כל האמת על זמן-אמת

                         כל האמת על זמן-אמת

 

המודרנה והזמן היו בנות-ברית: המודרני, בבחינת החדשני, הושתת על השקפה היסטורית, היגליאנית, של מוקדם ומאוחר, תנועה משברית מתמדת אל קידמה גוברת. מכאן, כידוע, גם נולד רעיון האוונגרד, אשר חיבר את תנועת הזמן ההיסטורית עם אופק על-זמני אוטופי (גאולה, מהפכה). ערעור פוסט-מודרני על מושג האוטופיה ליווה ביקורת פוסט-מודרנית נגד האידיאה ה"השכלתית" של הקידמה, שבשיאה האלגוריה המפורסמת של ולטר בנימין על אודות "מלאך ההיסטוריה". התמוטטות האידיאה של המודרני בפוסט-מודרנה ביטלה-לכאורה את הבינאריות של ישן-חדש, לרקע התיאוריה של "קץ ההיסטוריה" (פרנסיס פוקויאמה), משמע חזון סוף התנועה הדיאלקטית בעידן הליבראלי.

 

בינאריות נוספת, אחת מני רבות החביבות על המודרנה, הייתה זו של "זמן-אמת" לעומת "זמן בדיוני". שלהי שנות ה- 60 של המאה ה- 20 הרבו להידרש לבינאריות זו ובעיקר לרקע ההפנינג ו"התיאטרון הרדיקלי", בהם זוהה זמן ההצגה התיאטרונית כזמן חילופי, מדומה, פיקטיבי: זמן הרנסנס האיטלקי בהצגה על פי מחזה של גולדוני, זמן אליזבתני בהצגת מחזה של שייקספיר, תחילת המאה ה- 20 בהצגת מחזה של צ'כוב, וכיו"ב. לעומת אלה, הציעו אמני ההפנינג פעולה קולקטיבית בזמן-אמת, זמן לא-ייצוגי. עדיין בזמננו העכשווי יותר, מספר אמני פרפורמנס מובילים מתעקשים על פעולה בזמן-אמת, ואילו המדיום הקולנועי שב ושואב אותנו לזמן ייצוגי, עברני (סרטים היסטוריים), עתידני (סרטי מד"ב) וכו'. גם סרטים דוקומנטריים מכאן ועכשיו נידונים להיתפס כמייצגים זמן עבר.

 

באוגוסט 1995 פרסם ההוגה הצרפתי, פול ויריליו, מאמר בכתב-העת ""Le Monde Diplomatique ובו זיהה את מהפכת הסייבר-ספייס ((Cyberspace עם "זמן-אמת", או "הזמן הממשי":

"הזמן הממשי שולט על החלל הממשי ועל קרום כדור הארץ. עליונות הזמן הממשי, עליונות המיידיות, על החלל ועל פני השטח היא עובדה מוגמרת והיא בעלת ערך מכונן (חונכת תקופה חדשה)."[1]

 

ויריליו הגיב לטלפונים הסלולאריים ולתקשורת האינטרנט, המהפכה הדיגיטאלית שבסימן המהירות המוחלטת, שנשאה בחובה את ניצחון הפרספקטיבה של הזמן הממשי על הפרספקטיבה של החלל הממשי, שהיא המצאת אמני המאה ה- 14. עתה, בשלהי המילניום השני, פגשנו בפרספקטיבה החדשה של הסייבר-ספייס, זו של טֶלֶ-מגע, המגע המיידי מרחוק.

 

מיד נשוב אל מאמרו של ויריליו. אך לא בטרם נדגיש, שבעבור ההוגה הנדון כבעבור רבים, זמן הממש הוא זמן האמת. ומהו זמן הממש/אמת אם לא זמן ההווה, הזמן הנחווה בעכשיו העכשווי ביותר.

 

מאמרו של ויריליו הוא קריאת אזהרה: התופעה הדיגיטאלית החדשה של זמן-אמת, התריע ההוגה, נושאת בחובה לאדם ולחברה סכנה של אובדן התמצאות: כי הסייבר-ספייס מכפיל את המציאות המוחשית בזו הווירטואלית, מין "מציאות-סטריאו" המאיימת על תחושת הכאן-עכשיו של האדם בן זמננו. ויריליו כתב על "הלם" שנושאת עמה מהפכה הסייבר-ספייס, מהפכה וירטואליות גלובאלית המערערת את היחסים עם האחר ועם העולם, ומעל לכל, מאיימת על אושיות הדמוקרטיה:

"אין בנמצא דבר כמו גלובליזציה, קיימת רק הווירטואליזציה. מה שהפך גלובאלי באמצעות המיידיות הוא הזמן. הכול מתרחש עתה בפרספקטיבה של זמן ממשי; ובהתאם, אנחנו נידונים לחיות ב'מערכת חד-זמנית'."[2]

 

הזמן החדש – המהיר, המיידי, שבסימן זמן-אמת, הוא זמן וירטואלי-גלובאלי, "סוג של רודנות" דיגיטאלית, טוען ההוגה, המסיים את מאמרו בהתרעה מפני תאונה כוללת הצפויה במוקדם או במאוחר, מסוג קריסת בורסות, או קריסת מערכות אחרות. עד כאן ויריליו.

