האלגוריה על האמנות הישראלית (ג)

 

אנחנו בשנות ה- 70. לא מעט אלגוריות על האמנות מוכרות לנו מעשור זה בזכות המושגיות וממהותה הרפלקטיבית העצמית. אחת המוקדמות שבאלגוריות אלו אף קדמה לאמנות המושגית, וכוונתי לתערוכת הציורים שהציג איוון שוויבל ב- 1971 במוזיאון ישראל. היו אלה ציורי שמן שמיזגו פיגורטיביות אקספרסיוניסטית בהפשטה אקספרסיוניסטית ואשר שבו והציגו תמונות של האמן הוא עצמו בסטודיו הקמרוני שלו בעין-כרם, כשהוא מצייר ו"עושה אהבה", מציג עצמו באירוניה יחסית כדמות מיתולוגית וחוגג אמנות וארוס. בציוריו אלה עטף שוויבל את עצמו בבועת הסטודיו שלו, שהפך בעבורו לארקדיה אישית, בה "אירח" בציוריו, מלבד את דמות רעייתו האהובה דאז, אביבה, או את דמות ידידו הטוב – אורי ליפשיץ, גם את גדולי האמנות המערבית, שמאז הרנסנס והבארוק ועד המודרנה – טיציאן, ג'ורג'ונה, ונציאנו, ולאסקז, פוסן, קורבא, סזאן… לא במקרה, שלושה מתוך 34 ציורי התערוכה הגיבו ל- Et in arcadia ego"" של ניקולא פוסן: אך, בעוד פוסן זימן את המוות לארקדיה (כאשר צמד רועים פוגש לפתע במצבה), שוויבל ענה בצהלת הליבידו – היצר, החושים, התשוקה לאישה ולאמנות. במקביל, אחד מציורי התערוכה נקרא "בונז'ור!", תוך שעונה לציורו של גוסטב קורבא מ- 1854, "הפגישה" ("בונז'ור, מסייה קורבא"): שוב, אם קורבא הציג את עצמו מטייל במונפלייא, שעה שפטרונו קד לו קידה, משמע – בעוד קורבא הכריז בציורו מלחמה אמנותית נגד הבורגנות , הרי ששוויבל אישר בציורי הסטודיו שלו מרחב אוטרקי, מספיק לעצמו, האמנות כקוסמוס גן-עדני מוגן ואישי. בראיון שנערך עמו בקטלוג התערוכה במוזיאון ישראל, אמר האמן:

"תוכל לכנות רבים מציורים אלה בשם: 'בונז'ור, אדון שוויבל'. והכוונה היא: האם אתה נמצא? האם אתה ער? האם אתה חי, שוויבל. השאלה 'היכן אתה?' מתעוררת, ואני עונה שאני בסדנא. למעשה 'האמן בסדנתו' הוא שם מתאים לכל ציור כאן."[1]

 

ב- 1974 הצטלם יהושע נוישטיין בחצר דירתו שבאבו-טור הירושלמית, בין עצי האורן שברחוב עמינדב, נשען נון-שלאנטית על ענף כעל מוט-נדודים, כאשר מולו, מעבר לשביל, עומד ידיד צעיר וארוך-שיער. "בונז'ור, מסייה נוישטיין", קרא האמן לתצלום. נוישטיין תמצת את הסצנה מציורו של קורבא במטרה להצהיר על מחווה לאוונגרד. כי בתצלום הנדון חזר האמן לקורבא כמי שחוזר אל אבי האוונגרד (כפי שאבחנה לינדה נוצ'לין, שנוישטיין קרא את ספרה מ- 1971, "ריאליזם"), אך הקפיד להמיר את מפגשו האנטגוניסטי של האוונגרדיסט והבורגנים בפגישת שני אוונגרדיסטים צעירים מאותו מחנה חברתי: "פגישתו הנונשלאנטית [של נוישטיין] עם הידיד גם מפיגה את ה- stress האוונגרדי של המאה ה- 19. אפילו לא המסתורין הרב שאפיין את ציור 'בונז'ור, מסייה גוגן' מ- 1889, בו פוגש האמן בנזירה מסתורית בחורש כחלחל. ב- 1974 האוונגרד משוחרר ובוטח בעצמו."[2]

 

האירוניה הנוישטיינית לא מנעה מתצלומו לתפקד כאלגוריה בזכות אמנות האוונגרד. בה בעת, לא נתכחש לעובדה, שבתצלומו זה, נוישטיין נשאר באינטימיות של חצר-ביתו וחוג ידידיו; דהיינו – "הצהרתו" אינה כה רחוקה מההצהרה ה"שוויבלית" הנ"ל, הגם שבּוּעת האמנות האוטונומית של נוישטיין דוגלת בתחילת שנות ה- 70 בחשיבה מינימליסטית-מושגית ולא בציור שמן על בד. כך, גם כשהציג ב- 1971 (בתערוכת "מושג + אינפורמציה", מוזיאון ישראל) סדרת צילומים-בתוך-צילומים, בהם מוּצָאים התצלומים בהדרגה מאולם-התצוגה אל מחוץ למוזיאון, עדיין החוץ והפנים – העולם והאמנות – אוחדו בברית הזיכרון.

