משלי שועלים: double bind

                            

בתערוכתו של אברהם אופק במוזיאון תל אביב אתה נעמד מופתע ומאותגר מול סדרת רישומי עיפרון מהשנים 1987-1985, בהם מציע האמן ז"ל (1990-1935) את גרסתו היהודית והאוטוביוגראפית למיצג או ל"פעולה" של יוזף בויס מ- 1974 – "אני אוהב את אמריקה ואמריקה אוהבת אותי". כידוע, לאורך שלושה ימים שהה בויס בגלריה ניו-יורקית, מצויד רק בשמיכת-לבד ובמקל-הליכה (או מטֶה), ובמחיצתו קויוט, זאב-ערבה. הרבה נכתב על יחסי תרבות-טבע א-פרופו המיצג הזה, ולא נרחיב בנדון. לעומת זאת, אבקש להתעכב על פרשנותו המיוחדת של אופק לעבודה זו של בויס, ואנסה להוסיף משהו על ניתוחה המפורט של האוצרת בקטלוג.

 

מה רשם אופק? שמיכה המכסה כ"הר" דמות בלתי נראית, כאשר מקדקוד ה"הר" בוקע ראשו המתעקל של מוט-ההליכה. ומנגד – החיה. מכאן ואילך, טרנספורמציות מסתוריות ומילים מלוות, שמאירות ומחשיכות בה בעת. ברוכים הבאים למבוך.

 

 

מופלא בעיניי, כיצד זה שסדרת הרישומים המרתקת הזו חמקה מהכרתי במהלך "חיטוטיי" הרבים בשפע יצירותיו של אופק, המרוכזות ברובן בביתו שבירושלים. אך, יותר מזה, אני מוטרד מהעובדה, שלא זאב-ערבה, אף לא Canis Lupus מהזן הארצישראלי המצוי, ולא שום זאב אחר רשם אופק, כי אם… שועל. והשאלה המציקה לי ברשימה זו היא: מדוע שועל ולא זאב?

 

בטרם נעיין ברישומים ובמה שמתרחש בהם (וכאמור, את הניתוח המפורט של הרישומים תמצאו בקטלוג התערוכה), נזכור, שלא אחת, אברהם אופק של שנות ה- 80 מבקש לענות למיתוסים זרים (מצריים, נוצריים ואחרים) בפרשנות יהודית: כך עשה, למשל, לדימוי המשפחה והחמור (דימוי שהפך מהתיאור הנוצרי של "הבריחה למצרים" לייצוג עקידת-יצחק).[1] בהתאם, עתה, ברישומי בויס שלו, המקל או המטה השאמאני המגיח מפסגת הר-השמיכה יובן כ… מקלו של "היהודי הנודד". אלא, שהיהודי של אופק אינו נודד (כפי שנדד בציורי-הקיר שלו בכפר-אוריה, 1970), אפילו לא יושב לנוח (שני מצבים שיוצגו רבות בציור היהודי לדורותיו), כי אם מתחבא מפני החיה. היהודי מפחד.

 

בתחתית רישום מ- 5 במאי 1987 (הרישום: ראש מזוקן מציץ עם המקל מפסגת הר-השמיכה; מולו החיה, הנראית הפעם דומה לזאב, חושפת שניים נגד הדמות) כתב אופק:

"הצד השני של המטבע. הרישום נעשה על פי צילום של פעולה של ג'.בויס. העניין הוא כזה: כתוב בבולגרית: תגיד לי איסָצְ'קֶה מדוע אברם, יהודי, פוחד? התפחד או לא? ולא ברור מי שואל את מי. ועוד עניין: בבולגרית, המילה התפחד היא בּואיש לִי סֵה אִילִי נֶה. המילה הבולגרית התפחד זהה בצלילה לשם בויס. בויס – בויש."

 

היהודי פוחד מהשועל. דווקא היו לו לאופק, מי שנדרש למקורות יהודיים מאז 1976, סיבות טובות להישאר נאמן לדימוי הזאב של בויס. שהלא, ב"ירמיהו" (ה', 2-1, 6) יכול היה לקרוא:

"שוטטו בחוצות ירושלים וראו-נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט מבקש אמונה, ואסלח לה. […] על כן הִִכַּם אריה מיער, זאב ערבות ישדדם, נמר שוקד על עריהם, כל היוצא מהֵנָה ייטָרף, כי רבו פשעיהם…"

 

אז, מדוע לא נשאר אופק נאמן לזאב של בויס? הדעת נותנת (וזאת בהסתמך על זיקת חיותיו המאוחרות של אופק למקורות תנ"כיים ותלמודיים – הנחש, העורב, הסלמנדרה, היונה), משום חד-משמעותו המאיימת של הזאב במקורות היהודיים, לעומת דו-משמעות טורפת-גואלת של השועל במקורות הללו. מה גם, שאופק, שהיה כה בקי במדרשים תלמודיים, לבטח הכיר את המדרש מ"מסכת סנהדרין" על ערמומיותו של השועל, זו שגברה על הזאב:

"משל הוא שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בערב שבת, ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת. […] בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו. ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים. נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה. אמר לו הזאב: למה אתה נכנס לשם? אמר לו: יש כאן בשר וגבינה לאכול ולִשְבוע, והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול, כמין גבינה עגולה. אמר לו: אני היאך ארד? אמר לו: היכנס אתה בדלי העליון. נכנס והכביד וירד, ודלי שהשועל עליו – עלה. אמר ליה: היאך אני עולה? אמר לו: צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו"[2]

 

זאת ועוד: במדרשי התלמוד יכול היה א.אופק למצוא את זיהוי השועל עם צוררי העם היהודי, רודפיו ההיסטוריים: ב"שיר-השירים: מדרש רבה" יכול היה לקרוא את פרשנות חז"ל ל"אחזו שועלים, שועלים קטנים מחבלים כרמים", לפיה השועלים הנדונים אינם כי אם משל למצרים שרדפו את בני ישראל. לפי פרשנות זו, הכרמים מציינים את ישראל ("מחבלים כרמים – אלו ישראל. שנאמר: כי כרם ה' צבאות בית ישראל"), ואילו השועלים הערמומיים הם משל לערמומיותם של המצרים, שחיפשו אחר תינוקות עבריים להשליכם היאורה, והביאו עמו תינוקות מצריים, גרמו להם לבכות, מה שגרר את בכי התינוקות העבריים המוסתרים, שכך נחשפו…

 

לאור זאת, כיצד תוסבר העובדה, שבתחתית רישום נוסף מרישומי הסדרה הנדונה כתב אופק באותיות גדולות: LO FOX EBREO – השועל היהודי?! זאת ועוד: בהמשך אותה סדרה, נשוב ונמצא את הדמות האנושית מגולגלת בתוך השמיכה (הפעם, כנחש או כתולעת) כשהיא חושפת את פניה כפני היטלר! מה יהיה אפוא השועל שמנגד אם לא היהודי? "אדום", כתב אופק על גוף השועל הרשום בעיפרון ברישום אחר: אדום של הנידון למוות? אדום של סכנה? הנה כי כן, "השועל היהודי" זוכה לגיבוי בעוד רישום בו נראית הדמות כיצור זוחל: "גרמאני" (או "גרמאל", כהצעת בר-אור) רשום פעמיים לצד היצור ולצד מקלו; ואילו המילה "יההודי" כתובה פעמיים לצד השועל, השרוע על גבו, ספק כחיה מתפנקת וספק כפגר.

 

כן, רוח השואה הנאצית מרחפת על הרישומים הללו. הגורל היהודי מסומל בסימן הקטסטרופה ההיא, שהדים לה מוצא אופק במלחמות ישראל (רישום "בויסי" מאוקטובר 1986 מציין "13 שנים למלחמה", מלחמת יום-כיפור).

 

נקלענו אפוא לחידה כפולה ומכופלת, המאיימת להותירנו בסבך בלתי פתיר ההולך ומסתבך ככל שננסה לפתרו. double bind, בלשונו של דרידה: שמכיוון אחד, כיוון המקורות העבריים (שההצדקה להם, כאמור, בנקיטתו החוזרת של אופק בזיקת חיות לאגדות ולמדרשים עבריים) – השועל הוא סמל הגוי הרע, ואילו הדמות המתחבאת עם המקל היא היהודי הנרדף. ברם, מכיוון שני, כיוון הסבריו של אופק המובאים ברישומים, השועל הוא היהודי, בעוד מתחת לשמיכה ממתין הצורר.

 

כיצד יוצאים מהפלונטר הזה?!

 

אני ממשיך לתעות במבוך. אני אומר לעצמי: קשה להאמין שאופק לא קרא את הכתוב לקראת סיום מגילת "איכה":

"על הר-ציון ששָמֵם שועלים הִלכו בו."[3]

אופק, אנחנו זוכרים, חוזר אל הר-ציון בציוריו המאוחרים, ההר בו החל מלמד ב(סניף של)"בצלאל"מאז 1966 ואשר יזוהה בציוריו עם הר-הבית ועם עמק הקברים בנחל קדרון הסמוך. עתה, הוא קורא במגילת האבל (המגילה המקוננת על חורבן ירושלים) על אודות שועלים המהלכים בהר-ציון, וב"מסכת מכות" של התלמוד הבבלי הוא יכול לקרוא:

  "רבן גמליאל ור' אלעזר ור' יהושוע ורבי עקיבא היו […] עולים לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר-הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק [צוחק].  אמרו לו: 'מפני מה אתה משחק?' אמר להם: 'מפני מה אתם בוכים?' אמרו לו: 'מקום שכתוב בו- 'והזר הקָרֵב יומת' [במדבר י"ח], עכשיו שועלים הילכו בו, ולא נבכה?' אמר להם: 'לכך אני משחק [צוחק], שנאמר- 'ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו' [ישעיהו ח'] –וכי מה ענין אצל אוריה אצל זכריה, והלא אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב [המקרא] נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה נאמר: 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עִיִין תהיה והר הבית לבמות יער' [מיכה ג']. בזכריה נאמר: 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים' [איכה ד']. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.'. ובלשון הזה אמרו לו: 'עקיבא, ניחמתנו! עקיבא! ניחמתנו'."

 

אם כן, השועל – לא זו בלבד שהוא מסמן את השממה שהוטלה בהר-הבית ("…וירושלים עיין תהייה והר הבית לבמות יער." – "מיכה", ג'), אלא שהשועל, בדרך עקיפין, מבשר גאולה בדין הרמיזה האמורה לנבואת הנחמה של זכריה: "עוד יישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים."

 

אברהם אופק חולה מאד שעה שיוצר את רישומיו הנדונים. הוא אחוז חרדה לקראת קצו, ולא פחות מכן, הוא משווע לגאולה. חורבן ירושלים הוא חורבנו, השואה היא גם שואתו. האם השועל של חורבן ירושלים מבשר גם את ישועת ירושלים – קרי, ישועתו מגזר-הדין של מחלתו הקשה? ואם אמנם כך, הכיצד זה שפירש במילותיו הכתובות את השועל כ"יהודי" ואת הדמות עם המקל כנאצי? כזכור, רבות דובר על הפרק של יוזף בויס כטייס לופטוואפה בשירות הוורמאכט בימי מלחמת העולם השנייה. בהתאם, הדילוג מבויס של מיצג ניו-יורק 74 לדמות היטלר, ככל שהוא דמגוגי, אפשר שמקורו בפרט הביוגראפי הזה של האמן הגרמני.

 

ואף על פי כן, החידה נותרת סבוכה כשהייתה. עצם המשלת היהודי לשועל, בבחינת הערמומי, מעוררת אי-נוחות בדין ההקשר האנטישמי של האבחון. וכשאנו רואים רישום נוסף, בו דמותו של מוזלמן יהודי (גופו נוטה בשיפוע ומתחבר לצורת מגן-דוד) מעומתת עם שועל היושב ממול, אנו כבר מבולבלים לגמרי: השועל הוא הנאצי (ואם אמנם כך, מדוע לא להשאיר את הזאב כחיית טרף מפחידה?), או שמא השועל היושב הוא בן-דמותו של המוזלמן?

 

Double bind, כאמור. אני נכנע.

 

ואולי, השועל הערמומי הוא אברהם אופק הוא עצמו?

 

 

 

 

 

[1] גדעון עפרת, "אברהם אופק: מבית למשכן", ירושלים, 2016, עמ' 327.

[2] תלמוד בבלי, רש"י ב"מסכת סנהדרין", דף לח, ע"ב.

[3] "איכה", ה', 18.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: