Archive for יוני 18th, 2018

יוני 18, 2018

על עוד ציור אחד של גרשם שלום

          

IMG_3659.JPGכולנו שמענו וקראנו על "מלאך ההיסטוריה" (1920), ציורו של פאול קליי, שאותו הוריש ולטר בנימין לחברו הטוב, גרשם שלום. המלומד הירושלמי כתב וחקר את הציור, שהיה תלוי בדירתו לאורך עשרות בשנים, עד שהעניקו למוזיאון ישראל, וכל אינטלקטואל מצוי חייב להתייחס אליו במוקדם או במאוחר.

 

מעטים שמעו או קראו על ציור נוסף שהיה תלוי בדירת משפחת שלום בשכונת רחביה. זהו דיוקן ליצני, דמוי מסכה מוזרה, שמעוררת חיוך ואימה בה בעת, מעוצבה כולו בתצורות עגולות. ה"מוקיון" (או ה"לץ") צויר בשנות ה- 40 בפסטל (בגוונים פוביסטיים) בידי טרודה קרוליק. ברצוני לספר מעט על הציור הזה.

 

את פרופ' שלום הכרתי לראשונה בראשית שנות ה- 70 בבית חותני דאז בשכונת רחביה. הייתי אז דוקטורנט צעיר ומרצה זוטר באוניברסיטה העברית. הוא, גרשם שלום, כבר היה אגדה באוניברסיטה ומחוצה לה, בארץ ובעולם. לחצנו ידיים בנימוס, לא יותר. מאוחר יותר, משנישאתי לעליזה אורבך, למדתי עד כמה היה כרוך גרשם שלום אחר צילומי הדיוקן שלו, שאותם צילמה, ושבתמורתם העניק לה הפרופסור היקה את ספריו עם הקדשה. מכאן המדף בספרייתי, הקורֵס תחת ספרי גרשום שלום. באותן נסיבות, נקלעתי פה ושם למפגש חטוף עם חוקר הקבלה הנודע, אם בדירתנו ואם בדירתו שברחוב אברבנאל 28, וזכור לי כיצד דחה בנימוס תקיף את כוונתי להעניק לו ספר מספריי בטענה (שלימים, למדתי עד כמה מפורסמת היא בקרב חוקרים וביבליופילים) שהוא מקבל לספרייתו אך ורק אותם ספרים מסוימים שעליהם הכריז ברשימה שפרסם ברבים (ספרים, שמחירם האמיר ביותר, כמובן, בגין פרסום זה…).

 

השלמתי עם גורלי, עד לאותו יום ב- 1979 בו הוזמנתי על ידי ד"ר שלמה קרוליק, ידידו של שלום, לכתוב מאמר לקטלוג תערוכת ציורים של רעייתו ז"ל, טרודה קרוליק (1976- 1900 – ארכיטקטית וציירת, שהייתה תלמידתו של אריך הקל, האקספרסיוניסט הגרמני הנודע), תערוכה שתוצג ב"בית יד לבנים" בפתח-תקווה (כיום, מוזיאון פתח-תקווה). ביודעי על אודות הקשר האינטימי של בני הזוג קרוליק עם ג.שלום, מאד נזהרתי בכתיבתי, ובפרט שביססתי את פרשנותי על תורת הארכיטיפים של קארל יונג, זו המשיקה למיסטיקות ומיתולוגיות למיניהן. לטקס פתיחת התערוכה לא הגעתי, אך כפי שנאמר לי, פרופ' שלום, שנשא את דברי הפתיחה, לא התפעל מדי מפרשנותי, אף הסתייג ממנה, הגם שעודני עומד מאחוריה עמידה איתנה.

 

במכתב מ- 30 לאוקטובר 1979, למחרת פתיחת התערוכה, כתב לי ד"ר קרוליק:

"ועוד פעם לגבי ה'התקפות', כביכול, של חברי גרשם שלום עליך: שאלתי את […] ואחרים אם הם קיבלו הערותיו על ספקותיו לגבי הפירוש שלך, או יותר נכון של יונג, בנוגע לזהותו של המוקיון עם ה- trickster כהתקפה, וכולם שללו את זאת. הוא אמנם הזכיר אותך וחיפש אותך בין קהל המבקרים ('איפה הוא?' – עם החן וההומור שלו). למעשה, הוא הסיק את מסקנותיו מתוך המוקיון שלו [הציור של טרודה קרוליק שהיה תלוי בדירת מש' שלום/ג.ע], עליו הוא אמר כשראה אותו בפעם הראשונה אצלנו: 'Das bin ich', זה אני, ואשתי נתנה לו אותו במתנה. וברור שהוא כלל את זה בנאומו, והקהל צחק. מה שהוא לא ראה – ואתה כנראה כן ראית – היו אותם המוקיונים האחרים, הדמוניים, הדו-פרצופיים (במובן האמיתי של המילה) שאינם בתערוכה. ואם יונג כותב, כפי שאתה מצטט, שאותו המוקיון – ה-trickster – הוא גם מבשר את המשיח, את הגאולה, הרי זוהי כל הדיאלקטיקה האימננטית, הטוב הנברא מהרע, הלבן מהשחור וכו', הנושא, הבעיה הנצחית בה גם נאבקת אשתי ביצירותיה."

 

כיום, דומני שבכוחי להבין את פשר סירובו של גרשם שלום לפרשנותי היונגיאנית את ציור "המוקיון" של טרודה קרוליק. על זיקתו של יונג לתורת הקבלה נכתב לא מעט. יונג, שהואשם על ידי בני זמנו בגנוסטיקה, ביסס לא מעט מפרשנויותיו הפסיכואנליטיות לאלכימיה על סמלים ואידיאות קבליים, וזאת חרף התבטאויותיו האנטישמיות החמורות (אשר די בהן בכדי שגרשם שלום ירחיק את עצמו ואת הספרות הקבלית מקרל יונג). כך, למשל, ראה ביחסי ספירות "מלכות" ו"תפארת" ביטוי ליחסים ארכיטיפים של אם-בן. במכתב שכתב יונג ב- 17 בפברואר 1954 לכומר, אראסטוּס אֶוָונְס, הוא ביטא את התלהבותו ממפגשו הראשון עם הסמלים הקבליים של "שבירת הכלים" ו"תיקון העולם":

"בנתיב הקבלה הלוריאנית, מפותח הרעיון המרשים, שתעודת האדם היא לשמש עוזרו של אלוהים במאמץ לתיקון הכלים שנשברו כאשר חשב אלוהים לברוא את העולם. רק לפני שבועות ספורים, נתקלתי בדוקטרינה מרשימה זו המעניקה משמעות למעמדו הנעלה של האדם בזכות האינקרנציה. אני שמח שביכולתי לצטט לפחות קול אחד התומך במניפסט הבלתי רצוני שלי."[1]

 

גרשם שלום לא אהד את הפרשנות הפסיכואנליטית של יונג לתורת הקבלה. נזכיר, שבכנסי "אראנוס" לחקר הדתות, שהתקיימו מאז 1933 בשווייץ, מפגשים בהם נכח והרצה גרשם שלום, השקפתו המיתית-סימבולית של קרל יונג היוותה מוקד להתקפות מלומדים. בה בעת, נציין את ההפניה שמפנה ג.שלום לטקסטים של ק.יונג, וזאת במסגרת מחקריו של הראשון על דמות הגולם או על מושג הצדיק.[2]

 

read more »