 

אך, ה"אלגוריה" הבאה בעיוננו כבר תצעד צעד נועז החוצה מהאמנות אל העולם: ב- קיץ 1972 הצטלמו אביטל גבע, מיכה ואלמן ומשה גרשוני, כשהם נראים מגבם צועדים בחברת יצחק בן-אהרון, אז מזכ"ל ההסתדרות. המסר היה ברור: מעשה האמנות תובע אקט של יציאה מהסטודיו הסגור אל החברה, יציאה אידיאולוגית מגויסת (ברוח ההומניזם הסוציאליסטי), ולא פחות מכן, יציאה קולקטיבית בסימן חבירה אמנותית.

 

רעיון היציאה מהסטודיו ינק לא-מעט מרוח פעולותיו הפוליטיות של יוזף בויס בדיסלדורף דאז. לכן, מעניינת ההשוואה בין התצלום הקבוצתי הנ"ל לבין תצלום מ- 1973 בו נראה דוד גינתון כורע ברך מול דלת ביתו של בויס. על פניה, תנוחת עולה-רגל נוצרי בפני מוסד סגידה טרנסצנדנטי ונעדר (בויס לא היה בבית…). כזה היה אז מעמדו של בויס כאמן נערץ, בין בגרמניה ובין ב"בצלאל". לא כן בחוגי "המדרשה" (אז, ברמת-השרון): תמר גטר יצרה ב- 1974 את "מכתב לבויס" ובו ניסחה בכתב ובתצלום אוטוביוגראפיות אירוניות שבסימן התגייסות האמנות לנזקקי החברה. האירוניה לא פסחה גם על עבודתו של גינתון: כריעתו אמביוולנטית ונושאת בחובה ביקורת על היחס למעמדו המופרז של בויס, בין בפני עצמו ובין בפני מעריציו. לפיכך, גם בתצלום אחר – "דוד ואני" – מאותו מסע של גינתון באירופה ב- 73, בו צולם האמן הצעיר עומד בפירנצה שמוט-זרועות מתחת לצל ענק של פסל "דוד" למיכלאנג'לו – המסר הוא זה של הקטנת האני, תחושת הפיחות של אמן-הפריפריה בפני גדולי המרכז, אך גם ההימנעות מההרואיות של השלכת האבן על גוליית.

 

בבחינת שתי אלגוריות על האמנות (שתיים שנלוות להן אלגוריות נוספות בתצלומי גינתון מאותה תקופה, רובן למחרת מלחמת יום-כיפור ובהתייחס אליה) – דוד גינתון אינו שותף להצהרה הלוחמנית של היציאה המגויסת מהסטודיו לטובת המאבק החברתי.

 

בשנות ה- 70, שפת האמנות הפכה, אכן, מושגית, אידיאית, וכליה העיקריים הם המצלמה ומכונת-הכתיבה. ב- 1975 צילם מיכאל דרוקס את עצמו ניצב בפתח חדרו בקאסל שבגרמניה (עיר תערוכות ה"דוקומנטה"). בחדר שמאחוריו ניתן להבחין בשולחן-עבודה ועליו ספרים ומכשיר רדיו ולמרגלותיו מוניטור. גופו ופניו של דרוקס פונים מזרחה (שם העבודה: "התכוונות למזרח") והוא – לשעבר, תלמיד הפנימייה הדתית – מניח תפילין, לכאורה. די במבט מהיר כדי לגלות, שלא "בתי"-תפילין ולא רצועות-תפילין על מצחו וזרועו, כי אם שתי מצלמות ורצועות-מצלמה. הוסיפו לזה את הדפים שבידיו, טקסט עיוני כלשהו (ולא "סידור"), והרי לכם הצהרה על יסודות האמנות המושגית ואמצעיה התקשורת שלה. "אני מתנגד לפולחן כפוי (הנחת תפילין) ומתרכז בפולחנים (העבודה) שלי. באותה תקופה, כלי הפולחן היה מצלמה.", אמר דרוקס לאדם ברוך.[3] מאוחר יותר, סיכמה גליה בר-אור:

"הטקסט הקדוש בקופסת התפילין הומר בסרט הגנוז בבטן ה'קמרה אובסקורה', הלשכה האפלה של המצלמה, כשהוא לוכד זיכרון ותודעה באופן החוצה זמן ומרחב."[4]

 

אלגוריה אחרת על האמנות נוצרה בסוף 1975, כאשר פנחס כהן גן יצר הדפס משולב (ליתוגרפיה ודפוס-משי) המייצג דמות ארכיטיפית של גבר צעיר הניצב עם ידיו על חגורתו, מצדו הימני כתם מופשט בעל אופי אקספרסיבי, וכנגדו צמד מלבנים גיאומטריים מינימליסטיים – האחד, כחול, מכסה את פלג-גופו העליון והשני, אדום, סמוך לו משמאל. שניים משלישיית צבעי היסוד של המודרנה. בתחתית שמאלית של ההדפס רשם כהן גן את הנוסחה: A1 = f (N.C). לפי משוואה זו, 'אמנות' (או סגמנט ספציפי שלה) היא פונקציה של כפולת 'טבע' ב'תרבות'. בהקשר זה, אביא קטע ממאמרי, "נוסחת פנחס כהן גן":

"בתאריך 3 באפריל 1975, בשעה רבע לשמונה בערב, הגיע אלי לפתע מברק מפנחס כהן גן. היה כתוב בו כך (ואני מוסיף פיסוק): 'שלום. בעניין הגדרת האמנות: במושג אמנות מבחינים במערכות ופעולות מאוזנות בין טבע לתרבות. בתמצות זה ייראה כך: האמנות הנה פונקציה של (מכפלה) תרבות וטבע, (א.מ) A=F-S. פנחס כהן גן, שלישי לאפריל 1975 ירושלים.'[…]מברקו של כהן גן נשלח אלי למחרת הופעת ספרי, 'הגדרת האמנות', וברור היה שהאמן מבקש לענות לטיעונַי הפילוסופיים בטיעון פילוסופי מתומצת משל עצמו. […] תוך כשנה [פגשתי] ליתוגרפיה שיצר כהן גן, בה עוצב איש עומד בין שני מלבנים צבעוניים שונים ולמרגלותיו כתובה הנוסחה: (A1=f(N.C. […] הנוסחה המירה A של אמנות ב- 1A – קטע של אמנות! כאילו הבין עתה האמן שהנוסחה שלו בכוחה לפעול רק על פלח חלקי של האמנות."[5]

 

איני יודע מה פירוש מכפלת טבע בתרבות, ולפיכך אסתפק בהבנת המשוואה של כהן גן כאומרת: האמנות היא תולדת יחס כלשהו בין טבע לבין תרבות. גם איני משוכנע בדיכוטומיה שבין טבע ותרבות, אך אכבד את הדואליות הזו (ששורשיה במחשבת ה"השכלה"), הזכורה גם ממחקרי קלוד לוי-שטראוס שהשפיעו על כהן גן בשנות ה- 70.

 

התחלנו בארקדיה הירושלמית של הסטודיו, בה התאחדו טבע (יצרים) ותרבות (אמנות); עודנו בירושלים, המשכנו ביציאת אמן (תרבות) לחצרו (טבע) על מנת לאשרר את האמנות כאוונגרד; הרחקנו לקיבוץ גבעת-חיים (מאוחד) בכדי לפגוש באמנים אוונגרדיים המתגייסים לפעולה חברתית (תרבות); הרחקנו עוד יותר עד לדיסלדורף, בה צפינו בספקנותו של אמן באשר לרעיון ההתגייסות החברתית; לאחר מכן, הגענו לקאסל על מנת לאשר את האמנות כטענה שכלתנית ומתעדת; ולבסוף סגרנו את המעגל באמצעות נוסחה אמנותית המאשרת תלות התרבות והטבע.

 

בקרוב: פרק אחרון בסדרה

 

 

[1] "שיחה על כוס יין עם איוון שוויבלל בביתו שבעין-כרם", קטלוג תערוכת "איוון שוויבל: האמן בסדנתו", מוזיאון ישראל, ירושלים, 1971, ללא מספרי עמודים.

[2] גדעון עפרת, "נוישטיין: רב-ענפין, 1977-1973", בתוך: "ביקורי אמנות", הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, 2005, עמ' 425-424.

[3] "כותרת ראשית", 9.11.1983. מצוטט בתוך: גליה בר-אור, "מיכאל דרוקס: מסעות בדרוקסלנד", המשכן לאמנות, עין-חרוד, 2007, עמ' 115.

[4] שם, שם.

[5] גדעון עפרת, "נוסחת פנחס כהן גן", בתוך אתר המרשתת הנוכחי, 24.11.2012.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: