קטגוריות
עשה לך תנ"ך

ארץ ארץ ארץ

                           ארץ ארץ ארץ

 

שלוש פעמים חוזר הנביא ירמיהו על המילה "ארץ": "ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה'" ("ירמיהו", כ"ב, 29). הוא חוזר על המילה כמי שמשביע תבל ומלואה, כמי שמבקש עדותה, בהזכירו לנו את השבעת משה: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי." ("דברים", ל"ב, 1). ופעם נוספת מפי ישעיהו: "שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דיבר." ("ישעיהו", ט"ו, 2)

 

המילה "ארץ" עוברת תמורות לאורך התנ"ך, ומשמעותית במיוחד התמורה היחסית בין תפקודה בסיפורי הבריאה, לעומת תפקודה המאוחר יותר לאורך התורה ולבין האופן בו נקטו הנביאים במונח.

 

אך, קודם לכן: משהו אינו פתור בניקוד המילה: קמ"ץ או סֶגול? נשים לב: ב"אֶרץ אֶרץ אָרץ" של ירמיהו, השתיים הראשונות נוקדו בסגול ואילו השלישית בקמ"ץ. מה ההבדל?

 

כשברא אלוהים עולם הוא יצר "את השמים ואת האָרץ". ועוד: "והאָרץ הייתה תוהו ובוהו." אך, בהמשך, משמבדיל אלוהים בין מים ליבשה, נכתב: "ויקרא אלוהים ליבשה אֶרץ…". כמו הייתה ה"אֶרץ" צמצומה ותיחומה של "אָרץ", פרטיקולריזציה של ישות יקומית כללית ובלתי מוגדרת שהיא ה"אָרץ".

 

אלא, שהבחנה זו אינה דיכוטומית ואינה תופסת לטווח רחוק: שכן, כבר בתחילת פרק ב' של "בראשית" קראנו: "אלה תולדות השמים והאָרץ בהבראם ביום עשות ה' אלוהים אֶרץ ושמים." (ב', 4) כמו היה ההבדל בניקוד מותנה בהופעתה של ה"א הידיעה, שאז – "האָרץ"; וללא ה"א הידיעה – "אֶרץ". ועם זאת, קשה שלא להכיר בעובדה, ש"אֶרץ" מייצגת בתורה ספציפיות גיאוגרפית-לאומית: "ארץ כוש", "ארץ נוד", "ארץ כנען" וכו'. וכשקורא אלוהים לאברהם ללכת אל "האָרץ אשר אראך", טרם הוגדרה הארץ כ"אֶרץ", כ"אֶרץ כנען".

 

אך, נתחיל בבריאה: המילה "אָרץ" חוזרת פעמים רבות עד לסוף סיפור המבול. בכל אותן פעמים (למָעֵט פעמיים בלבד בהן הופיעה הארץ בניגוד סֶגול ואז, כאמור, ייצגה אזור מסוים: "אֶרץ חוילה" או "אֶרץ כוש"), "אָרץ" היא כלליות אוניברסאלית, החלד, תבל. כגון: "פרו ורבו ומלאו את האָרץ", או "ומֵי המבול היו על האָרץ", ועוד ועוד.

 

אלא, שאז חל מפנה: בעקבות הפצת בני האדם לאחר התמוטטות מגדל-בבל, נולדים עמים, נוסדות ארצות, שמתוכן אנו גם מתוודעים לארץ-כנען. תחילה, עדיין מזוהה כנען כ"האָרץ הזאת", או "…את כל האָרץ אשר אתה רואה לך אתננה". אלא, שאז מופיע אלוהים לאברהם ומבטיחו: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את אֶרץ מגוריך את כל אֶרץ כנען לאחוזת עולם…" ("בראשית", י"ז, 8). מעתה, כנען היא "אֶרץ", בדומה לכל הארצות הרבות המצוינות במקרא: "ארץ האמורי", "ארץ פלשתים", "ארץ מצרים" וכו' וכו'.

 

לאור הנטען, נבין אפוא את "אֶרץ אֶרץ אָרץ" של ירמיהו כאמירה הנעה ומתרחבת מהסופי אל האינסופי, מהמקום הפרטיקולארי – ירושלים – ועד אל כל מקום על פני אדמות.

 

אך, קודם לכן, המפנה השלישי והמשמעותי מכולם, יחסי ככל שהינו: לאחר אינספור אזכורי "אֶרץ" המוגבלים לעם ולאזור, אנו פוגשים בנטייתם של הנביאים לנקוט אחרת במילה הנדונה: כי מעתה, נחלש מעט מעמדה של "אֶרץ" ועולה מעמדה של "אָרץ" – זו האוניברסאלית, הכוללת והמופשטת יותר. יודגש: אין המדובר במפנה חד, דיכוטומי, מוחלט. לא: "…והוכיח במישור לענווי אָרץ, והכה אֶרץ בשבט פיו…" ("ישעיהו", י"א, 4). עדיין, הנקיטה ב"אֶרץ" תזוהה על פי רוב, עם מקום גיאוגרפי תָחום:"הוי אֶרץ צלצַל כנפיים אשר מעבר לנהרי כוש." ("ישעיהו", י"ח, 1), או "ויבואו אֶרץ מצרים" ("ירמיהו", מ"ג, 7) וכו'. לאמור: לא יהיה זה מן האמת לטעון ש"אֶרץ" חדלה בפי הנביאים (ומעניין, שהנביא יחזקאל דווקא התמחה בה, תוך שכמעט ולא נקט ב"אָרץ"); אך, עם כל זאת, ל"אָרץ" יש עדנה: "…כמלקוש יורה אָרץ" ("הושע", ו', 3), "…ודורך על במותי אָרץ" ("עמוס", ד', 13), "…בזעם תצעד אָרץ…" ("חבקוק", ג', 12) ועוד ועוד.

 

אם אמת בהבחנתנו, נשאלת השאלה: מה בשורש התמורה היחסית מ"אֶרץ" של התורה ל"אָרץ" של הנביאים? התשובה ברורה ואף מתבקשת: המסר הנבואי אוניברסאלי, מופשט וכולל, גם כאשר חלקו מופנה אל תושבי אֶרץ שיוגלו לאֶרץ אחרת. לא עוד עסקינן בתיאור היסטורי של נדודי עם לאֶרץ, מלחמותיו עם תושבי אֶרץ וכיו"ב – דהיינו, התיאור המאפיין את ספרי התורה. שעתה, דבר-הנביא, דוברו של אלוהים, הוא במונחי עולם ומלואו: "…כי חרב לה' אוכלה מקצה אֶרץ ועד קצה האָרץ…" ("ירמיהו", י"ב, 12)

 

בנבואה הישראלית הקלאסית, לימד יחזקאל קויפמן, עלו הדימויים "ישראל", "ארץ-ישראל", "ירושלים" וכו' "למדרגת סמלים דתיים-לאומיים-עולמיים […] החזון האסכטולוגי החדש על תשובת העמים לה' באחרית-הימים טבע את הסמלים הלאומיים עצמם במטבע עולמי. […] ההיסטוריה הלאומית של עם זה היא גם היסטוריה עולמית. בה תתגשם מלכות-האלוהים על כל העמים. החזון החדש העלה את הסמלים הלאומיים למדרגת סמלים אוניברסאליים, סמלי-עד. […] הנבואה הקלאסית יצרה את האידיאה של ההיסטוריה העולמית, של מלכות האלוהים כמלכות אחת הכוללת את כל העמים." [1]

 

הנביאים העלו "אֶרץ" לְ"אָרץ".

[1] יחזקאל קויפמן, "תולדות האמונה הישראלית", כרך ו', מוסד ביאליק על ידי דביר, ירושלים ותל אביב, 1957, עמ' 10-9.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s