קטגוריות
פילוסופיה

הפסל במומו פוסל

                           הפסל במומו פוסל

 

איך לא שמתי לב לפרט החשוב הזה?! איך זה, שעשרות שנים של קריאה באפלטון/סוקרטס העלימו מעיני את הנתון המשמעותי כל כך, שרק בזכותו של יוהן גיאורג האמאן – ב"זיכרונות סוקרטיים" שלו מתחילת המאה ה- 19[1] – התוודעתי אליו?! כוונתי לעובדה, שאביו של סוקרטס היה פַסל אתונאי, סופרוניסקוס שמו.[2] זאת ועוד: שאת דרכו החל סוקרטס כמי שהמשיך בעיסוקו של אביו, ורק לאחר מכן – בגיל 20 בקירוב – פרש מהפיסול לטובת העיון הפילוסופי, תחילה בטבע ולאחר מכן העיון בטוב, באמיתי וביפה. האמאן:

"סביר להניח שסוקרטס היה לפַסל כי אביו היה פסל. ניתן להסיק כי הוא לא נותר בינוני באמנותו מכך ששלושת פסלי הגראציות שלו מאתונה נשמרו."[3] (תרגום: ליאורה בינג-היידקר)

 

ועוד הצביע איש ה"נאורות" הגרמני על זיקה בין המחשבה הסוקרטית, המנפה את המיותר בדרך אל זיקוק האידיאה, לבין תהליך הפיסול:

"מבחינה זו אם כן סוקרטס חיקה את אביו, הפסל, אשר בכך שהוא מחסיר ודופק החוצה את כל מה שלא צריך להיות בעץ, הרי שבדיוק כך הוא מקדם את הצורה של התמונה."[4]

 

סוקרטס – שלא כתב מעולם, ולפיכך מתועד רק בכתיבתו של אפלטון – הצניע את הקטע הביוגראפי הזה, קרי – אביו, ורק בנדיר אנו למדים אודותיו בכתבים האפלטוניים. כגון אותו משפט בדיאלוג "אותיפרון" (11): "דבריך, אותיפרון, דומים כאילו היו של אבי אבותיי, של דידאלוס!". דידאלוס, להזכירנו, היה פַסל. מחשבה נוספת בכוחה להעלות את הטיעון, שכישלונו הפיסולי המפורסם של דידאלוס (כנפי הדונג שבנה לבנו, איקארוס, ואשר נמסו בחום השמש) עשוי לרמז רמז סוקרטי על כשל מהותי בעצם המדיום הפיסולי, שלא ניתן לנסוק באמצעותו למרומים (במובן ההכרתי)…

 

זכור לנו היטב, שעיקר "ריבו" של סוקרטס/אפלטון[5] הוא עם השירה ועם המשוררים[6], מעט עם הציירים והאדריכלים, קצת יותר עם המוזיקאים, אך פחות מכל (כמעט בכלל לא) עם הפַסלים. כאילו נזהר סוקרטס שלא להיכנס ל"שדה-המוקשים" הזה של מקצוע אביו ומקצועו שלו לשעבר. ואף על פי כן, "מוקשי-הנעל" הקטנים, פה ושם: כגון, המשפט ב"פוליטיאה", ספר ב' (361), בו מתייחס סוקרטס לצדיק ולרשע ואומר לגלאוקון:

"'אבוי', אמרתי, 'גלאוקון ידידי, באיזה מרץ ממרק אתה את שני הגברים, במֶרֶק פסלים, לצורך ההכרעה ביניהם!'" (תרגום: יוסף ג. ליבס). או, כמובן, ב"משל המערה" המפורסם מ"פוליטיאה", ספר ז, שבו ממקם סוקרטס פְסלים על החומה המוארת באש לעיני אסירי המערה:

"ועוד ראה-נא שלאורך החומה הזאת נושאים בני אדם כלים למיניהם שבולטים מעל החומה, פסלי אנשים ושאר בעלי חי העשויים אבן ועץ וחומרים שונים, וכדרכו של עולם – חלק מנושאי הפסלים ישמיעו קולות, וחלקם – ישתוקו." (513)

 

הפסלים הללו שבתוך המערה נראים ליושבים בה רק כצללים, המובדלים מהממשות המוארת באור-השמש מחוץ למערה. משמע, סוקרטס נוקט בפיסול לצורך המחשת עולם הבדיה – עולם הסברות לעומת עולם האמת. האם, ככל שביקש להימנע מכך, בכל זאת חיסל סוקרטס חשבון אדיפלי עם אביו?

