים לשפת "פופ" (מהולה באקספרסיביות אגרסיבית): טיפולו הפיסולי חסר-הרחמים, בין 1967-1965, בדימוי "גבורת החייל העברי" ("דיוקן האמן כלוחם צעיר", 66-1965; "הוא הלך בשדות", 1967; ועוד) – מאשר את הסינתזה בין תכני המקום לבין חזית האמנות המערבית דאז.

 

ככלל, ה"פופ-ארט" הישראלי של שנות ה- 60 לא רצה להיות ישראלי. "האימפרטיב האוניברסאלי" של יוסף זריצקי הקשיש המשיך לשלוט גם באמני הדור הצעיר והמרדני. חזונו של דנציגר הקדים מדי את זמנו. עם זאת, לטווח הארוך, הוא צדק בחלקו. לבטח, כשאמר בראיון הנ"ל:

"…בתחום אחד בכל זאת תחול, אני מקווה איזו נורמליזציה: יוקמו מוזיאונים רבים וגדולים, מוזיאון אמיתי לארכיאולוגיה, מוזיאון גדול לאמנות בינלאומית, מוזיאון לאמנות ישראלית… אז יוכל האמן לשלם דמי-כניסה ולראות ערכים, בלי פרופגנדה."

 

כן, תוך שנתיים, נפתח מוזיאון ישראל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s