קטגוריות
Uncategorized

שובו של יעקב טסלר (ב')

                     

 

הבטחתי את המשך הסיפור, ולכן אקיים:

 

עוד קודם טיסתו, מיהר אילן טסלר, בן האמן יעקב טסלר, לשגר אלי שני צילומי ציורים של אביו ביחד עם ציון היעדרו של כל חומר כתוב של או על אביו. הציורים – האחד, דיוקן עצמי, אקוורל שאני מתארך אותו בערך בין 1955-1953; השני, ציור שמן מופשט, ככל הנראה מהשנים 1960-1958. הדיוקן העצמי רחוק מלכבוש אותי בסערה: הנטייה למופשט טרם מצאה פה את שפתה, והציור נופל בין כיסאות הפיגורטיביות וההפשטה. הרישום הפרימיטיביסטי של הפנים עדיין נדרש ל"רקע" כהה, שחור, לצורך בידולו (בנוסח דיוקנאות אקדמיים), שעה שצורות מופשטות מתחת ומעל אינן מתעלות מעבר לדקורציה. לא, הכריזמה של יעקב טסלר, אם בכלל קיימת, טרם בוקעת כאן.

 

לעומת זאת, ציור השמן המופשט והמאוחר יותר (המובא לעיל) טעון באיכות: על פני משטח של "טלאים" ירקרקים, הצפים על רקע אפל, ש"קורים" עדינים חרוטים בו (ההפשטה ה"מטולאת" היא השפעה ברורה מאסכולת המופשט הפאריזאי דאז, בעיקר זו של סרז' פוליאקוב וניקולא דה-סטאל), מרקד לו קו קליגראפי דק ומתמשך, הנוטף בחופשיות, אולי כהד רחוק לקליגראפיה המופשטת-פעולתית של ז'ורז' מאתייה.

 

בערב, אני מטלפן לדליה טסלר, המתרגמת והעורכת ובתו של אליהו טסלר, המשורר ואחיו הצעיר של יעקב, הצייר. אני רושם כל מילה שלה:

"אין כל ספק, שאני יודעת עליו הרבה, שהרי היה דוד שלי!", היא אומרת לי. "יעקב? כולם קראו לו 'יאשה'. היה הצעיר מבין ארבעת אחיו, אך בינו לבין אבי, אליהו, נוצר הקשר העמוק ביותר. היה אחד האנשים הטראגיים ביותר שהכרתי מעודי. היה דכאני מאד: כל עת שנכנס לביתנו – שבדרך כלל היה בית שמח – באחת, היה הבית הופך לבית-אבלים. אני מניחה, ששורשי דכאונו בנטיות גנטיות ובנסיבות חייו כאחד: בעיקר, השחפת של לאה, אשתו, שפרצה עם הולדת הבת הבכורה, אִמְרָה. כשהייתה אמרה בת אחת-עשרה, לאה הרתה שנית, בניגוד להמלצת רופאיה, ואז נולד אילן. אלא, שאז השחפת החריפה מאד ולאה נפטרה ב- 1949. מותה גרם ליעקב למשבר. עוד קודם לכן, בשנות ה- 30 וה- 40, היה מחוסר עבודה, ובמשך שנים רבות נזקק לתמיכת אבי, אליהו. רק עם הקמת המדינה, החל לעבוד מטעם משרד-הביטחון במשרדי הרכוש הנטוש, ומשהסתבך בפרשה מסוימת, חילץ אותו אבי באמצעות מגרש שמכר. מאוחר יותר, החל לצייר. אף היה מתוסכל כאמן, אף מיעט להתיידד עם אמנים, הגם שלצבי מאירוביץ, הצייר החיפאי הנודע, הייתה דעה טובה מאד על ציוריו."

-האם היה מקורב לעולם האמנות התל אביבי?

– "האמת, יעקב היה חסר ידע אודות המתרחש בעולם האמנות. כשערך את תערוכתו ב- 1962, מישהו השווה את יצירתו לזו של ג'קסון פולוק; יעקב פנה לאחיו בשאלה: 'מי זה ג'קסון פולוק?'… כמו שאמרתי: הוא היה אחד האנשים הטראגיים שהכרתי מעודי. הגורל הטראגי ארב גם לתמונותיו: לאחר מותו, רוב תמונותיו נמצאו אצל אמי, וכשהיא נאלצה לצאת מהבית ולעבור לדיור חלופי, ארזתי את הציורים של דודי ושלחתי אותם לבתו, לאִמְרָה. חלקן נתלו על קירות ביתה, חלקן נשמרו בארגז עץ מיוחד שהתקינה. עד שפרצה שריפה בביתה של אמרה וכילתה את התמונות."

 

מה נאמר מה נדבר. או, כדברי האמלט: "הה, גורל אכזר!". ובכל זאת, עדיין האמנתי שאצליח להאיר את סיפורו של יעקב טסלר באור שונה במקצת, לפחות מהבחינה האמנותית. תכננתי לנסוע למעגן-מיכאל ולהתרשם בבית הבן, פנים-אל-פנים, ממעט הציורים שנותרו – כך קיוויתי – מיצירת יעקב טסלר. אלא, שהדבר לא נסתייע מסיבות שונות. ובאשר לאחות, בתו של יעקב טסלר, זו הודיעה באמצעות אחיה, שלאחר השריפה לא נותר כלום מציורי האב.

 

סוף הסיפור. יעקב טסלר לא שב.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s