Archive for נובמבר 13th, 2017

נובמבר 13, 2017

נפתולי רולאן בארת

                         נפתולי רולאן בארת

 

ב- 10 בינואר 1977 הופיע ב"לה נובל אובְּזֶרוָוטר" ראיון שקיים ברנאר אנרי-לוי עם רולאן בארת. בפתח הדברים, הוצג ההוגה ומבקר התרבות הצרפתי כ"אבי הסמיולוגיה והסטרוקטורליזם הצרפתי הספרותי." לאור שייכתב להלן, דומה כי האמת המורכבת יותר היא, שרולאן בארת היה אב שעקד את בנו, את הסטרוקטורליזם הספרותי.

 

כבר ב- 1964, בהיותו בן 49, אחת-עשרה שנים לאחר פרסום ספרו רב-ההשפעה, "דרגת האפס של הכתיבה", ושבע שנים לאחר פרסום "מיתולוגיות", ושלוש שנים קודם לפרסום מאמרו הנודע – "מות הסופר" (שאישר את השפעת הדקונסטרוקציה של ז'אק דרידה), כבר אז טען בארת בראיון:

"איני סבור שישנו דבר כזה כמו ביקורת ספרות כשלעצמה. אין בנמצא שיטה ביקורתית המשוחררת מפילוסופיה רחבה יותר; לא ניתן לדבר על ספרות מבלי להתייחס לפסיכולוגיה, לסוציולוגיה, לאסתטיקה, או לתורת-המוסר; הביקורת היא בהכרח טפילה של אידיאולוגיה רחבה יותר."[1]

 

קולו הרב-מערכתי (העתידי) של ז'אק דרידה בוקע מהצהרה זו (המושמעת שלוש שנים קודם לפרסום הדרמטי של "על הגרמטולוגיה" לדרידה!), קל וחומר מהמשכה: "בעבורי, הקורא הוא יוצר וירטואלי, לו אני מציע […] לקט של רפרורים ((references."[2]

 

כיצד נפשר בין ההכרזה הפוסט-סטרוקטורליסטית הזו של רולאן בארת לבין המגמה הסטרוקטורליסטית המובהקת של כתיבתו בשנות ה- 60 (ונזכיר את מאמרו המאניפסטי מ- 1966, "מבוא לניתוח סטרוקטורליסטי של הסיפור", טקסט סטרוקטורליסטי מכונן)? שהרי, בסמוך מאד להכרזה הנ"ל מ- 1964, שנה וחצי בלבד אחריה, אישר בארת עמדה סטרוקטורליסטית טהורה, כאשר אמר בראיון ל"לה פיגארו ליטרר":

"כאשר אני פועל מנקודת מוצא של תורת הסמלים, בכוחי לתפלל (תפלול = מניפולציה/ג.ע) חוקים מסוימים המאפשרים לי לגלות מחדש את המאפיינים המשותפים, את האחדות העמוקה (דגש שלי/ג.ע) של סמלים נבדלים למדי. […] אני מדבר על ראסין […] תוך שאני נוקט באנליזה סטרוקטורלית ופסיכואנליטית…"[3]

 

אלא, שגם אם אשרר באותו ראיון אשרור סטרוקטורליסטי את דחיית הביוגרפיה של היוצר, הבהיר בארת:

"היצירה נמשכת כל עוד היא מסוגלת להיראות כשונה לחלוטין ממה שיצר המחבר."[4]

 

אנחנו שמים לב: היצירה מתקיימת כטקסט – אמר רולאן בארת – רק בכוח סטייתה מכוונתו של הסופר (מאמרו/ספרונו של בארת, "מות המחבר", יראה אור ב- 1967). מחד גיסא, שלילת נוכחותו של הסופר עשויה לתמוך ברעיון הסטרוקטורליסטי – הביקוש אחר מבנה-היסוד של היצירה ו/או מבנה-יסוד המשותף ליצירות שונות; ברם, מאידך גיסא, שלילת נוכחותו של הסופר גם פותחת שער לפוסט-סטרוקטורליזם בכל הקשור לדחיית רעיון ה"מקור" במו הנידונות למרחב של מסמנים המנתקים אותנו מהמסומן. עתה, כפי שטען בארת, מתגלה הסתירה הפנימית המסוימת השוכנת בטקסט הספרותי – זו שבין הכוונה המסתורית של המחבר לבין התוכן הנקרא-נברא בקריאתו הפרשנית של הקורא. בסתירה הזו כבר מבצבצת הדקונסטרוקציה.

 

אין ספק: לרולאן בארת היה עניין עצום בסטרוקטורליזם: כשכתב את "מיתולוגיות" בין 1956-1954, הודה במפורש בחובו לסטרוקטורליזם הבלשני של דה-סוסיר:

"המיתולוגיה איננה בעצם אלא קטע של אותו מדע סימנים נרחב שסוסיר הניח את יסודותיו לפני ארבעים שנה והכתירו בשם סמיולוגיה."[5]

 

במקביל, גם את מחקרו הסמיולוגי פורץ-הדרך – "מערכת האופנה" (1967), השתית על תורת הבלשנות הסטרוקטורליסטית של דה-סוסיר (סימן-מסומן-מסמן), לקראת – "תיאור של רובדי משמעות, של יחידות וחוקי הצירופים (קומבינציות) שלהן, ובקיצור, מין תחביר של תיאור."[6]

וביתר שאת:

"אין ספק, שבאפשרותו של סטרוקטורליזם זה לתאר את הספרות המודרנית במונחי סטיות (בלתי נורמטיביות, כמובן) בהתייחס למודל נרטיבי חזק." (דגשים שלי/ג.ע)[7]

ועוד:

"הצעד הבא הוא למצוא את החוקים הצורניים של טרנספורמציה סטרוקטורלית על מנת להבין כיצד צורות מולידות נרטיבים. לשלוט פירושו ליצור סיסטמה." (דגש שלי/ג.ע)[8]

 

read more »