 

גנותם של פסלים מציצה בכתבים האפלטוניים, גם כאשר אין היא באה ישירות מפי סוקרטס: בדיאלוג "סופיסטן", שלל אפלטון מפי ה"אורח" את מוסכמת העיצוב הפרספקטיבי של פְסלים המוצבים על גגות, לפיה, מוגדל ראש הפסלים כך על מנת שייראה מלמטה פרופורציונאלי לגוף:

"…אותם הפסלים והציירים שיוצרים איזו שהיא יצירה ענקית, שאילו היו מעתיקים בה את יחסי המידות האמיתיים של דמויות יפות, הרי שחלקיה העליונים היו נראים, כפי שידוע לך, קטנים מדי, והתחתונים – גדולים מדי, כיון שאת אלה רואים אנו מרחוק, ואת הללו – מקרוב." (235)

 

הפַסל משקר, אם כן, לא פחות מהצייר ומהמשורר. כל אלה גם יחד "עושי להטים". וחישבו, למשל, על בנו של צייר תל אביבי שהיה מפרסם מסה נגד ציור…

 

סוקרטס/אפלטון, שגירשו את המשוררים מהמדינה האוטופית, הפתיעו אותנו בדיאלוג "פיידון": כאן, זמן קצר בטרם יוּצָא סוקרטס להורג באמצעות כוס-התרעלה, מבקרו בכלא ידידו, קביס, המגלה לנו ש… סוקרטס כתב שירה בתאו:

"…שכבר קודם לכן שאלוני כמה אנשים […] על הפיוטים שחיברת, כלומר על האגדות של איסופוס שהעתקתן בחרוזים ועל ההמנון לאפולון: בשֶלמה חיברת אותם לאחר שבאת לכאן, ואילו קודם לכן לא חיברת שיר מעולם." (61-60)

 

מדהים: איש האמת, אויב-השירה-לכאורה – כותב שירה.[7] האם גם הפיסול יזכה לרהביליטציה חלקית מצדו של סוקרטס? רק במעט, מעט מאד: ב"פוליטיאה", ספר ד', בתור דוגמא לראייה כוללת והרמונית של דבר שלם, מובא זה הצובע פסל-אדם (כפי שהיה מקובל באתונה דאז) ובוחר דווקא בצבע אדום לסימון העיניים, ולא – כמקובל – בגוון השחור, היפה יותר. ההסבר:

"אישי המופלא, אל-נא תהא סבור שעלינו לצייר עיניים יפות כל כך עד שלא תהיינה דומות כלל לעיניים, ואף לא שאר חלקים, אלא צא וראה, אם הדבר בכללותו עולה יפה בידינו, מתוך שאנו נותנים לכל חלק וחלק את הראוי לו." (420)

 

רוצה לומר: בדומה לאמן הפיסול, המשכיל לוותר על פרט יפה לטובת ההרמוניה הכוללת של הפסל, כך הפילוסוף יעדיף את הכללי על פני הפרטי.

 

אלא, שלסוקרטס יש בעיה לא פשוטה: אביו, סופרוניסקוס, אינו מוערך באתונה כאחד מחשובי הפסלים. אין הוא מגיע לדרגת מעלותיהם של מיירון, פידיאס, פוליקליטוס, פרקסיטלס ונוספים. סוקרטס יודע זאת ומקבל זאת. הנה כי כן, בדיאלוג "פרוטגורס", כשנסב הדיון על מקצועו של פרוטגורס – הסופיסט, נזקק סוקרטס לשמות הפַסלים הידועים:

"…'כשתלך עכשיו אל פרוטגורס ותשלם לו שכר-כסף בעבורך, – מי הוא זה שתבוא אליו, וכדי שתיעשה מה?' […] 'ולו ביקשת ללכת אל פוליקליטוס איש ארגוס או אל פידיאס האתונאי ולשלם לאלה שכר בעבורך, ולו שאלך השואל: תשלום הכסף הזה לפוליקליטוס ולפידיאס בחינת מי. מה היית משיב?' – 'הייתי אומר בחינת פסלים.' – 'וכדי שתיעשה בעצמך מה?' – 'פסל, כמובן'. […] 'מי הוא פרוטגורס זה שיש בדעתכם לשלם לו כסף? מה היינו משיבים לו? מה שם אחר שומעים אנחנו שפרוטגורס נקרא בו, כשם שפידיאס נקרא פסל והומירוס משורר – מה שם ממין זה שומעים אנחנו בפרוטגורס?' 'סופיסטן קוראים לו לאיש, סוקרטס', אמר." (312-310)

 

אבא לא מוזכר, אף לא ברמז קל.

