קטגוריות
האמנות כדימוי וכסמל

כאבי רגליים

                              כאבי רגליים

 

תערוכת-הגמר של המחלקה לאמנות ב"בצלאל" מאכזבת יותר מתמיד, ובפרט כשהיא עוסקת בציור. שאז, התוצאות מביכות. בין מעט-מאד העבודות שעוררו בי עניין, ישנה אחת, בה בוגרת צעירה (קארין גולן, שמה) נעלה עצמה בתוך קיר ענק (עשוי כולו מדיקטים שנצבעו לבן), ומבעד חור שחוררה בו – היא שולחת לעבר הרצפה רגל שדוחפת ומניעה את הקיר (בעזרת גלגלים בלתי נראים מתחתיו) על פני האולם. דמיינו לעצמכם: קיר, ממש קיר עבה, מהרצפה ועד לטפחות, והוא שט לו בין שאר קירות האולם בזכות רגל אלמונית שמשתרבבת ממנו… כמובן, שהאסוציאציה הראשונה היא רגל השעווה ההיפר-ריאליסטית של רוברט גוׄבֶּר (1990-1989), זו שבוקעת מקיר. אך, כאן מדובר ברגל חיה, רגל דינאמית ובטרנספורמציה מתמדת של החלל. עבודה מוזרה, אבסורדית, מאתגרת.

 

מעמדן של הרגליים באמנות הוא בכי-רע, ולבטח כאשר נשווה אותן למעמד הידיים: הידיים כותבות, מסמנות, יוצרות;[1] לרגליים אין תעודה תרבותית-רוחנית. השוו את אצבעות הידיים (הארוכות, העדינות, המיומנות) לבהונות הרגליים – אותם איברים בלתי מפותחים, כמעט פרימיטיביים. אפילו לכדורגל מעמד פחות אריסטוקרטי לעומת ענפי ספורט ידניים – כדורסל, כדורעף, טניס… לא לחינם, רישום וציור ידיים הוא אתגר אמנותי מכובד, שלא איבד מכוחו לאורך ההיסטוריה; וזכורים גם פסלי ידיים, דוגמת פסליו של אוגוסט רודן. הנה כי כן, "יד-אלוהים" פוסלה; מישהו פיסל את "רגל-אלוהים"? כך, מעט מאד אמנים הקדישו יצירותיהם לרגל בבחינת נושא בפני עצמו. אם היד קשורה בקשרי תרבות ועשייה לעין ולראש (מוח), הרי שהרגל (ובעיקר, כף-הרגל) מסמנת את ה"נמוך", את תחתית האדם.

 

ואף על פי כן, רגל, רגליים ותחליפי רגליים (קביים, תותבת), כולל כף-רגל ואפילו עקיבה – לכל אלה מקום ביצירות אמנות לא מעטות (יוהן היינריך פוּסְלי, פיליפ גאסטון, מונא חאתום וכו'), כולל באמנות הישראלית. אנו, שהרחבנו בעבר בנושא נעליים באמנות הישראלית[2], נבקש לתעד להלן את הרגל, כף-הרגל וכו'. לא יפתיע לגלות, שמרבית ייצוגי הרגל גוררים קונוטציות שליליות.

 

אני חושב, למשל, על צמד הרגליים הקטועות והחבושות שמיוצגות באמצע הלוח המרכזי של הטריפטיכון, "לנופלים", ציורו של מרדכי ארדון מ- 1956-1955. "בית-הקלפים", שמו של הלוח המרכזי, בו רואים מחסומי טנקים, "שערי ניצחון" דו-ממדיים נשענים על תמוכות, לצד מבנה רעוע של קלפי משחק (בהם "מלך" ו"מלכה"…), ובתווך, בין כל אלה, צמד הרגליים הגדועות. מחאתו של ארדון כנגד המלחמות זכורה עוד מציוריו משנות ה- 40, בהם נוף עם איש חיגר הפוסע עם קב. ב- 1950 צייר תלמידו של ארדון, נפתלי בזם, "הפגנת שלום", שבראשה צעד גם פועל המהלך בעזרת קב, אף הוא – אולי – קורבן של מלחמת העולם השנייה. פרסקו של דמות פצוע, שיצר משה טמיר ב- 1948 בקירוב (ואשר התפורר ואבד), מייצג את הגבר קטוע-הרגל נשען על שני קביים. קביים הם, כמובן, סימן מוכר למצוקה מסוגים שונים: קבצן ירושלמי שצייר (הדפס-אבן) שלום רייזר במחצית שנות ה- 40 נשען על קב; ב- 1974 פסע מוטי מזרחי ב"ויה דולורוסה" של ירושלים כשהוא נסמך על קביים ונושא על גבו את דיוקנו המצולם, כמו היה צלב; הדס עפרת [שנוהג לחתום את האותיות הראשונות של שמו (ה.ע)על כפות רגליו] הציג ב- 2017 במוזיאון הרצליה תערוכת יחיד שבה הפכו קביים למחוגה רושמת ו/או לאביזרי הדפס, כל זאת בהקשר למגבלה רגלית אישית שעומתה עם השלימות האידיאלית של מבנה ה"רוטונדה".

 

ב- 2010 בקירוב יצק ארז ישראלי בבטון "רגלי חיילים": קטע מִכְנס צבאי מהקרסול ומטה, נעליים קרביות, לא יותר. מעין גדמי רגל של לוחמים. לא מעט פסלי חיילים קטועי רגליים יצר בברונזה יגאל תומרקין במחצית השנייה של שנות ה- 60: "דיוקן האמן כלוחם צעיר", "דיוקן האמן כפילוקטטס" ועוד ועוד. גם נשים קטועות-רגל נוצרו על ידו באותה עת. וכשהוא יוצר בשנות ה- 90 ציור אסמבלאז'י עם נעל המוצמדת לבד אדום ומלווה במילים – "My foot" (משהו בסגנון "על הזין") – הוא מאשר את כף הרגל כאיבר ה"נמוך" מכל איברי האדם. לא במקרה אפוא צייר גרשוני ב- 1990 את זרי הניצחון/אֵבל הקיומיים שלו והוסיף מעליהם טביעת כף-רגל אדומה, מעין דריכת התרסה כנגד שמֵי-מרום. ומאותה סיבה, נקט גרשוני בקופסאות-קרטון של נעליים, שאותן השטיח לצורת צלב וצייר עליהן כמה שנים קודם לכן את מסמני הייסורים. כי נעל וכף רגל מבטאים את הנמוך, הנחות, הארצי. ועוד אנחנו זוכרים את צילום תעודת הזהות של גרשוני העוברת ב- 1972 בין בהונות כף-רגלו, שילוב של חיפוש זהות וגופניות נמוכה.

 

שמתם לב: לעולם לא רגל אישה; תמיד רגל גבר (האם צילום הרישום המתיילד של "בית", שרשמה טובה לוטן על אחורי כף-רגל, מְזָמֵן לנו רגל של אישה? ועוד חריג אפשרי: במיצבה המהולל, "הארץ", 2002, הכתימה/החתימה סיגלית לנדאו את הרצפה הלבנה בכפות רגליה הצבועות שחור, עוד מסמן במכלול מסמני הקטסטרופה שם על ה"גג"). האם העידון הנשי ו/או האידיאליזציה את האישה עלולים לפגום באידיאה של נחיתות הרגל? כך, זכור אולי לקוראים מאמר שכתבתי פה לאחרונה על ציור של לארי אברמסון, מהבולטים באמנים הישראליים הנדרשים למוטיב הרגל, כף-הרגל בעיקר. אני מצטט:

"והרגל בשמאלו של הציור? זוהי הרגל של המ(רגל)ים שנשלחו ל(רגל) את הארץ קודם כיבושה, כמתואר בספר "יהושע" וכזכור מציורי לארי אברמסון משנות ה- 80. זוהי אפוא הרגל הכובשת, שהיא גם זו שנראתה בציורי האמן מ- 1984 ככף-הרגל של "כל מקום אשר תדרך כף רגלכם לכם נתתיו" ("יהושע", א', 3). ואולי, זוהי גם רגלו של לארי אברמסון, שחוותה דריסה וקטיעה ב- 1961, בהיותו בגיל 7. ואפשר לא פחות, שזוהי תותבת, תחליף רגל שנכרתה מחמת פציעת מוקש או כדור-צלפים וכו', כנהוג באזורנו."

 

אנו מקבלים אפוא בהבנה את בחירתו של דוד גינתון ב- 1974 (למחרת מלחמת יום-כיפור) להצמיד לכף-רגלו תחבושת צבאית ועליה המילה "כאב". לא פחות מכן, אנו מקבלים בהבנה את תצלומה של פסי גירש מ- 1991 – כף-ד מימין, כף-רגל משמאל – שעה שעל כף-הרגל ניצב זבוב, כמו מין תזכורת לפצע ה"סטיגמטה" הנוצרי. בצילום אחר שלה מאותה שנה, איברים מקוטעים – רגלים, בעיקר – מנותקים מן הגוף, והיו מי שקישרו אותם לתצלומי ערימות הגופות במחנות ההשמדה.

 

אני שב אל עבודת-הרגל של קארין גולן ב"בצלאל" ואל רגל השעווה של רוברט גובר: זו האחרונה הייתה רגל גברית (נעל גברית) השלוחה קדימה מתוך קיר בגובה הרצפה. כה ריאליסטית הרגל הזו, עד כי האמן אף השתיל בה שיערות אדם. איש בעל רגל אחת בלבד? איש שקרס והשתטח על הרצפה? שמא הארכיטקטורה טרפה את האיש? כך או אחרת, "המאוים" הפרוידיאני: הזרת המוּכָּר והפיכתו למפחיד. לא כזו היא רגל-הקיר של קארין גולן: הרגל הנשית הזו שולטת בקיר, מניידת את הקיר, שעה שה"ביזארי" שלה חייכני יותר משמאיים. מי מכיר את האישה שבקיר?

 

 

[1] גדעון עפרת, "על-יד", בתוך אתר המרשתת הנוכחי, 2018.

[2] גדעון עפרת, "נעלי ישראל", בתוך אתר המרשתת הנוכחי, 2011.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s