קטגוריות
הגיגים על האמנות

פרידתי הסופית מהסטרוקטורליזם

               פרידתי הסופית מהסטרוקטורליזם

 

כדנטה, המהלך ב"מחצית ימיו" ביער חשוך המאוכלס בחיות טרף, כך אני הקטן (שכבר חציתי בהרבה את מחצית חיי) מהלך בספרייתי: סומא, אני מושיט זרועי לעבר מדף זה או אחר, שולף ספר-טרף ונאבק עמו. אף ללא שבילים וללא קרן-אור, יער הספרים מוכּר לי, אך עודנו צופן מסתורית והפתעות, לטוב ולרע. בזו הפעם, מושטת זרועי מבלי דעת אל ספר שלא פתחתיו מאז תחילת שנות ה- 80 – "הסטרוקטורה של האמנות" מאת ג'ק ברנהם.[1] סטרוקטורליזם? ב- 2017? מהי תוחלת החיים של תיאוריה אופנתית? וכיצד אגיב לה כחמישים שנה לאחר פריחתה?

 

                             *

לזכותי ייזקף, שגם בימי תור-הזהב של הסטרוקטורליזם, שנות ה- 70-60, די לא סבלתי את הדיסציפלינה הזו, ובעיקר לא ביישומיה האמנותיים: השפה הסימבולית הבוראת נוסחאות סתומות, טבלאות ההשוואה המשמימות, ההצרנות האנתרופולוגיות של מיתוסים ופולחנים וכיו"ב – שפתו המחקרית של קלוד לוי-שטראוס וממשיכי דרכו לא הלמה את מזגי. אמת, מתחים בינאריים, שהסטרוקטורליזם מכונן עליהם – טבע/תרבות, מסמן/מסומן, דימוי/מושג, אדמה/שמים, נא/מבושל, אירוע/סטרוקטורה וכו' – שימשו אותי לא אחת בכתיבה ובהרצאות, אך תמיד הם נראו לי כוללניים מדי. אפשר, שהאמור לעיל מסביר גם את הניכור המסוים שחשתי בשנות ה- 80 מול היצירות הסטרוקטורליסטיות יותר של אוסוולדו רומברג או פנחס כהן גן.

 

כמובן, שקיבלתי עלי את דין הבחנת-היסוד הסטרוקטורליסטית-הסמיוטית, שבמשעולי פרדיננד דה-סוסיר, וכוונתי למעמדם הסימני של צורות ודימויים באמנות. אך, השאיפה לאיתור סטרוקטורת-על המשותפת ליוצרים ולתופעות תרבותיות שונות – תמיד נראתה לי אוטופית ואולי גם מרדדת. לא פחות מכן, התנערותו של חוקר אמנות סטרוקטורליסט, כג'ק ברנהם, מהאוונגרד, מחמת שבירתו את הסטרוקטורות באשר הן (כולל מגמת הדה-מיתולוגיזציה המאפיינת את האוונגרד)[2], הבהירה לי סופית שחלקי לא עם הסטרוקטורליזם באמנות. שהרי, בין מבע סובייקטיבי חופשי ואנטי מוסדי לבין הסטרוקטורליזם (המושתת על הנחת מבנים חברתיים-מוסדיים) שוררת סתירה. איך כתב ברנהם באי-אהדה על מושג הרדי-מייד: "במקרה זה, האמן אינו יוצר שום מערכת."[3]

 

כידוע, הסטרוקטורליזם לא החזיק מעמד מול ה"בליץ" של הפוסט-סטרוקטורליסטים מחוג ה"נוּבֶל קְריטיק" הפאריזאי. אפילו רולאן בּארת, שזכה לתהילת עולם לא מעט בזכות סגידתה של סוזן זונטאג מכיוון ניו-יורק, אפילו הוא דהה בדמדומים. אך, תיאורטיקן האמנות המזוהה ביותר, כמדומני, עם השקפה אמנותית סטרוקטורליסטית היה האמריקאי, ג'ק ברנהם, המוזכר לעיל (יליד 1931, לשעבר מרצה באוניברסיטאות של נורתו וסטרן ומארילנד), מי שכתב מספר ספרים ידועים בנושא, ובהם "הסטרוקטורה של האמנות".

 

בעבור ג'ק ברנהם, "יצירות אמנות הן טוטמים המגדירים את עצמן באורח שיטתי באמצעות קשריהן לעבודות אחרות." ועוד: "אמנים מנסחים באורח מערכתי וייחודי יחסים מסוימים ביצירה, בעודם מסלקים או מתעלמים ממערכות אחרות."[4] משימתו ב"הסטרוקטורה של האמנות" היא ניסוח מערכות היחסים המסוימים המגדירות יצירות אמנות ידועות (מאז סוף המאה ה- 19 ועד שנות ה- 60 של המאה ה- 20) במטרה לחשוף את ה"סטרוקטורה" שלהם.

 

אומַר כבר עכשיו: היבול דל ומאכזב ביותר.

