עין-חרדתו של גרשוני

                       עין-חרדתו של גרשוני

 

אני מבקש להידרש לשתי סדרות של משה גרשוני מהשנים 1997-1996; האחת, תצריבים שהציג ב- 97 ב"סדנת ההדפס ירושלים", והשנייה, 30 רישומים (גיר, פחם, עיפרון וצבע-מים על נייר) שהציג במשכן לאמנות בעין-חרוד (2003). לסדרת ההדפסים קרא גרשוני "פיתיתני", המילה הפותחת את הפסוק: "פיתיתיני ה' ואפָּת חיזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כֻּלה לועג לי." ("ירמיהו", כ', 7) בה בעת ומנגד לקובלנת המושפל, קטלוג התערוכה בסדנת ההדפס מלווה כולו בפסוקי "תהילים" ק"ד, המספרים בתהילת האל. דואליות פרדוקסאלית אופיינית ליצירת גרשוני.

 

לסדרת הרישומים בעין-חרוד קרא גרשוני "עין-חרוד", על שם מקום התערוכה, אך גם (כדבריו) כהדהוד למילים "עין" ו"חרדה". יצוין, בהתאם, שהרישומים נוצרו במהלך אשפוזו של האמן, בעקבות התקף חרדה עז שחווה. הסדרה עמדה בסימן המילים "אשרי האיש", שנרשמו בכתב-יד ברבים מהרישומים ואשר מקורן, כמובן, בפסוק הפותח את ספר "תהילים", ואשר עליו נעמוד בהמשך.

 

בספרה מ- 2010 על משה גרשוני בחרה שרה ברייטברג-סמל שלא לטפל בשתי הסדרות הנדונות, אשר מיקומן ההיסטורי אמור היה להיות בפרק הקרוי "עבודות לא חומריות", זה שיונק משקעי צורה ותוכן מהפרקים "זֵרים, 1989" ו"עיניים,שנות ה- 90".

 

משותף לסדרות "פיתיתני" ו"עין-חרוד" הדימוי (החוזר בווריאציות רבות) של צורת מעגל, העשויה להעלות על הדעת שמש בשקיעתה בים. מהיכן לנו דימוי הים? שהלא, זרי הניצחון/המוות העגולים (שבישרו את מעגלי ה"שמש") ריחפו ב"שמים". אולי, ה"ים" יסודו בטכניקת הרטבת הבד במים ולכה וכיסויו בגרפיט או פחם (תיזכר גם סדרה בה הורטב הנייר בטרפנטין. וכמובן, זליגת הצבע הנוזלי על הניירות והבדים עוד מאז צבעי הזכוכית והלכה של 1980). הרטבות, נזילות והספגות אלו, כולל תנועתו האופקית-מונוטונית של הספוג, בראו משטח דמוי-ים. אני מניח, שבזיכרוני אני גם נושא את סדרת ה"סירות" של גרשוני מתחילת שנות ה- 90: סירות מפרש בודדות, גרסת הצייר לסירת-חארון, נושאת המת. הייתה זו סירה שהפכה לציפור מפלצתית, הדגל בחרטומה כמקור פעור, ואילו צמד מפרשיה ("דוגית שטה מפרשיה שתיים כל מלחיה נרדמו מזמן…") היו לכנפיים. אחת מסירות אלו (צמד עיניים שחורות צופות בנו ממפרשה) נוכחת גם בסדרת רישומי "עין-חרוד" והיא תומכת בקריאתם כ"ימיים". עוד יצוין, שפסוקי "תהילים" המלווים את סדרת "פיתיתני" מתייחסים בחלקם למים וים, דוגמת – "זה הים גדול ורחב ידיים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות: שם אניות יהלכון לוויתן זה יצרת לשחק בו…".

 

אם כן, ים; והמעגל המשיק מעל הקו האופקי (האסוציאציה המינימליסטית למעגליו הרשומים של רוברט מנגולד, האמריקאי, לא תנותק גם ממיצבי האבובים שהציג גרשוני ב- 1968 וב- 1969) – מעגל זה כמוהו כשמש השוקעת. מה יאה יותר לגרשוני מאשר שקיעת השמש. אך, קודם למעקב אחר דמדומי השקיעה, הנה עוד דימוי בסדרת תצריבי "פיתיתני": העץ, עץ עקור שהוא ספק-בלורית וספק-חוטם (צמד עיגולי העיניים האפלות בשני עבריו משלימות את ה"דיוקן"), או – בסדרת "עין-חרוד" – עץ שהוא כתם ממאיר הצף על שורשיו במרכז מעגל ועל פני ה"מים". את העץ הטראגי של גרשוני אנחנו זוכרים עוד משחר שנוות ה- 80. אך, עתה, זהו כבר העץ מפסוקי "אשרי האיש": "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעתו…" ("תהילים", א', 3) על האירוניה נעמוד בהמשך.

