Archive for ספטמבר 7th, 2017

ספטמבר 7, 2017

קרב ליוטאר-האברמס

                         קרב ליוטאר-האברמס

 

הוויכוח ההיסטורי בנושא מודרנה/פוסט-מודרנה ידע את שיאו העיוני בדיאלוג העקיף בין ז'אן-פרנסואה ליוטאר הצרפתי לבין יורגן האברמס הגרמני. ראשיתו בהרצאה שנשא ליוטאר ב- 1979 בפני איגוד האוניברסיטאות של ממשל קוויבק, קנדה, הרצאה שפורסמה באותה שנה בפאריז ונודעה תחת השם "המצב הפוסט-מודרני: דו"ח על ידע" (הספרון ראה אור בעברית ב- 1999). המסה של ליוטאר עשתה לה כנפיים בינלאומיות והפכה לאחד מ"מוצבי" הפוסט-מודרניזם. והנה, תוך חודשים ספורים, ב- 1980, ובתגובה לאדריכלות ההיסטוריציסטית הפוסט-מודרנית שהוצגה בביאנאלה לארכיטקטורה בוונציה, פרסם יורגן האברמס את המסה "המודרנה – פרוייקט שלא נשלם" (זו ראתה אור בעברית ב- 1997 באסופה שערך עזמי בשארה, "הנאורות – פרויקט שלא נשלם?"). מקובל לראות במסה של הפילוסוף הגרמני ניסיון לתשובה מודרניסטית מוחצת לרעיון/מגמה הפוסט-מודרניסטיים של הפילוסוף הצרפתי.

 

"המצב הפוסט-מודרני" הוא טקסט מוכּר ברבים, ולכן אתמצת את עיקר טענתו באמצעות ציטוט המאחד פרקים שונים בספר:

"…התפרקות זו של הסיפורים הגדולים.[…] ה'פקולטות' הישנות מתרסקות למוסדות ולגופים מכל מיני סוגים. האוניברסיטאות מאבדות את תפקידן כמספקות לגיטימציה ספקולטיבית. […] היחס לידע אינו עוד יחס של מימוש חיי הרוח או שחרור האנושות, […] אין ברשותם (של צרכני הידע/ג.ע) שפת-על או סיפור-על כדי לנסח באמצעותם את התכלית ואת השימוש הראוי. […] המדע הפוסט-מודרני כותב את התיאוריה של התפתחותו שלו עצמו כבלתי-רציפה, אסונית, שאי אפשר ליישרה, פרדוקסאלית. […] הוא מייצר, לא את הידוע, אלא את הבלתי-ידוע. […] ההישענות על הסיפורים הגדולים אינה באה בחשבון; לא נוכל, לפיכך, להיעזר לא בדיאלקטיקה של הרוח ולא בשחרור האנושות על מנת לתת תוקף לשיח המדעי הפוסט-מודרני."[1]

 

ניתן, כמובן, להתווכח עם העמדה הנחרצת של ליוטאר: האומנם נכון להרחיב את קריסת ה"סיפורים גדולים", דוגמת הקומוניזם או האקזיסטנציאליזם, ולהסיק הכללה בנוסח "ההישענות על הסיפורים הגדולים אינה באה בחשבון": מה בדבר ה"סיפור" המוסלמי? וה"סיפור" הפסיכואנליטי (במתכונתו הפוסט-פרוידיאנית)? וה"סיפור" הקפיטליסטי הניאו-ליבראלי? תאמרו: לא בדתות עסקינן, כי אם בנרטיבים מדעיים; תאמרו: הנרטיב הפסיכואנליטי הגדול של פרויד התפרק למיני-"סיפורים" פרשניו; גם הנרטיב הניאו-ליבראלי הוא תיאוריה שנויה במחלוקת (כאילו הקומוניזם והאקזיסטנציאליזם לא היו שנויים במחלוקת). וה"סיפור" הפוסט-סטרוקטורליסטי? וה"ביג בֶּנג"? לא, כלל איני משוכנע לבא הקץ ל"סיפורים הגדולים", גם אם חלקם מייצר את ה"בלתי-ידוע" (אך, האם האוטופיה הקומוניסטית ייצרה את ה"ידוע"? והאם האקזיסטנציאליזם לא הציב בטבורו את האבסורד והאין?).

 

אך, נניח לזה. נקבל את המסה של ליוטאר כנתון עיוני רב-השפעה, ונבחן את תוקף תשובתו-לכאורה של האברמס.

 

במאמרו מ- 1980 יצא הפילוסוף הגרמני במתקפה חזיתית נגד המגמה הפוסט-מודרנית, ובעיקר נגד השלמתה עם הוויתור על החדש ופנייתה אל העבר כמקור של צורות ותכנים. "שמרנות חדשה", כינה האברמס את המגמה.[2]

 

יורגן האברמס ממאן להיכנע ולהניף דגל לבן בראש מצודת המודרניזם, אשר מבחינתו, הוא ההבטחה האנושית הגדולה שכוננה ה"נאורות" – חירות, שוויון (זכויות אדם, כמובן), שחרור המדע מכבלי הדת, "אדם חדש", חברה צודקת. ברם, יותר מהתרפקות על אידיאלים בני מאתיים שנה, האברמס מאבחן בשורש המודרניזם/נאורות את החדש, השולל, המהפכני, האלטרנטיבי, המעבר מהישן לחדש – ערכים שהפוסט-מודרניזם ספד להם. כי, בעוד המודרניזם שאב את כוח השינוי "מן האותנטיות של האקטואליות שחלפה"[3] ושיאה באידיאה של האוונגרד – חיל החלוץ של המהלך השולל (והעורג ל"נוכחות האמיתית"[4]), הפוסט-מודרניזם מיוסד על הנחת גוויעתו של האוונגרד (ואנו נוסיף, גוויעת עקרון האותנטיות של המרד, ובמקביל, ביקורת האידיאה של "נוכחות אמיתית").

 

לא זו בלבד שהאברמס אינו משלים עם הכניעה והנסיגה מהבטחות המאות ה- 19-18, אלא שמבקש להעניק תוקף מחודש ל"מדעים האובייקטיביים, היסודות האוניברסאליסטיים של המוסר והמשפט והאמנות האוטונומית…".[5] האברמס מבקש לחזור אל ההשקפה הקאנטית האוניברסאלי סטית, אך מבלי הספקנות הקאנטית בנושא מגבלות ההכרה:

"פרויקט המודרנה, שנוסח במאה ה- 18 על ידי הוגי הדעות של הנאורות, תכליתו […] גם לחלץ את הפוטנציאלים הקוגניטיביים הנצברים […] ולעשות בהם שימוש למען חיי המעשה, דהיינו למען עיצוב תבוני של תנאי החיים."[6]

 

בנקודה זו, המשיקה בדרך הניגוד להשקפת ליוטאר לעיל, עולה גם התביעה לשוב ולייחס לאמנות עוצמה אוטופית – כזו הפועלת על החיים המעשיים – שבמסורת שילר ומארקוזה.

 

ביטול האידיאלים הללו, סבור האברמס, הוא אקט "טרוריסטי".[7] ומכאן מסקנתו:

"אני טוען, שעלינו ללמוד מן המשגים שליוו את פרויקט המודרנה, מן הטעויות שתוכניות הביטול האקסצנטריות לקו בהן, במקום לראות את המודרנה ואת הפרויקט שלה ככישלונות."[8]

 

read more »