 

עד כמה אמיתי הוא זמן-אמת? זמן-אמת, אמרנו, הוא זמן הממש. זמן הממש הוא זמן ההווה. האם ההווה הוא בר-תפיסה? זכור המשפט הידוע: "העבר אַין, העתיד עדיין, ההווה כהרף עין – והדאגה מניין?". ההווה קיים כמושג בלתי נתפס: כל תודעה של הווה חלה, למעשה, על זמן עבר, ולו גם עבר קרוב ביותר. מניה וביה, תודעת ההווה היא פרשנות (משקע, סלקציה) על זמן שחלף. במילים אחרות: זמן הווה אינו בר-תפיסה; דה-פקטו, זמן הווה הוא זמן פיקטיבי, ומכאן הפיקטיביות של זמן הממש, זמן-אמת.

 

"זמן-אמת": לא הזמן של האמת, כי אם האמת של הזמן. אך, האם לזמן יש אמת? בהיות הזמן תודעתי, כלומר, ספירה של תנועה, הזמן הוא בסובייקט, לא באובייקט. כפי שניסח זאת מרטין היידגר ("מושג הזמן", 1924), שאלת היסוד בנושא הזמן אינה "מהו זמן?", אלא "מיהו זמן?". דהיינו, הזמן הוא מושג קיומי-אותנטי, ואילו "הזמן עצמו חסר משמעות".[3] במסלול ההיידגרי ("התופעה היסודית של הזמן היא העתיד."[4]), ניסח ז'-פ. סארטר את המצב הקיומי כ"היות לקראת", ההיערכות המתמדת לקראת הבחירה הבאה. לאמור: ה"הווה" בבחינת ציפייה עתידית (אשר, כאמור, נידונה להכרה עברנית מרגע שהפכה מושא תודעתי). במונחים היידגריאניים, ההווייה הקיומית היא תהליך מתמיד של הנכחה, הפיכת הנסתר לגלוי. הנוכח, כזכור, הוא גם זמן הווה, אלא שזהו הווה דינאמי שבסימן עתיד. וזהו, שב וכותב היידגר, "זמן אמיתי", זמן ההנכחה, ההפיכה לנוכח:

"מה שהיה (has been), אשר באמצעות הסירוב להווה, מאפשר לזה שלא עוד יהיה הווה להפוך להווה; וההגעה אלינו של זה שיגיע מאפשרת לזה שעדיין אינו הווה להפוך להווה – השניים גם יחד מגלים את אופן ההיפתחות של ההנכחה אל הפתוח."[5]

 

לא זמן מטאפיזי כלשהו הוא "הזמן האמיתי": לא תנועה דיאלקטית של "רוח כללית" (היגל), לא תנועה דיוניסית של "רצון לכוח" (ניטשה), אף לא "משך" ברגסוניאני של זרימה דינאמית-ויטאלית ובלתי-רציונאלית. כי "הזמן האמיתי" ההיידגריאני הוא עצם תמצית קיומנו האותנטי כתהליך של מימוש שבסימן המבט קדימה, המבט שקצהו האולטימטיבי הוא המוות. ניתן לומר, וזוהי כבר פרשנותו של המחבר הנוכחי, שזמן ה"לקראת" (המוות) אינו מאפשר את ידיעת ההווה (השבוי כולו בתודעת העתיד), כך שפגישתנו האחת והיחידה עם ההווה, עם הממש, עם "זמן אמת" – היא עם המוות. פגישה שלא תתקיים לעולם, כידוע (שכל עוד אנחנו חיים, המוות מאיתנו והלאה; ולהפך). ואף על פי כן, אנחנו אומרים על זה שמת: "בא זמנו".[6] כלומר, מיצה את זמנו עד תום, ואולי גם – פגש וידע את זמנו.

 

אם כן, "זמן-אמת" הוא מושג בלתי ניתן למימוש, מושג מטאפיזי שאין לו אחיזה במציאות, עוד מבדה מבדיונות האמת. ומה בדבר "זמן-האמת" של פול ויריליו, זמן השיחה הסלולארית הבו-זמנית, זמן התקשורת האינטרנטית וכו'? ראשית, נבקש לדייק: הזמן המהיר מאד אינו זמן סימולטאני עד תום, משמע אינו באמת "זמן אמת". אך, מעבר להפרש הזמנים הזעיר, ההופך כל קליטת צליל ואות ל"זיכרון", לעבר(ולו בן שנייה אחת, אך שנייה בה עלול המוות להטיל מרותו על הנמען או הדובר), הזמן של המהפכה הטכנולוגית הדיגיטאלית אינו "זמן-אמת", כי לעולם אין הזמן זמן-אמת. את זמן-האמת נפגוש (לכאורה) רק בעולם האמת.

 

 

 

 

 

 

[1] Paul Virilio, speed and information: Cyberspace Alarm!", Le Monde Diplomatique, August 1995, www.ctheory.net/articles.aspx?id=72

[2] שם.

[3] Martin Heidegger, The Concept of Time, tran. W.McNeill, Blackwell, Oxford, 1996-1992, p.21E.

[4] שם, עמ' 14E.

[5] Martin Heidegger, "On Time and Being", tran. J.Stambaughm Harper Torchbooks, New-York, 1972, p.17.

[6] שם, עמ' 3.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: