קטגוריות
Uncategorized

על ציור אחד של לארי אברמסון

                  

 

אז, מה יש לנו בציור הזה משנת 2017, הקרוי "אינדקס I"? ובכן: 5 צלליות של דימויים פיגורטיביים מדויקים, מסודרים, מקוטלגים ניתן לומר (כמו שיכפל הציור דף מתוך אינדקס של מדריך שימושי כלשהו), כל זאת לרקע משטח המדמה, במבט ראשון, מריחות של "הפשטה לירית" על דיקט. הציור מצויר בצבעי שמן ואקריליק על בד ומידותיו 180X120 ס"מ. וכבר מספירת המלאי הזו ברור לנו, שלארי אברמסון בא אל המודרנה הישראלית המופשטת (שבמסורת "אופקים חדשים", יחד עם הנקיטה בלוח העץ הלבוד במסורת רפי לביא וממשיכיו) בתביעה כלשהי הקשורה לסוגיית הייצוג, משמע שאלת הקשר בין אמנות לבין החיים. כך, גם הבחירה בצללית היא הד מודע לאגדת הולדת הציור הפיגורטיבי מתוך הצללית שציירה בוטאדס הקורינתית את אהובה ההולך למרחקים. אנו, הזוכרים את מהלכיו הקודמים של אברמסון, עוד מאז 1975, גם יודעים, שבמוקדם, תשתרבב גם הביקורת על "משטר הראייה" של ההפשטה הישראלית. אך, נמתין קמעה.

 

מה הם הדימויים השחורים הצפים נגד עינינו ללא קרקע לרגליהם? הנה הרשימה האינדקסית: רגל אדם, צמח, תת-מקלע, חרמש וריבוע. כולם שחורים-משחור, כולם שבלוניים, כולם נושאים רוח מורבידית המשרה על הציור משהו מתחושת אֵבל.

 

וכיצד לא יהיה הציור "עבודת אבל", שעה שהאמן מלקט וממיין "שרידים" קפואים של דימוייו מתולדות יצירתו? שהרי, אפילו צלליות כלי-נשק הופיעו בציוריו עוד ב- 2014. ניתן, אכן, לומר, שהלכסיקון החזותי לפנינו הוא מעין רטרוספקטיבה-זוטא של תולדות לארי אברמסון הצייר. מצבות.

 

קודם כל, המחווה האברמסוני הנצחי ל"ריבוע השחור" של קזימיר מאלביץ', 1915, נקודת הפסגה וסוף הדרך של ההפשטה, מומנט המאתגר את רישומי וציורי אברמסון מאז המחצית השנייה של שנות ה- 70, זמן לא רב לאחר שובו ארצה מלימודיו בלונדון. הדואליות הזו של הריבוע המאלביצ'י – בבחינת טוטאליות עליונה של התמצית האמנותית הרוחנית, אך גם המחסום האחרון – לא חדלה להעסיק את האמן במסעו הארוך והמפותל בין ההפשטה לבין המציאות, בין אמנות לשמה לבין אמנות הנוגעת בחיים, כולל הנגיעה בפוליטי. איך הגדיר איתמר לוי ב- 1993 את הריבוע השחור של אברמסון? – "הריבוע השחור נולד כרוח-רפאים, והמוות הוא חייו, […] הריבוע השחור הוא האלגוריה על האי-ניתנות להבנה, […] הריבוע השחור שבציוריו של אברמסון הוא כמו נקודה בסוף משפט…"[1]

 

עתה, בציור הנוכחי, שב האמן ועומד (ומעמיד אותנו) בפני המצבה הזו של הריבוע. ציורו, אנו ממהרים לציין לעצמנו, הפך מלבני ברבות השנים: הוא גבר על מחסום הריבוע.

 

ומתחת לריבוע, החרמש: זהו החרמש שהיה לבן, ירח צעיר שהאיר בשנות ה- 80 המאוחרות את ציורי "מה יפים הלילות" (בכנען…), שעה שבקע כלהב-שברייה מתחת לריבוע השחור, או מעל לקורה אופקית, או בקצה ענף, תוך ששב וסימן לילה, סהר מוסלמי וסכנה (חרמשו של מלאך המוות…), מכשיר את הקרקע לירח הדיאבולי המלא והעגול של "לילית" ו"אגרת" – אימהות השדים (2000). החרמש נמנה בסוף שנות ה- 80 על מושאים שאברמסון ביקש לגעת בהם, לנוטלם ולהניחם בציוריו, ביטוי לכמיהתו אחר זיקת אמנות-עולם. בהתאם, חרמש הירח השמימי והנידח הפך למין "ידית" או "להב" נגישים, שלאחר גט-הכריתות של הריבוע השחור, זה שניתק עצמו מהעולם כצורה אבסולוטית טהורה.

