Archive for יולי 14th, 2017

יולי 14, 2017

נופיו הארצישראליים הנהדרים של אברהם אדולף ברמן

 

 

 

בספרי הציירים היהודים מתחילת המאה ה- 20 הוא כמעט שאינו נזכר. גם בבחינת מי שצייר ולימד ציור בארץ ישראל – הוא כמעט שלא הותיר אחריו כל עקיבה בזיכרון התרבותי המקומי. ניתן לומר עליו, שהוא אחד הציירים הנשכחים ביותר. אך, אברהם אדולף ברמן, יליד 1876, שנספה בגטו ביאליסטוק באוגוסט 1943 במהלך אקציה נאצית (דהיינו, בגיל 67), ראוי מאד שייזכר, ולו בזכות ציורי הנוף הארצישראליים שלו מהמחצית השנייה של שנות ה- 20.

 

הייתה זו ידידתי, מירה, נכדת הצייר לודוויג בלום, שהפנתה את תשומת לבי למספר ציורים מרגשים שראתה באוסף פרטי ירושלמי. זכרתי, שאדולף ברמן לימד ב"בצלאל" בין השנים 1929-1925, אך מעולם לא נתקלתי בעבודות שלו, ואם נמכר ציור מציוריו במכירה פומבית זו או אחרת, לא שמתי אליו לב. עתה, אני פותח אליו את לבי ואת עיניי, ואני רק מתאר לעצמי, שאלמלא נסגר "בצלאל" ב- 1929, כל הסיכויים שברמן היה ממשיך להורות בו ולא היה שב לפולין ומוצא בה את מותו האכזר. ועוד אני חושב על תלמידיו באותן ארבע שנים אחרונות של "בצלאל" – בהם יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטמצקי, אהרון אבני, אריה ארוך, משה קסטל, זאב בן-צבי ושאר עמודי תווך של המודרניזמים שלנו. כולם חייבים, מן הסתם, משהו מראשית דרכם גם לאדולף ברמן.

 

ישנו א.ברמן של ציורי יהודים בשטעטל, ציורי ז'אנר מהסוג ה"עייף" של מה שקרוי "אמנות יהודית": ריאליזם אקדמי אפלולי וקודר של הווי דתי וקיום עני. בהקשר זה, ברמן צייר ציור צהבהב של יהודי בקפוטה הנושא דליים על אסל לרקע ביתן-באר עם גג רעפים מחודד, הוא צייר כלה יהודיה (1914), צייר זקנים יהודיים יושבים בבית-הכנסת (או בית המדרש) עטופי טלית ולומדים גמרא (באחד מאלה, נראה יהודי קשיש שנרדם על השולחן תוך כדי השיעור) וכו'. ברובד זה, לא היה ברמן שונה בהרבה מציירים יהודיים כאיזידור קאופמן, ליאופולד פיליכובסקי, לזר קרסטין, שמואל הירשנברג, יוסף בודקו ועוד.

 

אך, ישנו א.ברמן האחר, זה של הנופים והטיפוסים האקזוטיים, אותם צייר ב- 1911 בקירוב בערי צפון-אפריקה ובמדבר סהרה, ובעיקר – בארץ-ישראל של 1929-1925. אלה הם, לטעמי, ציוריו ה"מדליקים" יותר, ולו רק כיון שדולקים בתאורה דרמטית, שאינה חוששת מפני שעות השיא של האור והחום המזרחיים.

 

יש אומרים שאברהם אדולף ברמן נולד בריגה ויש אומרים שנולד בטוּקוּם הסמוכה לעיר מיטאווה. כך או כך, הוא נולד בלאטוויה להורים שהיגרו אליה מלודז'. במקורות נידחים באינטרנט אני קורא, שזמן-מה לפני 1900, הוא למד אמנות בלודז', בבית ספר פרטי לרישום שבהדרכת יאקוב קאצנבוגן היהודי. מאוחר יותר, בין השנים 1904-1900, המשיך בלימודי אמנות במינכן , תחילה באופן פרטי ולאחר מכן, באקדמיה לאמנויות יפות, בהדרכתו של גבריאל פון-האקל (צייר גרמני שהתמחה בנושאים היסטוריים והיה גם מורו של פרנץ מארק, האקספרסיוניסט הגרמני). עוד אני קורא, שציוריו גרמו למבקר האמנות הפולני, זיגמונט בומברג-באטובסקי, לציין את הפיטורסקיות של יצירותיו ואת המגוון הרחב של נושאיו ("צייר צנוע זה תמיד התייחס ביסודיות ובאהבה לכל נושא על מנת לפתור באופן המיטבי את סוגיית ייצוגו."). את רוב חייו העביר ברמן בלודז' שבפולין, אך ב- 1905, משהצליח למכור מציוריו לאספן, נסע לפאריז, חי בה במשך חמש שנים, צייר ואף למד באקדמיה מקומית.

 

ב- 1910 יצא אדולף ברמן למסע בברצלונה, מארסיי, מאיורקה, אלג'יר ומרוקו וצייר טיפוסים אקזוטיים (דוגמת מתופף שחור-עור, עגיל גדול לאוזנו, טורבן לבן כרוך לראשו, המצויר כנגד ארבע נשים רעולות עד תום בגלימותיהן הלבנות. יצוין גם דיוקן אחר של צעירה שחורת-עור בטורבן צהוב) וגם נופים אקזוטיים ("רחוב ערבי": ערבים ססגוניים בלבושם, פניהם מטושטשים, חולפים לרקע בתי-העיר האדמדמים, שהושטחו, אוחדו וטושטשו אף הם בלהט השמש העזה. או "שער בחומת מרקש" שבמרוקו: החומה האדמדמה מנוגדת לרחבה הצהובה; ערבים בגלימות לבנות פוסעים ורוכבים על חמורים. או "שער בחומת מקנס" שבמרוקו: החומה הדקורטיבית להפליא, עם המוני הערבים למרגלותיה, מצוירת אף היא בשעות שיא האור והחום).

 

לאחר מסעו בצפון-אפריקה, שב ברמן ללודז' ויצר בה עד 1924, אף ייסד בה בית ספר פרטי לאמנות. ב- 1925, כאמור, יצא שנית למזרח, הפעם לארץ-ישראל (דרך מצרים). גם לניו-יורק יגיע בסוף מסעותיו דאז ויציג בה תערוכה מציוריו. אך, קודם לכן, ב- 1930, זמן קצר לאחר נעילת "בצלאל", חזר ברמן לפולין והתיישב בקאז'ימירש דולני, בה יצר כמה מציורי ההווי היהודיים הידועים יותר שלו (בנוסף על אלה המוזכרים לעיל, יצוין הציור "תפנים בית הכנסת בקאז'ימירש דולני"). ב- 1935 הציג תערוכה בלודז' (נושאיו היו מגוונים, ובהם "קרנבל" – ציור כמעט אקספרסיוניסטי של נשף-ריקודים דקדנטי, בעל סממנים בכחנליים-ארוטיים, ואפילו ציור של "ראש-סוס". מוכּר גם "טבע דומם" של דג, ירקות ופירות מ- 1939).

 

עם כיבוש פולין על ידי הנאצים בתחילת ספטמבר 1939, נמלט אדולף ברמן לביאליסטוק, שהייתה אז תחת שלטון סובייטי, אך אף היא נפלה בידי הגרמנים. עתה, מ- 1941, עמד הצייר בגטו ביאליסטוק בראש קבוצה של אמנים יהודים, שליקט הנאצי אוסקר סטאפן , ואשר נצטוו להעתיק על בד (דהיינו, לזייף) בעיקר רפרודוקציות של Old Masters – רובנס, בֶּקלין ועוד. כך עד האקציה מאוגוסט 43. את כל זאת אני לומד מהמרשתת, על גרסאותיה השונות (ולעתים, הבלתי תואמות), בה גם מסופר כי רבים מציורי אדולף ברמן הושמדו במהלך מלחמת העולם השנייה, ואילו מיעוטם שוכנים במוזיאון ההיסטורי של קראקוב ובמוזיאון לודז'. חיפוש מידע ב"יד ושם" מעלה את שמו של אברהם אדולף ברמן, אלא שעסקינן בדמות אחרת, עסקן ציוני.

 

read more »