קטגוריות
Uncategorized

הסולידאריות של סיגלית לנדאו

 

              

 

"עבודת-אמנות", "work of art", "Arbeit" – האומנם יצירה אמנותית היא עבודה, ומה מתחייב מהיותך אמן-עובד? ומה עושים עם האסוציאציה האיומה ל – Arbeit macht Frei?

 

ב- 2011 נבחרה סיגלית לנדאו, זו לה הפעם השנייה, לייצג את ישראל בביאנאלה בוונציה. "הרצפה של אדם אחד היא התקווה של האחר", קראה לנדאו למיצב השאפתני, שקיבל את פני המבקרים במערכת מסועפת של צינורות עבים, החודרת מבעד לקירות הביתן למעמקים אל מי-התהום של ונציה. מעין מפעל-טיהור סביבתי. לצנרת הסובבת נלוותה הקרנת-קיר של סרט-וידיאו המייצג זוג נעלי עבודה מצופים בגבישי מלח עבים (לאחר שהושקעו ארוכות בתוך מימי ים-המלח), בעודם שוקעים לאיטם במי הים הקפואים של מפרץ גדנסק שבפולין. ביציאה, בחצר הביתן שבז'ארדיני הוונציאני, ניצבה בימה נמוכה ועליה סודרו במעגל 12 זוגות נעליים ששרוכיהם נקשרו אחד לשני, דהיינו כל נעל נקשרה לנעליים השכנות לה.

 

מבחינת סיגלית לנדאו, כפי שניסחה זאת במייל אישי, "הילדה שמתחת לשולחן-הדיונים (שתועד מ- 12 נקודות מבט, שנראו לאחר מכל על מחשבים ניידים מעל לשולחן העגול) – קשרה את שרוכי המתדיינים על שולחן המשא-ומתן… הם חמקו מאחריות על ידי היחלצות מנעליהם (וגרביהם!). עזבו […] יחפים."

 

אם כן, ילדה חתרנית (נחשו מי היא הילדה) התגנבה בחשאי מתחת לשולחן העגול של חדר-הישיבות וקשרה לתריסר המתדיינים את שרוכיהם, כך שנאלצו לצאת יחפים וללא נטילת אחריות.

 

על מי אנחנו מדברים? על נציגי השלטון הפולני, שנועדו עם נציגי פועלי המספנה בגדנסק, חברי "סולידאריות", בראשותו של לך ואלנסה, אז ב- 1980.

 

מה לסיגלית לנדאו, בת למשפחה בורגנית-ירושלמית ולפועלי המספנה הפולניים?

 

ובכן, מסתבר, שלאמנית, ילידת 1969, עניין היסטורי עמוק ועקבי עם סולידאריות פועלית, ובפרט כאשר מדובר בפועלים זרים, לא כל שכן – בשב"חים. עוד ב- 1995, סמוך לסיום לימודיה ב"בצלאל", היא פרצה קיר באחד מאולמות התחנה המרכזית החדשה שבדרום-תל אביב רק כדי לגלות מאחוריו חלל-מגורים סודי של פועל פלסטינאי, שוהה בלתי חוקי. בתערוכה הקבוצתית שאצרה שם שרית שפירא, סיגלית לנדאו הציגה את החדר, על סך ממצאיו: צילומים פורנוגראפיים על הקיר, בקבוקים זרוקים על הרצפה, שידה משומשת, אוהל עלוב ובתוכו מזרן שרוף, ועזובה רבה מכל עבר. "טראנזיט", קראה לנדאו לעבודתה. תוך זמן קצר, ועדיין ב- 1995, שבה והציגה "אוהל" של פועל חסר-בית: דלת פח כפולה וישנה הפכה לצמד "יריעות" אוהל (שני כתמי שריפה גדולים חרכו את אחת ה"יריעות" כשתי עיניים גדולות ועיוורות). "אוהל" המתכת המאולתר הזה אכלס בתוכו מיטת ברזל הפוכה, שמיכה מקופלת, שטיח ועוד, שעה שהיה רק פרט אחד מתוך תצוגת "הָרבָּיִת" שהציגה לנדאו במוזיאון ישראל לרקע דמדומי האינתיפאדה הראשונה. הנקיטה בדלת הכפולה הדגישה, כמובן, את האידיאה של היעדר בית, מהמוטיבים המרכזיים של האמנית בראשית דרכה.

 

ראוי להדגיש: עוד מאז עבודת-הגמר שלה ב"בצלאל", אישרה סיגלית לנדאו את זהותה כ"פועלת": באמצעות מין "יד-ברזל", שהתקינה לעצמה, היא נגסה-חצבה-גילפה-חפרה פירצה עמוקה ("לוע? ואגינה? פי-טבעת?) בתוך 14 דלתות-עץ שנשענו זו על זו. עבודת פרך. זהות פועלית-עמלנית שכזו שבה ונתגלתה ב- 1997, כאשר לנדאו הציגה בכניסה לביתני הז'ארדיני מכולת-פלדה גדולה, אשר מרצפתה הצמיחה "הר" פלדה באמצעות הלהטת הרצפה ל- 500 מעלות והכאת-פרך בפטיש ידני (עבודת-אובייקט קטנה ומקסימה, שנלוותה לפעולה, הורכבה מפטיש בתוך פטיש. כלומר, ראש-הפלדה של הפטיש האחד חדר לתוכו של ראש-הפלדה האחר). מוזיקה ערבית, שנשמעה מפינה עליונה במכולה, הזמינה טיפוס ושרבוב הראש לתוך פתח עליון, שגילה לעיני המציץ אסלה. על כותל המכולה צלתה לנדאו טקסט המספר על שני פועלים תאילנדיים שהתגנבו למכולה במטרה להגיע לאירופה וקפאו למוות. "Resident Alien"- דייר זר – קראה האמנית לעבודתה. "גם אני פועלת, בדומה לך!", כמו-הודיעה סיגלית לנדאו לפועל הנעדר, שהפך את המכולה לביתו.

 

אפילו כשהפכה משאית-מערבל-בטון לתיבת-נגינה (בנוסח "אוטו-גלידה") – בעבודה בשם "Somnabulin" – סהרורית, שהוצגה ב- 2000 באקסטר שבאנגליה – אפילו אז העמידה את עצמה בהקשר עקיף לעבודת בניין. וכאשר צללה חשופה לעומק הסחרחרת של מכונת הסוכר ("שיערות סבתא") הסביבתית, במיצב שהציגה ב- 2001 בניו-יורק, האם לא התמזגה עד תום, עד מוות, עם החרושת? ומה היו הדמויות נשולות-העור והמדממות בסביבה המיצבית המהממת שלה, "הארץ" (2002 – ימי האינתיפאדה השנייה) – אם לא "פועלי" מפעל המייצר מיץ-דמים? לא פחות מכן, העמלנות הקשה שאפיינה את טחינת אלפי דפי עיתון "הארץ" מימי האינתיפאדה, בדרך להפיכתם לעיסת-נייר (בתוך מערבל מטבח) – הייתה ממהותו של המיצב הנדון. כי, בעבור סיגלית לנדאו, "עבודת אמנות" היא, קודם כל, עבודה.

 

מכאן משמעות מנגנון הדחת-הכלים, נוסח חדרי-האוכל של קיבוצי ישראל, שפתח ב- 2007 את תצוגת "חדר-האוכל" של לנדאו ב- K.W שבברלין. כי הסרט-הנע המכאני של שטיפת המיכלים ייצג את הברית ההיסטורית בין קידמה טכנולוגית לבין הקולקטיב השוויוני האוטופי של החברה הקיבוצית. הברית הזו, שבסימן הבטחות ה"נאורות", התנפצה באחת באולם הגדול של המרכז האמנותי בדמות סביבת קטסטרופה איומה, בה מרחב "שווארמה" טורקית (רובע קרויצברג של מהגרי העבודה המוסלמיים) הפך למין מרתף-שואה מעורר חלחלה. מ"נאורות" ל"שואה" (כולל רמז חזותי לחלל הכבשן מאושוויץ). בכל הקשור לענייננו במאמר זה, החזון הסוציאליסטי של חיים ועבודה שוויוניים התרסק.

 

ולכן, הידרשותה של סיגלית לנדאו ב- 2011 לגדנסק של ואלנסה אינה מפתיעה: שקיעת נעלי העבודה במימי המפרץ הפולני מסמנת את שקיעת המאבק של "סולידאריות" ושל מעמד העובדים באשר הם. גבישי המלח העוטפים את הנעליים מסמנים את מות כוח העובדים. כל שנותר, אם כן, הוא להתגנב מתחת לשולחן הדיונים של המנהלים ונציגי הממשל ולקשור את שרוכי נעליהם יחד…

 

                              *

האמנות הישראלית ידעה פעם תור-זהב של עבודה ושל פועלים: היו בה חלוצים עבריים ופלחים ערבים, היו בה בוני תל אביב, היה הריאליזם החברתי (עם ציורי ורישומי פועלים שיצרו יוחנן סימון, גרשון קניספל, אברהם אופק ועוד), היו רישומי "אדם לעמלו" של נחום גוטמן, ואפילו הייתה ב- 1998 תערוכת "עבודה עברית" שאצרה גליה בר-אור בעין-חרוד.

 

אך, יש להודות: ברבות השנים, ירדה קרנם של הפועל ושל העבודה באמנות הישראלית ובחברה הישראלית (כולל ירידת קרנה של מפלגת "העבודה"…). תחילה, פועלים ערביים המירו את הפועל העברי, ולאחריהם – העובדים הזרים. בד בבד ובמקביל, גאתה במערב ובישראל האידיאה הפילוסופית של ה"אָחֵר" (ע.לוינס, מ.פוקו, ז'.דרידה) וזו לבשה, בין השאר, את דמותם של מהגרי העבודה, ולימים – הפליטים. הסיפור מוכר לכולנו. סיגלית לנדאו הובילה – מאז 1995, כפי שראינו – מהלך אמנותי נועז שהחזיר את האמנות הישראלית אל הפועל, אל העובד הזר, בבחינת ה"אחר". יצירתה של לנדאו היא, לצד תכניה הנוספים, הצהרת הסולידאריות שלה כאמנית, כעובדת, עם מעמד העובדים – מגדאנסק ועד לשטחים הפלסטינאיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s