 

צללית הצמח שייכת, כמובן, לכל אותו פרק מפואר של "פלורה" ביצירת אברמסון,[2] ובעיקר יצירתו שלאחר ציורי "צובא" (1993). אם, בראשיתם, היו הצמחים הללו בגדר ממצאי שטח קונקרטיים, שהובאו לסטודיו ועובדו, בין השאר, כצלליות על בד או נייר, הרי שבסדרות ה"בוטניקה" מ- 2012 (על גבי עיתוני "הארץ" מימי "מלחמת ששת-הימים", ועל גבי עיתוני "ישראל היום" מימי מבצע "צוק איתן") היו אלה צלליות צמחי-בר מארץ-ישראל או צמחי-בר מגרמניה. פלורה בשרות מחאה פוליטית. אחד הצמחים שצלליתם כיכבה על עיתון "הארץ" היה דבורנית דינסמור – צמח סחלבי נפוץ ברחבי הארץ. עתה, בציור הנדון במאמר זה, חוזרת אותה דבורנית ממש כצללית השנייה משמאל. פעם נוספת, עסקינן בייצוג "יד שנייה", כלומר ציטוט מתוך ספר בוטניקה, רוצה לומר – צמח "מת" (אף עקור).

 

והרגל בשמאלו של הציור? זוהי הרגל של המ(רגל)ים שנשלחו ל(רגל) את הארץ קודם כיבושה, כמתואר בספר "יהושע" וכזכור מציורי לארי אברמסון משנות ה- 80. זוהי אפוא הרגל הכובשת, שהיא גם זו שנראתה בציורי האמן מ- 1984 ככף-הרגל של "כל מקום אשר תדרך כף רגלכם לכם נתתיו" ("יהושע", א', 3). ואולי, זוהי גם רגלו של לארי אברמסון, שחוותה דריסה וקטיעה ב- 1961, בהיותו בגיל 7. ואפשר לא פחות, שזוהי תותבת, תחליף רגל שנכרתה מחמת פציעת מוקש או כדור-צלפים וכו', כנהוג באזורנו.

 

ותת-המקלע: רובה-סער תוצרת ישראל, "גליל" או "נגב", איני בטוח. בכל מקרה, משהו נוסף ש"צמח" בארץ הזו והוא משתלב לעינינו בדימויי האדמה, הכיבוש ואימת הסהר.

 

הליקוט הזה של אברמסון מתוך "ערימת" הדימויים של יצירתו מהעבר אינו חריג חד-פעמי ביצירתו. עוד ב- 2007, בראיון עם יערה שחורי, אמר: "בעבודות החדשות תנועת האיסוף נמשכת,אלא שעכשיו הערימה שמתוכה אני אוסף את השרידים כוללת גם את הציורים שלי. גם הם כבר בערימה, ואני משוטט בתוכה, מסתובב בה בתנועה עקלתונית ונתקל פה ושם גם בשרידי ציורים שלי מהעבר…".[3] אנו רשאים לראות בלקט העצמי הזה ביטוי פוסט-מודרניסטי לתודעה הפוסט-אוונגרדית של "אין חדש".

 

אם כן, אינדקס של צללים מקומיים תרתי-משמע. אנחנו שמים לב: כל הצלליות מנוסחות באותו גובה (את הריבוע והחרמש איחדנו ליחידה אנכית אחת, מהסוג המוכר בציורי אברמסון). כולן מתייחסות לקרקע: הרגל דורכת, פקעת הצמח נעקרה, הנשק מופנה כלפי מטה, הירח הורד ממרומיו. עתה אנו גם מבינים, שלא רק מריחות צבע מופשטות על דיקט ניבטות אלינו מהרקע, אלא נופה של אדמה חרבה, או שמא נאמר "שטחים כבושים". ודומה, שמשיחות המכחול שלפנינו מסתירות,מוחקות, מונעות מאיתנו את המבט הגלוי בקרקע. וכמו באו הדימויים הפיגורטיביים (ולו גם בדרגת בבואה-דבבואה) ותבעו מאיתנו מבט, כלומר הכרה, רוצה לומר – ביקורת. ולכן, כשהם מרחפים באוויר, הדימויים הללו מבקשים אחר קרקע המציאות.

 

ישנו גם ציור בשם "אינדקס II", אף הוא מ- 2017, שהוא קטן יותר ובו תת-מקלע מסוג אחר, צמח מקומי אחר וירח מלא. וישנה שלישייה מ- 2018, המדמה עצמה לציורים סופרמאטיסטיים של מאלביץ' ו"מארחת" דימויי-מצבה אחרים מיצירת אברמסון (כגון, עצמות-כף-רגל, או צרעה, או "עוזי"). עתה, תמונת הכיבוש התבהרה: "ואשלח לפניכם את הצרעה" מספר "יהושע", נשק צה"לי ושריד כף-רגל. המעגל נסגר: המקום פגש באוניברסאליות של המופשט, ההיסטוריה פגשה באל-זמן המטאפיזי של הסופרמאטיזם, האמנות פגשה בחיים כאן ועכשיו.

 

"המדריך השימושי" לפנינו. האם ישנם משתמשים?

 

והערה לסיום: הציור "אינדקס I" נמכר בארה"ב לאוסף פרטי.

 

 

 

[1] איתמר לוי, "צל של ציור", מבוא לקטלוג תערוכת לארי אברמסון – "צירופי מקרים", מוזיאון תל אביב, 1993, ללא מספרי עמודים.

[2] על גלגולי הצמחייה ביצירת אברמסון, ראה מאמרה של תמר מנור-פרידמן, "משל השושנה", בקטלוג תערוכתו של אברמסון "שושנת יריחו", סדנת ההדפס ירושלים, 2004, עמ' 12-5.

[3] "העין תמיד רוצה לגעת", לארי אברמסון בשיחה עם יערה שחורי", בתוך קטלוג תערוכת האמן בגלריה "גורדון", 2007, עמ' 5.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s