קטגוריות
מודרניזם ישראלי

הסיפור שלא סופר (בישראל) על ישי קולביאנסקי

     הסיפור שלא סופר (בישראל) על ישי קולביאנסקי

 

בשארית כוחותיי, נגררתי עד ל"ברלינישה גאלרי" שברובע קרויצברג, במטרה לצפות בשתי תערוכות עכשוויות: עבודת-וידיאו של איימי זיגל, ואובייקטים פיסוליים (מחגורות-עור ושאר חומרים) של מוניקה בונביציני. מדרגות תלולות הובילו לקומה עליונה, בה מוצגת תערוכה נרחבת בשם – "אמנות בברלין 1980-1880". טיפסתי וחלפתי לי בין כל ידידיי משכבר – מקס ליברמן, לסר אורי, לודוויג מיידנר (איפה יעקב שטיינהררדט?!), אל ליסיצקי (שעיצב ב- 1923 חדר קונסטרוקטיביסטי נהדר המוצג כאן), שלא לומר אוטו דיקס, רודולף שליכטר, גיאורג גרוס וכל השאר, בואך הניאו-אקספרסיוניסטים משנות ה- 70-60 (באזליץ, הדיקה וכיו"ב).

 

ואז, משהו הורה לי לעצור: מימיני תלה ציור-שמן גדול-ממדים מ- 1925, "הוריי" שמו, שמייצג בסגנון "נויה-זאכלישקייט" מובהק צמד יהודי עיירה ניצבים בסמוך למזוזה הקבועה על דלת-ביתם ולרקע בתי השטעטל. ציור מצוין, שמזכיר כלשהו את "אני והכפר" של מארק שאגאל מ- 1912-1911. התקרבתי על מנת לראות מיהו הצייר, והנה – לתדהמתי – אני קורא: "ישי קולביאנסקי".

IMG_0099.JPG

 

IMG_0097.JPG

 

IMG_0098.JPG

 

את השם "ישי קולביאנסקי" איני חדל לפגוש בתל אביב במכירות פומביות של ציור ארצישראלי משנות ה- 40-30 של המאה הקודמת. בדרך כלל, אני – כרבים אחרים בישראל – די מתעלם מציוריו, שנוכחותם אינה כריזמטית (לא הכרנו בארץ את דיוקנאות ה"נויה-זאכלישקייט" הנפלאים שלו מהשנים 1928-1925, וראו לעיל את ציורי "הוריי", "בתי, קיקי" ו"דיוקן גרטה ק.") וגם חותם של ממש הם לא הותירו בתולדות האמנות המקומית לאורך 16 שנותיו של האמן בארץ ישראל בין 1949-1933. עובדה: שמו נעדר כמעט מכל ספרי תולדות האמנות בישראל (למרות, כפי שלמדתי זה עתה, הוא הציג תערוכות-יחיד במוזיאון תל אביב ב- 1937 וב- 1941 ("פרס דיזנגוף" ב- 1940); ואילו בבית הנכות הלאומי "בצלאל" הוא הציג תערוכת-יחיד ב- 1949. תודו: לא עניין של מה בכך.

 

בהתאם, אני מתקשה לסלוח לעצמי, שאפילו בספרי המקיף והנדיב, "ברלין-ירושלים" (2016) – התעלמתי מחלקו של קולביאנסקי. בעוונויי, הוא פשוט נמחק מזיכרוני. פעם, אף נשאלתי במשרדי "מוסד ביאליק" בירושלים על פשרו של ציור שמן אקספרסיוניסטי שתלוי שם והמייצג קונצרט, ולא הצלחתי לזהות מיהו האמן. עתה, בספר על קולביאנסקי, שאני רוכש ב"ברלינישה גאלרי", אני מוצא את צילום הציור הזה מ- 1937 (הוא מצוין כאן כ"ציור אבוד") ומבין עד כמה החמצתי, עד כמה החמצנו כולנו בישראל את ישי קולביאנסקי. לעומת זאת, ברלין זכרה, ברלין העניקה לו את הכבוד, ועתה אני בא לכפר מעט (ומאוחר מדי) על חטא השיכחה שלי-שלנו. ואיזו שיכחה: אפילו היותו פסל רציני, לצד היותו צייר, היא עובדה שכלל לא הכרתי.

 

להלן, אביא אפוא את סיפורו של ישי קולביאנסקי (1970-1892), בהסתמך על הספר התלת-לשוני שראה אור בברלין ב- 1998 (עם מבוא מאת ראש ממשלת חבל ברנדנבורג) לרגל תערוכה רטרוספקטיבית שנערכה ב"ברלינישה גאלרי" ב- 1998 (אוצר: מייקן שמידט).

 

יצוין: גם בספר התערוכה הודה מחבר המאמר הראשי, יורן מֶרקֶרט, ש- 30 שנה לאחר מות קולביאנסקי – עודנו בלתי מוכר ורק הודות לנאמנותה והשתדלויותיה של סוזי, אלמנתו (שנפטרה ב- 1996), נשמרו היצירות והוצגו בתערוכות מקיפות, בעיקר בברלין, ב- 1974, 1990 ו- 1994 (אברהרד רוטֶרס, מי שייסד ב- 1975 את ה"ברלינישה גאלרי", הוא שכתב את הקטלוגים לתערוכות הללו). כיום, עיזבונו וארכיונו של קולביאנסקי שמורים ב"מוזיאון הברלינאי לאמנות מודרנית".

 

אומָר כבר עתה: דפדוף בדפי הספר מלמד בבירור כיצד קרה שהתעלמנו ועודנו מתעלמים מקולביאנסקי: נזקי המודרנה. כן, לא צייר אחד ולא שניים, שלא עמד להם כוחם לדבוק בתפארת יצירתם הריאליסטית (כאמור, "נויה-זאכלישקייט", במקרה של קולביאנסקי), ציירים שנכנעו לאופנת האקספרסיוניזם היהודי ואפילו לאופנת ההפשטה – ציירים אלה סופם שנותרו קרחים מכל הכיוונים ושילמו על כך את מלוא המחיר. מקרה קולביאנסקי הוא מקרה ברור של תשלום המחיר מחמת תשוקת התעדכנות מודרניסטית שלא הלמה את כישוריו הריאליסטיים הגבוהים של האמן. אדרבה, התבוננו ברפרודוקציות המלוות מאמר זה ושפטו בעצמכם את כוחו הריאליסטי של קולביאנסקי.

 

ישי קולביאנסקי נולד ב- 1892 כבן למשפחה יהודית עשירה בעיירה הליטאית, יאנובה. ב- 1907, בגיל 16, החל לימודיו בווילנה בבית ספר לאמנות ובהדרכת ליאון אנטוקולסקי (בן-דודו של הפסל הנודע, מארק אנטוקולסקי). כאן החל קולביאנסקי ליצור פסלים ריאליסטיים בעץ ובחימר (דוגמת "התלמודיסטים", או "מורה ותלמיד", 1910 בקירוב). תקופה זו של נעוריו בליטא תותיר חותמה העז על שאר חייו של האמן: ברשימה מאוחרת הרבה יותר (המודפסת בספר הברלינאי), כתב:

"דג יהודי, דג יהודי מווילנה, ולאחריו שאלנט עם וודקה. תנו את אלה מאכל לאידיוט, שימו מכחול בידו – והוא יצייר ציור, אם ירצה ואם לאו."

 

בזכות מלגה שקיבל מידי יהודי עשיר מווילנה, המשיך קולביאנסקי הצעיר לברלין, וכאן פגש בהרמן שטרוק, שהיה מורו להדפס ובדירתו ביקר דרך-קבע. היה זה שטרוק שהמליץ על קולביאנסקי בפני הצייר והפסל, הוגו קאופמן (1919-1868),שצירף את האמן הצעיר לכיתתו. כמו כן, למד ציור אצל מקס ליברמן. אך, כבר ב- 1913 הגיע לפאריז, ל"לה-רוּש" ("הכוורת" – מרכז הסטודיות במונפרנס), חידש את ידידותו עם חיים סוטין (שאותו הכיר עוד מימי וילנה), אך לא רווה נחת ב"עיר-האורות" וב- 1914 שב לברלין.

 

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס קולביאנסקי לצבא הרוסי, בו שימש שליח בחזית, וחרף העובדה שערק, נפל בשבי ב- 1915 ונלקח למחנה שבויים באוסטריה. פה, במחנה, ייסד תיאטרון, עיצב את התפאורות וגם רשם רישומים של חבריו האסירים ושל נופי בוהמיה. עתה, גם עיצב מצבה גדולה לזכר החיילים היהודיים שנפלו בקרבות, וזו עודנה ניצבת בבית הקברות הסמוך לברוקס (Brüx, שמה הגרמני של העיר הצ'כית, מוסְט).

 

בנובמבר 1918 שב קולביאנסקי לברלין, השתתף בשיעורי ציור אצל לוביס קורינת והצטרף ל"קבוצת נובמבר" של האמנים הרדיקליים. חוג ידידיו התרחב וכלל גם אוונגרדיסטים נודעים, כג'והן הארטפילד הדדאיסט, קאזימיר מאלביץ' הסופרמטיסט, ברטולד ברכט ואחרים. כאן פיתח את סגנון הנויה-זאכלישקייט, ששיאו בציור "הוריי" מ- 1925, המייצג את הוריו ביום שבת בעיר יאנובה. באותן שנים ברלינאיות זכה קולביאנסקי להצלחה רבה כאמן: הוא הציג עם "קבוצת נובמבר" בתערוכות חשובות ברחבי אירופה, ציוריו פורסמו בעיתונים ובכתבי-עת. ב- 1927, במסגרת אחת מתערוכותיה של "קבוצת נובמבר", קולביאנסקי עיצב חדר תפילה יהודי בסגנון קונסטרוקטיביסטי מובהק (ובהשפעת החדר שעיצב אל ליסיצקי, שהוזכר לעיל). את שפת הקונסטרוקטיביזם ספג קולביאנסקי מהפסל הרוסי-יהודי, נחום גאבו, שהיה אף הוא חבר ב"קבוצת נובמבר".

 

אלא, שאז עלו הנאצים לשלטון, וב- 1933 מיהר האמן להגר דרך איטליה לפלסטינה, מותיר מאחוריו את כל יצירתו. בארץ ישראל כבר התגוררו באותה עת, בין השאר, הרמן שטרוק (בחיפה) והפסל גיאורג לשניצר[1] (בתל אביב) אשר עמו ייסד קולביאנסקי ב- 1935-1934 בית ספר לאמנות בתל אביב.

 

תקופתו הארצישראלית של ישי קולביאנסקי לא הייתה טובה בעבורו, הגם שכאן נשא לאישה ב- 1940 את סוזי, רעייתו האהובה. למרות שהיה ממייסדי אגודת האמנים ב- 1934, ולמרות שמכר רבים מציורי הנוף והדמויות שצייר בעיקר בגואש ובסגנון אימפרסיוניסטי, ולמרות שהוזמן ב- 1935 לצייר דיוקן של האמיר עבדאללה (לימים, מלך ירדן), והשתתף בתערוכה העולמית בניו-יורק ב- 1938 (בביתן הארצישראלי), וגם הציג שתי תערוכות במוזיאון תל אביב, זכה ב"פרס דיזנגוף" ואף עיצב תפאורות ל"הבימה" ("טוביה החולב", "פדרה", "בנים לגבולם", "האמלט") ולאופרה הארצישראלית ("הכלה המכורה" של סמטאנה) – למרות כל זאת, יצירת קולביאנסקי לא זכתה להערכה של ממש בעולם האמנות המקומי. יתר על כן, הוא התקשה מאד להתערות בארץ: בני הזוג, שהתגוררו ברחוב בן-יהודה 234, סבלו ממזג האוויר החם והלח, התגעגעו לתרבות ממנה באו, וב- 1949 ארזו חפציהם ושבו לאירופה.

 

עתה, התיישבו בני הזוג בנירנברג שבגרמניה (עירה-לשעבר של סוזי) וכאן התמסר קולביאנסקי לפיסול מופשט-קונסטרוקטיביסטי בברזל. מאוחר יותר, שב לציור, תוך שהוא נע בהדרגה לציור אקספרסיוניסטי ועד להפשטה כמעט טאשיסטית. שוב ושוב, חזר לנושא של "הוריי", אך מציור לציור הפך מופשט יותר ויותר. בשנות ה- 60 יצר מונוטיפים מונו-כרומיים, ושוב חזר לפסל.

 

אלא שגם בנירנברג לא נשארו הקולביאנסקים זמן רב מדי: הם עברו לצרפת, התגוררו בעיירה אוּדֵיי, צפונית לפאריז (כאן חיו בחסרון-כיס, מתפרנסים מירקות שגידלו בגינתם), ואז עברו לדרום-צרפת, לעיירה ואל-דה-מארסי, וב- 1969 חזרו לברלין. היו אלה כבר ימי מחלתו של ישי קולביאנסקי וב- 1970, כשהוא בדרכו לביקור בלונדון, נפטר והוא בן 78.

 

זהו, אם כן, סיפורו של ישי קולביאנסקי. אמנם, בספר הברלינאי שנכתב על יצירתו, איתר יורן מרקרט בציוריו האקספרסיוניסטיים של קולביאנסקי "סנוניות" של הניאו-אקספרסיוניזם הגרמני הצעיר משנות ה- 70, אלא שזה נראה לי כ"הנשמה" פרועה למדי. האמת, לדעתי, היא, ששיאו של קולביאנסקי היה בשנות ה- 20, בציורי ה"נויה-זאכלישקייט", ומכאן ואילך, הלך לאיבוד בין ההשפעות והשפות האמנותיות המודרניות ובין הציור לפיסול. אך, ולוּ רק בזכות הציורים הברלינאיים משנות ה- 20, שאיכותם אינה נופלת במאומה מהיצירות הנודעות ביותר של הנויה-זאכלישקייט הגרמני – לו רק בזכותם, חשוב שנזכור את ישי קולביאנסקי. גם אם הוא לא אהב אותנו.

 

 

 

 

[1] על לשניצר, ראו: גדעון עפרת, "ראשית הפיסול הארצישראלי 1939-1906", מוזיאון הרצליה, 1990, עמ' 75-74.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s