 

שמש שוקעת בים, עץ, דיוקן (העיניים) – – – הנה כי כן, בלב ים ההפשטה של גרשוני צפים ברמיזא הדימויים הפיגורטיביים ומצטברים לכלל נוף. לאלה יתווסף (בסדרת "עין-חרוד") דימוי נוסף: סימן V, משהו בין המוסכמה – "הנני מאשר" (האישור של ה"אשרי", המאושר…) לבין גלגול של העורבים מציורו הנודע של ון-גוך, העורבים שתומצתו בציורי גרשוני מ- 1981 בתצורות V. וכיון שכך, ניזכר, כמובן, בעורב של המבול, העורב הטמא שלא שב לנחם.

 

זהו, אם כן, הנוף המצטבר: ים (מבול?), שמש (שוקעת), עץ (עקור), עורב… גרשוני: "רישומי הנופים האלה, מין קו אופק ועיגול מעליו…"[1]; גליה בר-אור בקטלוג "עין-חרוד": ”בפנקס מתווים, כעין יומן, תיעד גרשוני אפשרות מתפתחת של בריאת נופי נפש מתוך הריק של הנייר הלבן – ראשית היקוות של אופק, התהוות של מרחב פרספקטיבי, סימון של אידיאה מרחבית בקו מיתאר של מָנדלָה התלויה בין שמים לארץ, מרחפת כרוח על פני המים…”; ואנחנו אומרים: נוף נפש אפוקליפטי.

 

אך, של מי הדיוקן המסתורי? של מי העיניים – אותם צמדי עיגולים אפלים המשלחים בנו מבט סומא? גרשוני עצמו חיבר בין העיניים שבציוריו לבין מבט אלוהי (בהתייחסו לביטוי "ארובות העיניים", ציין: "זו, כמובן, שאלה תיאולוגית שנקשרת לארובות השמים."[2]), או שקישרם לעיני ישו, בן-האלוהים (כפי שמיוצג ב"פייאטה" של מיכלאנג'לו שבמילאנו, או בציור של רמברנדט[3]), או לעיני המתים בשואה.[4] עיני אלוה או עיני אדם – אצל גרשוני, אלה גם אלה עיניים מפויחות, עיניים ריקות, עיני מת.

 

אם נוף השקיעה בציורי 97-96 של גרשוני מַטרים את החשיכה, הרי שהדיוקן בציורי הסדרות הנדונות הוא רוח רפאים מהמאפליה.

 

נעקוב אחר מעגלי השמש בשני הסדרות: הנה, השמש מוכתמת מתוכה בשחור אמורפי ואָלים; לרגע, נעלמת השמש ונותרת כזיכרון של חוג מנוקד; לרגע, נשפכת וזולגת בקיא-שחוריה; לרגע, מתייצבת במלוא זוהר המעגל האפלטוני המושלם ("טימאיוס"); לרגע, אף שבה ומצמיחה את עלי הדפנה של זר-הניצחון (וזר-הקבורה); לרגע, טובעת בים; לרגע, מתעכבת על קו האופק שהוא גבול הים הרעיל; לרגע, הזיהום מקורו ברקיע והוא כובש את המעגל; לא אחת, השמש מטילה צל שחור ומטמא;- – – גרשוני יצר המוני וריאציות על השקיעה, וכולן – כדרכו – נעות בין קטבי הנשגב והנורא.

 

מה שמביאנו אל "אשרי האיש" כתפילה לאושר מתוך מצב של דמדומים ושקיעה. את שתי המילים הללו פגשנו לראשונה ברישום משנת 1983, בו מעגל קטן, ובו צמד המילים, ריחף בראש רקפות מורכנות-ראש ומעל לפסוק (בשוּל השמאלי) – "יושב סתר עליון בצל שדי יתלונן". כוכב-טלאי שחור השלים את תמונת האבל (ה"יתלונן" של הלינה הפך בידי גרשוני לתלונה כלפי שמים…), שלא הותירה סיכוי של ממש ל"אשרי האיש", אלא רק כייחול ותפילה. מאוחר יותר, ב- 1990 בקירוב, שבנו ופגשנו בשתי המילים כשהן רשומות בטבורו של מעגל לבן הנתון בתוך מעגל גרפיט, המקיף (נחזור: בנוסח רוברט מנגולד) את מירב השטח של מכסה קופסת קרטון (לנעליים?) שהושטחה ובראה מין צלב.[5] המאושר מ"אשרי האיש" של גרשוני היה אפוא הצלוב, והוא התשובה למאבק בין המעגל האוטופי הלבן לבין הארצי והנמוך (הנעליים).

 

הצופה בסדרת "עין-חרוד", שהיא סדרת "אשרי האיש", מכיר את המהלך של כתיבת הביטוי ביד האמן, המהלך בו "אשרי האיש" הפך ל"אשכי האיש". האושר הצפון באשך… הגופני שפלש לפסגת הרוח. קלאסיקה גרשוניית. אך, מעל ומעבר לזיקת גוף ונפש, הנושא הוא – שאלת אפשרות האושר, אושרו של האיש, אושרו של גרשוני. במחצית שנות ה- 90, ימים בהם נוצרה הסדרה, כבר סבל גרשוני ממחלה כרונית, וחרף גילו הלא-מופלג (יליד 1936), הגה – יותר מבעבר – במוות ובמצבו של האדם, מצבו שלו, בסימן הסוף הקָרֵב ובא. לכן, כשחזר ורשם "אשרי האיש" על פני ה"ים" וה"שמש" השוקעת, לא ביקש אחר דרך-המוצא מ"עצת רשעים" ומ"דרך חטאים". אף סביר, שהשים עצמו כ"חוטא", ולבטח הושיב את עצמו ב"מושב לצים" ("אשרי האיש … ובמושב לצים לא ישב." – "תהילים", א', 1). שהרי, מזה כעשור, שאימץ לציורו את הדימוי של פני הלץ, דימוי החוזר גם בסדרת תצריבי "פיתיתני".

 

כך או אחרת, גרשוני רשם "אשרי האיש", בבחינת מי שמציב מצבה לאושרו. מתהומות דכדוכו הקליני העלה גרשוני את שאלת האושר, תוך שידע-ידוע-היטב שכבר נגזר עליו שלא להיות כאותו עץ אשר "עלהו לא ייבול". ואם המעגלים ברישומי "עין-חרוד" הם אמנם גלגול של זרי הניצחון/מוות, הרי שעליהם קמלו ונשרו. בהתאם, "אשרי האיש" של גרשוני הוא "כתיבתו" (ציורו) מחדש את פרק א' של "תהילים" בתאורת השמש השוקעת של "קוהלת": "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" ("קוהלת", א', 3). או: "והנה הכול הבל ורעות-רוח ואין יתרון תחת השמש" (שם, ב', 11). מזמורי דוד הצעיר בפי בנו, שלמה הזקן.

 

 

 

 

 

המעגל הזכור של זר-ניצחון שהיה לזר-אֵבל, סדרה נהדרת של ציורי גרשוני מ- 1990, הפך עתה למעגל ריק של שמש שוקעת בנוף ימי אפרורי שבסימן זליגה צונחת. לכל היותר, שתי נקודות שחורות, צמד עיניים כבויות – אולי עיני אלוה – צופות בנו מתוך המעגל השוקע (האם איננו מאתרים את שמץ-עקבות השתיים הללו בציור הנוכחי?). ואז, המעגל הוא גם ”כמו יקום לעצמו שהוא ראש בודד ועצום ממדים” (שם). ועוד בסדרת הרישומים: כתם רורשאכי של עץ עקור, או להבות אש, או סירה-מפלצת, ועוד. והכול גם יחד נוף טראגי וחסר-מוצא, נוף של התחלה וסוף – חושך על פני תהום, נוף שתומצת על ידי אהרון שבתאי בשיר שגרשוני בחר לשלבו בקטלוג תערוכתו הנדונה: ”המוות, הפיח/ העייפות// המחלה// הזיקנה, עיוורון,/ האין – // הרי לך המתנות.” גרשוני נקט ברישומיו ובציור-השמן הנוכחי בטכניקה של הספגת הפחם בתרסיס פיקסטיב וכך העצים את התחושה המימית של הנוף המופשט הזה, אח לציורי הים המורבידיים של האמן משנות ה-90. וכתבה שרה ברייטברג-סמל על טכניקת ההספגה של האמן: ”הוא (גרשוני) מנכיח את הלא נראה האופטי, את ההשתוקקות, את התקווה להתגלות, את התגלות האין.” (”גרשוני”, מוזיאון תל-אביב, 2010 , עמ’ 352 ). ורק עתה אנו מבחינים מתחת לעיגול העליון בצורת צלב של הפחם הסָפוג: ”ציור של צליבה, שגרשוני כאילו מנכיח אותה מה’תת-מודע’ של הציור שלו.”

 

[1] אורי סלעי, "ידיעות אחרונות", 25.4.2003.

[2] שרה ברייטברג-סמל, "גרשוני", מוזיאון תל אביב, 2010, עמ' 343.

[3] שם, עמ' 347.

[4] שם, עמ' 346.

[5] הציור באוסף עופר לויןן, ירושלים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: