ב- 2016 בקירוב צייר אסף בן-צבי ציור הנושא בראשו את המילים – "מאין מקום". המילים רשומות בכתב-יד לבן ועבה על פני משטח ירוק, הקובר מתחתיו טקסט סמוי, בלתי ניתן לפענוח (ספק טקסט "סודי" ומחוק וספק ציור קודם שהאמן לא עוד חפץ בו). בתחתית הציור, על פני שטח ירקרק-בהיר, וכאנך ל"מאין מקום" האופקי, רשם בן-צבי במכחול שחור (הגובר על לבן) – "אין סוף". עוד יצוין דימוי של גוף שחור מופשט, המוטל לתוך המשטח הירקרק ואשר במאמץ רב של הכושר המדמה ניתן לזהותו כדמות אדם.
ציור מסתורי ומאתגר.
את הציור "מאין מקום" ראיתי בתחילת 2017 בתערוכתו של אסף בן-צבי בגלריה "גורדון" שברחוב הפלך, סמוך ליפו. האם הייתה זו המילה "מקום" שמשכה אותי, או שמא הייתה זו החידתיות של הציור? כך או כך, צילמתי אותו ושמרתיו על "שולחן העבודה" של מחשבי. עכשיו, שעות ספורות בטרם יחליט בית-המשפט אם לקבל או לפסול את עדותם של נאשמי ההצתה בדומא, 2015, הציור קורא לי, ואיני יודע על שום מה.
אנחנו זוכרים, אנחנו תמיד נזכור: 2 ביולי 2014: הנער מוחמד אבו ח'דיר, בן ה- 16, נחטף סמוך לביתו בשועפת בידי קבוצת יהודים, נלקח ליער ירושלים ונשרף חיים. שנה לאחר מכן, ב- 31 ביולי 2015, השליכו "נערי גבעות" בקבוקי תבערה על שני בתי מגורים בעיירה דומא. כתוצאה מהשריפה, נספו בני הזוג סעד וריהאם דוואבשה ותינוקם בן השנה וחצי, עלי סעד. אחיו בן הארבע, אחמד, נפצע קשה.
מה הקשר לציורו של אסף בן-צבי?
תחילה, אני תר אחר מקור הביטוי "מאין מקום" ומוצא אותו ב"ירמיהו" ז, פסוק 32:
"לכן הנה ימים באים נאום ה' ולא ייאמר עוד התופת וגיא בן הנום, כי אם גיא ההריגה וקברו בתופת מאין מקום."
אסף בן-צבי הוא צייר ירושלמי, ובדומה לירושלמים רבים (בהם המחבר, המתגורר ממש מעל גיא-בן-הנום), הוא מודע היטב למיתוס האפל האופף את הערוץ המשתפל מתחת לסינמטק הירושלמי ומזרחה. וכשהוא רושם במכחולו, "מאין מקום", הוא זוכר את פולחני הקרבת הילדים, קרי – שריפתם – וקבורת המוני שרידיהם בתופת "מאין מקום", כלומר מחמת כמות קורבנות-האדם. כל שנשאר הוא לקרוא ב"ירמיהו" את השורות שלפני ואחרי הפסוק הנ"ל:
"…כי עשו בני יהודה הרע בעיני נאום ה' […] ובנו במות התופת אר בגיא בן-הנום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא ציוויתי ולא עלתה על לבי."
ולאחר מכן, העונש משמים:
"והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול שון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, כי לחרבה תהייה הארץ."
ציורו הנדון של בן-צבי מגיב לזוועות שריפת הפלסטינאים בשנים 2015-2014. בהקשר זה, הכתם השחור בציור יובן כגופה מפוחמת. המילים "אין סוף" מגיבות לגודש הקורבנות הנשרפים על מזבחות גיא בן-הנום (עד כי אין מקום לקבורתם) ועל מזבחות השנאה ביהודה דהיום, ובה בעת, מהדהדות את מושג האינסוף התיאולוגי ואף הקבלי – בבחינת ציון מקור נעלם ובלתי ניתן לתפישה בשכל האדם.
על כל השאר אין אלא לשתוק, גם כשהלב מתפוצץ.
ידועים לי שני אמנים ישראליים בלבד שהגיבו ביצירתם לפשע הצתתם של פלסטינאים תמימים: אסף בן-צבי וישראל רבינוביץ.
אני ממתין להחלטת בית-המשפט.
נ.ב.,
מספרים לי, שבוגרת "המדרשה", רונית צתרי, הציגה ב- 2017 עבודת וידיאו שצילמה ביער ירושלים במקום-הפשע. עוד צדקת.