 

אָמוּן על הדיכוטומיה הלוי-שטראוסית בין ה"טבעי" לבין ה"תרבותי" (ומקבילתו הרולאן בּארתית בדואליות של המסמן והמסומן), ברנהם מאמין שהוא חושף את הסטרוקטורה של האמן המנותח. הנה הוא הראשון שבהם, ציור של אמן הבאוהאוס לשעבר שהיגר מגרמניה לארה"ב, יוזף אלברס: ובכן, בקטגוריית ה"טבעי" שבטבלת הטבע-תרבות, אנו קוראים את הנתונים התיאוריים הבסיסיים של הציור:

– אלברס מצייר על מזוניט, המכוסה בשש שכבות של לבן, נוקט בסכין-ציירים ובצבע נקי הישר מהשפופרת.

– אלברס צייר ארבעה ריבועים, האחד בתוך השני.

– הציור הנדון הוא אחד מסדרת ציורי "מחווה לריבוע".

– הציור מדגים מהלך המבוטא בספרים ובמאמרים הדנים בתיאוריה של אלברס בנושא יחסים צבעוניים.

 

ועתה, מה נלמד מהקטגוריה המקבילה של ה"תרבותי"?

– שאלברס צבע אדום-קדמיום ארגמני, שכוסה באדום-קדמיום בהיר ובצהוב-קדמיום, ויצר ריבועים צבעוניים בדרגות קרובות של הגוונים.

– שאי-הסימטריה המסוימת שבין הריבועים מדגישה את הגשטאלט של הציור המופשט.

– ששמו הספציפי של הציור – "סגירה" – מורה על המיזוג האופטי שנוצר בין הריבועים הכתומים הקונצנטריים.

– שמחקרו של אלברס מאשר את היותו סטרוקטורליסט פנומנולוגי, החומק מהמונח 'אמן אופּ'.

 

כלום למדנו מה"ניתוח" הזה דבר-מה מעניין על יוזף אלברס ועל יצירתו? לא ממש. הנה כי כן, אכזבתי גדלה והולכת ככל שאני נע קדימה בין טבלאותיו של ברנהם. ראו, למשל, את שמציעה לנו טבלת הטבע-תרבות שלו העוסקת ב"מִזרקה" המפורסמת של מרסל דושאן מ- 1917:

 

בטור ה"טבע", נתוני היסוד של ואודות האובייקט:

– אסלה הפוכה על גבה וחתומה: "ר.מוּט 1917".

– אסלת פורצלן בייצור המוני.

– כתביו האניגמאטיים של דושאן על הרדי-מייד ועל אמנות הקרובה לו.

 

 

ומנגד, בטור ה"תרבות":

– הרדי-מייד הנדון מוצג כ"מזרקה", בשעה, שלמעשה, אינו כי אם משתנה שמוקמה מחוץ להקשרה המוכר.

– הכותרת "מזרקה" מלמדת שהאובייקט הוא מין פסל מודרני הפולט מים.

– אפילו בעבור מבקרי אמנות, אמנות מסוג זו נחשבת איגיונית ((non-sesnsical.

 

האם למדנו משהו משמעותי, מעניין, חדש, מעמיק, פוקח עיניים, על מרסל דושאן ועל עבודתו? ודאי, שלא. אף להפך: ברנהם כמעט שמעודד אותנו שלא להעמיק בפרשנות היצירה.

 

ודוגמא אחרונה מתוך המוני טבלאותיו של ברנהם: עבודתו המינימליסטית של קרל אנדרה מ- 1966, "התפזורת":

בטור ה"טבע", כרגיל, המסמנים התיאוריים של העבודה: "אנדרה מפזר מתוך שקית מאות קוביות פלסטיק על הרצפה." מנגד, בטור ה"תרבות", שמעבירנו-לכאורה אל המסומנים, ברנהם מדגיש את ההבחנה בין הקוביות עצמן לבין הקוביות שבשקית ולבין הקוביות שעל הרצפה. תוכן העבודה, הוא אומר לנו, עניינו עימותם של חללים, מיכלים וחומרים.

 

מי צריך את הטבלאות הללו, המשעממות, נטולות ההשראה וחסרות הערך?! מה הרווחנו משלל ההצרנות הללו, ויותר מכל, איזו סטרוקטורה, אם בכלל, הן חשפו? כשאני שב ומעיין בניתוחים התפלים הללו של ברנהם, לא זו בלבד ששום "סטרוקטורה" אינה צפה נגד הכרתי, אלא שעצם המאמץ הברנהמי להבחין בין מסמנים למסומנים נראה לי זריית חול בעיניים. כי, פעם אחר פעם, המעבר מה"טבעי" (המסמן) ל"תרבותי" (המסומן) אינו מנכיח שום מקור נסתר, אינו מקרין כל אור על מקור אפל, אינו מגשר בין המשני (המסמן) לבין הראשוני (המסומן).

 

בקיצור, אני עם סטרוקטורליזם באמנות גמרתי סופית. ספק אם אפתח אי-פעם נוספת את ספרו הנדון של ג'ק ברנהם.

 

מה שלא אגיד על ספר המופת של ג'ק ברנהם (שנכתב באילינוי ב- 1966 ופורסם בניו-יורק ב- 1968), "מֵעֵבר לפיסול מודרני".[5]

 

 

 

[1] Jack Burnham, The Structure of Art, George Braziller, new-York, 1971.

[2] שם, עמ' 44.

[3] שם, עמ' 46.

[4] שם, שם.

[5] Jack Burnham, Beyond Modern Sculpture, George Braziller, New-York, 1968.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s