 

תחושתי היא, שסוקרטס, לא זו בלבד שהרחיק עצמו מאביו הפסל, אלא שהרחיק עצמו ממדיום הפיסול בכלל (שמרכזיותו בפוליס האתונאי רבה, כידוע), לטובת עיון במדיומים האמנותיים האחרים. מדוע?! בכל הווייתו ואורחות חייו, סוקרטס היה טיפוס אקסצנטרי ורדיקלי, כמעט אנרכיסט במונחי הממסד השליט. האם מרדנותו, ולפחות – האינדיבידואליות חסרת הפשרות שלו, היו ביטוי נפשי למרד נגד אב?

 

על האידיאה הסוקרטית של האבהות (ולסוקרטס ולקסנטיפה היו שלושה בנים, אחד מהם קרוי על שם אבי-סוקרטס) למדנו מפי דרידה ב"בית המרקחת של אפלטון" (פורסם במקורו ב- 1968). האידיאה הזו מסתתרת, מסתבר, בעומק ההבחנה הסוקרטית/אפלטונית ביחסי "דיבור" (לוגוס) ו"כתב" (טקסט) כיחסי אב-בן וכתשוקתו הסמויה של הבן לרצח-אב:

"אין זאת שהלוגוס הוא האב. אלא שמקור הלוגוס הוא אביו. […] 'הסובייקט הדובר' הוא אבי דיבורו. [..] הלוגוס הוא אפוא בן, והיה מוּעד לאסון אלמלא הנוכחות, אלמלא הליווי הצמוד של אביו. של אביו האחראי עליו ומשיב בשמו. בלעדי אביו, אין הוא אלא, בדיוק, כתב. […] ייחודו של הכתב מתקשר אפוא להיעדר האב. היעדר כזה עשוי להתקיים באופנים שונים, […] מוות טבעי או אלים, עקב אלימות סתמית או רצח-אב."[8]

 

דרידה איתר באידיאה של הכתיבה, כפי שעולה ב"פיידרוס", מטפוריקה של צורך בן בתמיכת אביו, הדיבור, אך אבחן את הצורך הזה של הבן כ"מצוקת היתום" ו"רוצח אביו" שבדין "התיימרות לסלק את האב, להשתחרר ממנו ולהשיג עצמאות זחוחת-דעת."[9] דהיינו, שאיפתה הבו-זמנית של הכתיבה לחסות הדיבור , אך גם להשתחררות מהתלות בו.

 

דואליות אמביוולנטית זו של אב-בן זיהה דרידה גם בדיון הסוקרטי/אפלטוני ב"פיידרוס" בנושא היחסים שבין הטוב (שהוא ה"אב") לבין גילוייו הפרקטיים-יומיומיים (שהם ה"בנים").[10]

 

שוב, הטוב/אב עצמו נעדר. כמוהו כשמש שאין להתבונן בה ישירות. רק "צאצאי" הטוב הם ברי הבחנה. ה"יתמות" הזו אינה מרפה מפרשנותו של דרידה ל"פיידרוס" לכל אורך "בית המרקחת של אפלטון". סופה, לפיכך, שהיא מחזירה אותנו אל יחסי סוקרטס וסופרוניסקוס, אביו הפסל.

 

דומה, שהיעדרותו של האחרון – האבא של סוקרטס – במקביל להיעדרות הפיסול – מובנת לנו עתה ומזמינה אנליזה פסיכואנליטית.

 

 

[1] את החלק הראשון של "זיכרונות סוקרטיים" קראתי בכתב-העת "דחק", כרך יא, 2019. כתב-העת הזה, שנערך על ידי יהודה ויזן, הוא אוצר בלום של שפע תרבותי בלתי נדלה.

[2] אלכסנדר פוקס, "אתונה בימי גדולתה", מוסד ביאליק, ירושלים, 1959, עמ' 160.

[3] לעיל הערה 1, עמ' 452.

[4] שם, שם.

[5] שאלת הפרדת התאומים הסיאמיים – אפלטון וסוקרטס – היא שאלה סבוכה: האם אפלטון הוליד את סוקרטס כדמות בכתביו, או שמא הייתה זו מחשבת סוקרטס שהולידה את מחשבת אפלטון? על שאלה זו העמיק והרחיב ז'אק דרידה ב- 1968 בספרו הגאוני, "בית המרקחת של אפלטון", שאליו נידָרש בהמשך.

[6] פרשנותי ל"ריב" זה מובאת בספרי, "שלוש חשיכות", האקדמיה, ירושלים, 1997, עמ' 70-55.

[7] על חידה זו, ראה הפרק "שירת המוות האפלטונית", שם, עמ' 54-48.

[8] ז'אק דרידה, "בית המרקחת של אפלטון", תרגום: משה רון, רסלינג, תל אביב, 2002, עמ' 33.

[9] שם, עמ' 34.

[10] שם, עמ' 39.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s